לאורך חצי השנה המטורפת שעברנו כאן תחת הקורונה, נדמה שרופאים זכו לנוכחות עצומה על המסך, אולי יותר מאשר כל תחום אחר, מסיבות מובנות. במהדורות ובכמעט כל משדר אקטואלי, בתדרוכים חיים של משרד הבריאות, היכן שלא נסתכל. האנשים בחלוק מעולם לא היו פופולריים יותר, הודות למאמציהם לבלום את המגיפה.
ואם זה לא הספיק לכם, אז סדרת הדוקו-ריאליטי "המתמחים" (קשת 12) - שכשמה כן היא עוקבת כביכול אחרי מתמחים ברפואה הציבורית בניתוחים הדרמטיים וברגעים שבין לבין - חזרה לעונה נוספת שמחברת בין קיטש ואדרנלין, עם גיבורים חדשים וסיטואציות מוכרות: שיחה עם אזרחים שמתכוננים לניתוח ובני משפחתם, הדרכות מהרופאים הבכירים שמנהלים את ההצגה, קבלת החלטות בזמן אמת בחדר הניתוחים, וכו' וכו'.
קורונה אמנם אין כאן. העונה הנוכחית צולמה לפני שהנגיף עבר את ביקורת הדרכונים בנתב"ג - אבל בואו, לא שזה באמת חסר למישהו מאיתנו. על דברים אחרים אפשר לסמן וי: דרמה יש, סופר-גיבורים משכנעים יש, פעולה על כל החושים גם יש. ובכל זאת משהו חסר בסדרה, לפחות בפרק הראשון: תחושה של אותנטיות. "המתמחים" נקייה מדי, מיופייפת מדי, פשטנית מדי. לא רק חדר הניתוח סטרילי, אלא גם הדרך שבה הוא מתואר.
נדמה לי שיש טעם לציין זאת: "קודה תקשורת", החברה שמפיקה את "המתמחים", גם הפיקה את "מחוז ירושלים" - מיזם דומה שהתגלה כלא אמין, אם להשתמש בלשון המעטה. הפרשה ההיא נותרה מאחור, החברה התחייבה לשנות את דרכיה והסטנדרטים התקדמו, אבל הנזק שנוצר לסוגה הוא לטווח ארוך.
כמו שכתבנו אז, לצד המעשה הנבזי של שתילת נשק בבית של אדם חף מפשע לצורך דרמטיזציה טלוויזיונית, הופר גם החוזה הבלתי כתוב בין היוצרים לצופים, הכולל התחייבות להציג אמת. בהתאם, אם תכניות דוקו-ריאליטי מסוג זה תמיד עוררו חשדנות מסוימת, מאז הפארסה ההיא - היום קשה בכלל להאמין לסיפורים שהן מספרות.
להבדיל אלף אלפי הבדלות, גם "המתמחים", בדרכה, מציגה סיפור לא מדויק. אין הכוונה לומר שהיא, חס וחלילה, שותלת מסתמים תקועים או קוצבי לב תקולים, או יוזמת סיבוכים בניתוחים - אלא שהיא מותירה בחוץ את מה שבאמת חשוב ומשמעותי, ומעצבת תמונה מרוככת של המציאות.
המתמחים המלאכיים של התכנית מודאגים מבעיות "חמודות" כמו חוסר ביטחון, שיפוט על בסיס מראה חיצוני והקושי לקיים חיי משפחה או זוגיות במקביל - סוגייה שנדונה בעיקר בהקשר של מתמחה אישה, לרבות עיסוק נרחב בקביעת דייטים. אחד המתמחים חש צורך להוכיח את עצמו מול המטופלים כי הוא נראה כמו דוגמן והם לא מאמינים שהוא רופא. מתמחה אחר, שעלה מאתיופיה בילדותו, רומז לגזענות - אבל כמובן לא נתקלים בה בפרק. כל המתמחים מעולים, אידיאליסטיים, מוכשרים ומצוינים, ובעיקר עירניים ומסבירי פנים.
איפה העומס
הכל טוב ויפה. אבל מה עם העומס הבלתי נסבל במחלקות? מה עם משמרות שנמשכות 26 שעות וכל מאבק המתמחים בנושא המתנהל כבר חודשים ארוכים? מה עם האלימות מצד מטופלים? איך לסוגיות הדרמטיות האלה אין נוכחות? לו הייתי מתמחה, שקורס תחת תנאי תעסוקה בלתי אפשריים שכאלה, הייתי נעלב מ"המתמחים".
הדברים שבאמת מטרידים את המערכת פשוט לא נמצאים כאן, כדי לא להפריע לסרטון התדמית המצוחצח הזה. ובלעדיהם, "המתמחים" אינו אלא מוצר בידורי חסר, משופץ ומסולף. חייבים להבין: יש דברים שפלסטר לא יכול לכסות.