התשובות של רוני אלשיך בחדשות סוף השבוע חשפו היגיון נוראי

היות שפרשות נתניהו מנקזות אליהן את כל תשומת הלב הציבורית, אפשר להבין מה משך את האוזן בראיון של לי נעים (חדשות סוף השבוע, קשת 12) עם המפכ"ל בדימוס רוני אלשיך: המתקפה על שלטון החוק, ויחסיו של מפקד המשטרה לשעבר עם ראש הממשלה - שהפך בהדרגה לפרסונה נון גראטה במסדרונות בלפור.

אלא שזה לא היה הדבר הכי חשוב, או הכי מקומם - תלוי בדעתכם המוקדמת - שעלה בשיחה. נעים, שטיפלה במקצוענות במרואיין הבכיר, אמרה בקריינות שאלשיך לא היה רוצה להיזכר רק כמי שניהל את חקירות נתניהו - ועל כן היא דרשה ממנו עוד תשובות על נושאים אחרים, מחמיאים פחות לו ולכחולי המדים. הרצף הזה חשף היגיון נוראי, של מי שמסרב בכל מחיר להודות שטעה.

אלשיך, כך מסתבר, זהיר מאוד כשזה נוגע לביקורת על התנהלות שוטרים. כשנעים הראתה לו את הסרטון שמראה את ניסו גואטה תוקף מפגינים, התעקש: "שנים ארוכות הביאו אותי למסקנה שאסור לקבל החלטה על סמך סרטון. אתה רואה זווית מסוימת, ואחר כך אתה מבין שלא רואים את כל התמונה". כפפות המשי של אלשיך פשוט לא מסוגלות לחוש אחרת.

יעקוב אבו אל-קיעאן לעומת זאת, לא זכה לכבוד הזה, לא כשנהרג לשווא בפינוי אום אל-חיראן וגם כיום, כמה שנים אחרי כן, כשחפותו ברורה לכל. הוא הוגדר אז כמעט מיד על ידי אלשיך כמחבל שביצע פיגוע דריסה, ללא שום הוכחה. "לא רצת מהר מדי?", שאלה נעים. "התשובה היא לא", הוא השיב, בלי להסס.

גם אמש, המפכ"ל הזהיר כל כך בכבודם של אנשים, מי שסרטון מפורש לא מספיק לו אפילו כדי לרמוז שדעתו אינה נוחה מאלימות משטרתית, סירב לחזור בו. פתאום "שום דבר שנאמר בתחקיר הראשוני לא הופרך", היתמם, כאילו בניגוד לשוטרים, אזרח בדואי הוא אשם עד שיוכח אחרת. "מח"ש ממציאים?", הטיחה בו נעים, ואלשיך השיב באופן מדהים שפרקליט המדינה החליט שאי אפשר לקבוע אם מדובר בפיגוע. כלומר: הוא נאחז בהחלטה שאי אפשר לקבוע זאת - כדי להצדיק מדוע קבע זאת מיד, תוך שהוא מבזה את זכרו של אזרח שלא חטא בדבר, וממשיך לעשות זאת עדיין.

באמת, מר אלשיך, מה הבעיה לומר "טעיתי"? מה הבעיה להתנצל? האיש מת. הקריירה שלך כבר לא בסכנה. על מה כל הגאווה המטופשת הזאת מכסה?

ציטוט אומלל מכהונתו של אלשיך, בהקשר של יחס המשטרה לישראלים יוצאי אתיופיה, שדווקא לא עלה בשיחה, קבע כי "כאשר שוטר פוגש חשוד מקהילה המעורבת בפשיעה, מטבע הדברים המוח שלו חושד בו יותר מבאחר". אז הוא עורר סערה גדולה. אמש הוא הוכיח פעם נוספת, שמבחינתו יש מי שאפשר להכתים, כשאחרים ימשיכו לזכות בכל הגנה.

זה כבר כמה שבועות שבמהדורת הלילה של מוצ"ש, סיוון רהב מאיר מציגה קטעי וידאו קצרים שבהם מדברים קרובים של אנשים שמתו המגיפה, במטרה להציג את האדם מאחורי הסטטיסטיקה. המטרה ראויה מאין כמוה, אבל התוצאה מפספסת את היעד.

הפינה מורכבת פשוט מסרטונים קצרים ששלחו אותם אנשים, שעיקרם כאב וצער על רגעיהם האחרונים של קרוביהם. אך אם כבר רוצים להדגיש את מה שאיבדנו, למה לא להשקיע מעט יותר: תחקיר פשוט יאפשר לספר בכמה משפטים את קורות חייהם של אותם אנשים, במה עסקו, מה היה תפקידם בקהילה, כלומר: להגדיר אותם לפי חייהם, ולא רק לפי מותם. פינה כזאת לא רק תציג פנים מאחורי הסטטיסטיקה, אלא גם תעניק חסד אחרון ולו לכמה בני אדם, שלאור ההגבלות כנראה אפילו לא זכו בהספד פומבי.