אם יש משהו שכבר על הנייר מעיד על שינוי הכיוון של "אקדמיית המטרייה" בעונתה השנייה, הרי שזה אורך הפרקים. בסדרה כמו זו, פנטזיית גיבורי-על המתפקעת מהמצאות מטורללות שגם ככה יוצרות תחושה של עומס, אין שום הצדקה לפרקים בני כמעט שעה כפי שהיה ברוב העונה הראשונה. בחינה של משך הפרקים החדשים - שעולים היום (שישי) בנטפליקס, כולם נשלחו מראש לביקורת - מעלה שהם נעים בין 40 ל-50 דקות. קיצוץ חיוני שמאפשר לסדרה לקחת צעד אחורה, להפסיק להשתדל יותר מדי, להפסיק לנסות רק להשליך פנימה עוד ועוד דברים אפילו אם ככה זה היה בקומיקס המקורי. למרבה השמחה, זו עדות למה שקורה בעונה הזו בפועל.
כזכור, בסיום העונה הראשונה האחים לבית הרגריבס לא הצליחו למנוע את השמדת העולם, ולמעשה גרמו לה. כדי להציל את עורם ולעשות ניסיון נוסף במניעת האסון, החזיר אותם חמש אל העבר - תחילת שנות השישים. אלא שכוחותיו שוב לא ממוקדים (את רוב חייו העביר לבדו בעולם כי שיגר את עצמו קדימה בזמן אל הימים שאחרי האפוקליפסה), וכל אחד מהאחים נוחת לבדו בשלב אחר על ציר הזמן.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
חמש עצמו נוחת אחרון, על סף אפוקליפסה חדשה שגם בה מעורבים אחיו. הוא חוזר שוב בזמן - כלומר עוד קצת בזמן - וכעת עליו למנוע ממנה להתרחש, במקביל לכך שדולקים אחריהם סוכנים של הנציבות האחראית לזמן ולחלל. במילים אחרות, זו מתכונת דומה מאוד לעלילת העונה הראשונה, עם הבדל אחד משמעותי: האחים מופרדים איש מרעהו, בודדים בעולם זר, או ליתר דיוק - עולם שהם זרים בו. הקונספט הפשוט הזה לבדו מרענן את הסדרה מכל היבט. הוא מטמיע את האנשים האלה, שגדלו כגיבורי-על, בקיום שגרתי ובהיסטוריה מוכרת, מאלץ אותם לחצוב לעצמם פינה, חושף בפנינו פיסות חיים שקטות - איזו יותר ואיזו פחות.
זו נורמליות מבורכת שחלה על העונה בכללותה, כזו שמאפשרת לסדרה להתנער מהשפע המוגזם של מאפיינים אקסצנטריים שגדשו את המסך בעונה הראשונה. אתם יודעים, האחוזה הקודרת בלב שכונת מגורים, השימפנז האנושי, האם הרובוטית, המתנקשים בתחפושת והלוק הווינטג'י הכללי. הלוק הזה נשמר אבל הפעם הוא במקומו, הרי אנחנו באמת בתקופה שממנה נשאבה ההשראה. במקום המצאות מקושקשות - אף שיש כאלה גם הפעם, במידה פחותה בהרבה - בונה "אקדמיית המטרייה" סיפורים קטנים עבור הגיבורים לחיות בהם, מוקפים בדמויות מן השורה: משפחה בחווה מרוחקת עם ילד אוטיסט, פעילי זכויות השחורים, חובב תיאוריות קונספירציה חמוד וכן הלאה.
החיבורים בין אלה לבין הגיבורים פועלים היטב במספר מישורים. בראש ובראשונה, הדמויות החדשות עגולות בפני עצמן, רוב הזמן חפות מקלישאות, והסיפורים שלהן מעניינים ונוגעים ללב. כך הקשרים הנטווים מובילים לשיאים רגשיים יפים, וכך, כאשר הסכנה המקפידה לרדוף את האחים מתדפקת על הדלת, אנחנו חוששים גם לגורלם של האנשים שרק הכרנו. זו אנושיות גדולה המחליפה את הציעצוע הרועש של העונה הראשונה ומקפיצה את הסדרה מדרגה. על אף הדמיון הנרטיבי בין שתי העונות, הפעם אנחנו טועמים מהעולם שהגיבורים מבקשים להציל. יש הרבה יותר סיכונים קטנים בתוך הסיכונים הגדולים האלה, והם מובילים לכמה שיאים מרגשים.
נוסף לכך, הדמויות הללו מאירות באור חדש את הגיבורים המוכרים. עד כה חברי אקדמיית המטרייה הוגדרו בעיקר באמצעות הדינמיקה המשפחתית המקרטעת שלהם, ורק בשוליים נחשפנו אליהם בפני עצמם. הפעם היחס הוא הפוך, וכל שיטוט עם אחד מהם מענג ומעניין בפני עצמו. במסגרת אותה גישה אנושית, גם הרעים שכנגדם זוכים לעדנה. את צ'אצ'י והייזל מהעונה הראשונה מחליפה שלישיית אחים שבדים שתקנים שעליה הוטלה המשימה לצוד את חברי האקדמיה. הגם שהם נראים כמו עוד שריד ביזארי מהעונה הראשונה, היותם בני משפחה מספקת זווית קצת אחרת, מעודנת יותר, על משלח ידם. על הכל מנצחת דמות נבלית מפתיעה עם אג'נדות משלה, שלא נפרט לגביה מחמת ספוילרים, אבל היא נפלאה.
מקרב האחים זורחים במיוחד חמש - גם הפעם משחקו של איידן גאלאגר פשוט נפלא, ומצליח לשכנע שהוא אכן גבר עתיר יכולות בן 58 הלכוד בגופו של ילד בן 13 - וקלאוס הפרחחי (רוברט שיהאן). במקרה של האחרון, הגיחה שלו לסיקסטיז היא בעצם שיבה כי הוא כבר נקלע לעשור הזה בעונה הראשונה, לחם במלחמת וייטנאם ואיבד חברים. החזרה שלו כורה מהסיטואציה את כל מה שרק ניתן - צחוק, עצב וכמה הפגנות משחק מרשימות.
מעבר לדגש שכל אחד מהגיבורים זוכה לו בזכות הפירוד המשפחתי, הוא גם הופך את המפגשים ביניהם למיוחדים כאשר הם כבר מגיעים. נוכחותם בעבר מקנה לסדרה הזדמנות להציג כמה גילויים חדשים על ההיסטוריה המשפחתית שלהם. ההתעמקות הזו, השוכנת מתחת לקשת עלילתית בסיסית אך יעילה - חייבים לאחד את הלהקה, להציל את העולם ולחזור להווה! - מפיחה חיים בעונה השנייה של "אקדמיית המטרייה", מגשרת על חורים בעלילה ועל רגעים פחות הגיוניים או פרדוקסים של מסע בזמן. יחד עם אפקטים מיוחדים מדהימים, שפע של הומור (כולל לא מעט בדיחות פלוצים) וכמובן המתינות מלאת הלב שסיגלה לעצמה, העונה השנייה של "אקדמיית המטרייה" עושה כמעט הכל נכון.