נטפליקס חושפת: המערכות האפלות שפועלות מאחורי הרפואה האלטרנטיבית

"אף אחד לא יודע מה זה טנטרה, זה דומה למטריקס", אומרת מקיילה בוהם, שמציגה את עצמה כ"מומחית להתגלמות, יחסים ומיניות" בפרק השני של "(לא)בריא" ["Un)Well)"] שעלתה השבוע בנטפליקס. את התיאור שלה לטנטרה אפשר להחיל גם על המושג "וולנס", שבו עוסקת הסדרה כולה. אם נתבקש להגדיר "וולנס", נדע לומר שהוא כולל טיפולים אלטרנטיביים, יוגה, מיינדפולנס וצמחים, אבל מה זה? בתרגום ישיר: "בריאות". אבל ברור שלא רק בבריאות עסקינן, עובדה - התעורר בנו צורך להשתמש במילה אחרת.

על פניו, נראה שה"וולנס" מצוי בנקודת המפגש שבין בריאות לרוחניות, ושם טמון הגרעין שסוחף אחריו צרכנים רבים, שלא לומר מאמינים. שם טמונה גם נקודת התורפה של התחום, כי היכן שהגבולות מיטשטשים, ההגדרות מתמוססות ושום תמורה איננה מובטחת, נפתח פתח עצום לניצול ותרמיות. הצד האפל של ממלכת הטוב הזו עלה לכותרות רק לאחרונה, עם קיתונות הביקורת שחטפה הסדרה "המעבדה של גופ", שסוקרת מדי פרק טרנד בריאותי ביזארי אחר. נטפליקס, חברת "Goop" וכן גווינת' פאלטרו שעומדת בראשה, הצהירו מצדן שמעולם לא התיימרו לתת עצות רפואיות או מסקנות מבוססות מחקר.

הן צודקות, אבל האמון שנתנו בהן הצופים מוכיח שיש בוולנס בעיה, ובעיה עמוקה: הוא מאלחש את חוש הביקורת של המתנסים בו באמצעות הפצת ניחוחות של אמינות מחקרית ולבנדר. עכשיו נראה שנטפליקס השכילה להכיר בבעיה. לאחר שספגו ביקורות קשות כל כך מצד אנשי רפואה וארגוני בריאות, היה זה אך מתבקש שיציגו נטפליקס אלטרנטיבה ביקורתית, כנה ומפוכחת יותר, הלא היא "(לא)בריא".

זו מגלה לנו שהבעיה לא רק עמוקה, אלא גם רחבה: לא רק פלטרו, כי אם רבים מהגורואים בעולם הוולנס משתמשים בדימוי "המעבדה" כדי לסגל לעצמם אמינות. כך אי אפשר ממש להאשים את הלקוחות שלהם כשהם מאמינים. מצד שני, אותם גורואים לעולם לא יטענו במפורש למומחיות רפואית, כך שאין למי לפנות בטענות אם הטיפול משתבש.

אחת מקרבנות העמימות הרפואית היא ג'ולי, כוכבת הפרק הראשון של "(לא)בריא", שהתמכרה לשמנים אתריים וסבלה בעקבותיהם מאלרגיות קשות. הסיפור הזה נשמע אולי משמים למדי במנותק מההקשר, אבל אם מתבוננים על הילת הזהב שהוולנס זכה לה בשנים האחרונות, מבינים שדוקו כזה מגיע בדיוק בזמן ובמקום. אך עוד יותר מגילוי ההשלכות הבריאותיות השליליות של הטרנדים, מרתק לגלות את המערכות האפלות שפועלות מאחורי אותם מוצרים תמימים וטהורים למראה.

אחת מהן היא חברת "יאנג ליבינג" לייצור ושיווק שמנים אתריים, שכמו חברות רבות מהתחום מתנהלת על פי מודל של שיטת פירמידה. לא מאוד מפתיע שהשיטה המסיונרית הזו משמשת קהילות וולנס, שרבות מהן, מתברר, עונות היטב להגדרה "כת מיסיונרית". בשמיעה ראשונה זה נשמע מופרך - טוב, גם בשנייה - אבל קיימות קבוצות גדולות של אנשים שבמרכז חייהם עומדים שמנים אתריים. המודל, בדומה לכתות אחרות, כולל מנהיג סוחף ונערץ, תחתיו מנהיגי-משנה ותחתיהם עוד ועוד שכבות אוכלוסיה שכל אחת מהן מתוחזקת על ידי השאיפה להתקדם לגביע הקדוש. כדי להגיע אליו, חברי הקבוצה ימכרו, פשוטו כמשמעו, את נשמתם.

את האשמה למצבה ג'ולי תולה בדיוק בשיטה הזו, בהכשרה הגרועה שקיבלו הנציגים והמנגנון שדוחף אותם למכור כמה שיותר ובכל מחיר. "חברות השמנים האתריים עושות ניסויים בבני אדם, אין שום הוכחה קלינית לבטיחות שלהם", טוען אחד המומחים. למעשה, גם הגורו גארי יאנג, לא יכול לספק להם את ההכשרה המיוחלת. ליאנג, כמנהיג כת ראוי לשמו, יש תואר בנטורופתיה מאוניברסיטה לא מוכרת, אין לו הסמכה ברפואה, הוא מסתבך עם החוק כדרך חיים ותמיד דופק שואו בכניסה לאולם, או בקיצור: הג'ו אקזוטיק של הרפואה האלטרנטיבית.

בדומה ל"טייגר קינג", גם "(לא)בריא" מצליחה לבדר, וגם היא שופעת דמויות שאלוהים יודע מאיזו עבודת תחקיר גאונית הקריצו אותן. אבל בשונה מ"טייגר קינג", היא מספקת לצד הבידור גם ערימות של ידע. בזכות האיזון המדויק הזה בין בידור ללימוד ובין רגש לשכל, היא מהנה ומעניינת יותר בשני האופנים. תמצאו בה טיפוסים אקסצנטריים, מזוגגי עיניים, שהולכים אחר השיגעון בקנאות דתית, לצד אנשים מן השורה שתומכים באותו הטרנד, וכן קרבנות שוברי לב לצד מומחים שמצביעים על חסרונות השיטה בפיכחון מדעי. כל אלה יחד יוצרים תמהיל של דמויות, דעות ונקודות שעושים את ההבדל בין סיקור שטחי למעמיק.

"(לא)בריא" היא מיצירות הדוקו הבודדות שאפשר לומר עליהן שאינן מגמתיות. למרות זמן המסך הנרחב שמוקדש לחסרונות הוולנס, היא מקפידה לסיים את פרקיה בצדו החיובי, וכשהיא עושה את זה - היא יכולה לרגש עד דמעות. היא לא באה להרוס לכם את הטיפול, אלא מבקשת להטיל בו ספק. בצדק, כי כפי שתראו בה, היעדר ביקורת הוא מתכון לאסון. היא בסך הכל אומרת לכם: בוולנס, כמו בכל תחום עסקי אחר, תמצאו נוכלים, נצלנים ושרלטנים. לא כל שכן בתעשייה שמגלגלת טריליונים בשנה.

לכן, יותר משהיא מסקרנת, ערוכה נפלא ומספרת סיפורים לעילא (והיא אכן כל אלה) - "(לא)בריא" היא סדרה חשובה. פעם ראשונה בזכות המידע שהיא מספקת, ופעם שניה בזכות התיאורים המדויקים שהיא מעניקה לתופעות פסיכולוגיות וחברתיות. הפרק השני, העוסק בטנטרה וניצול מיני בחסותה, רצוף ציטוטים כאלה. "כשקוראים לאיברי גוף בשמות אקזוטיים את חושבת שזו טכניקה, רק כי זה בשפה אחרת", מיטיבה לנסח רייצ'ל ברנסטין, מומחית לכתות. התיאור הזה משעשע, אבל גם נכון להחריד וכולנו עלולים ליפול במניפולציה. אחרי הכל, לכולנו יצא לחפש עזרה במקומות הלא נכונים. אם אתם חווים מצוקה, רוצים להרגיש טוב יותר ולא יודעים איך - "(לא)בריא" היא מקום טוב להתחיל בו.