אם המוזיקאי המיתולוגי יוסי אלפנט לא היה הולך לעולמו בדיוק היום (6 בספטמבר) לפני 29 שנה, והיה עדיין איתנו, מה היה עולה בגורלו? הוא היה נשאר הילד הרע של הרוק או מתמרכז והופך לשופט בריאליטי? היה ממשיך לצרוך סמים קשים או נגמל ומדגמן אורח חיים בריא? היה נשאר בארץ או עובר לחו"ל?
מיכה שטרית, שעבד עם אלפנט, מנסה לנחש: "לדעתי, אם אלפנט היה חי היום, הוא היה בטופ של הרוק, היה לו קהל גדול, היה ממלא את שוני בטוח. היינו מרוויחים עוד כמה שירים מצוינים שלו, הפקות מעולות שלו. אני חושב שהוא היה גר בארץ ולא בחו"ל. והוא בטח היה גורם לנטאשה להוציא אלבום מקורי חדש".
"יוסי אלפנט היה אדם מפתיע, אז אם הוא היה איתנו הוא היה עושה מה שמתחשק לו ולא דופק חשבון לאף אחד", אומר המוזיקאי שלומי ברכה ("משינה"). "אני חושב שהוא היה מקבל פינה חשובה בתרבות הרוק הישראלי. הוא בטח היה הופך למוזיקאי חשוב ומוערך מאוד".
אלפנט הלך לעולמו במהלך הופעה במועדון הלוגוס בתל אביב, כתוצאה מדום לב, בגיל 32, והמוזיקה הישראלית החמיצה מוזיקאי, מפיק ומעבד ענק. ביום השנה למות אגדת הרוק, יוצא "עצים", שיר חדש לזכרו בביצוע להקת המטאל Tomorrow's Rain שבו מתארחים מיכה שטרית בשירה ושלומי ברכה בגיטרה. זהו הסינגל שני מתוך אלבום הבכורה של הלהקה, "Hollow" שייצא בהליקון. בקליפ לשיר מופיעים צילומים מבית ילדותו של אלפנט ותמונות שלו שטרם נראו (צפו מעל בבכורה לוואלה! תרבות).
אלפנט היה ממקימי להקה רטורית, שימש כגיטריסט, מעבד ומפיק בלהקת הפליטים של אהוד בנאי, השתתף בהלחנה ובהפקה גם בשירים של אהוד בנאי, גידי גוב ופורטיסחרוף. הוא הלך לעולמו שלושה חודשים לאחר לידת בתו יסמין, וחודשיים לאחר סיום הקלטת האלבום "שינויים בהרגלי הצריחה" של החברים של נטאשה, אותו הפיק אך נפטר בטרם יצא לאור. הלהקה יצרה את השיר הקצר "כמעט אופטימי" לזכרו.
"אנחנו התאהבנו ביוסי ממבט ראשון, אי אפשר היה שלא", אומר מיכה שטרית, "רצינו לעשות אלבום של גיטרות אז חשבנו על יוסי. כשהוא הגיע, אנחנו עוד היינו מלאים באווירה של פריפריה, והוא הרגיש לנו כבן אדם שמגיע מניו יורק ומתל אביב. הוא לימד אותנו המון בתקופה הקצרה שניגנו איתו ושהוא הפיק אותנו, זה היה בית ספר לחיים. יוסי היה באמת מוזיקאי וגיטריסט אדיר, רוקר בכל רמ"ח איבריו, היה בן אדם של אנשים, ידע לצחוק, ידע לנזוף. גם אהבתי את הלבוש הססגוני שלו. כל מי שמתעניין במוזיקה בסוף מגיע ליוסי אלפנט. הוא בטופ היכל התהילה".
שלומי ברכה אומר כי "סדר יום" הוא לדעתו "אחד השירים הכי טובים שנכתבו בארץ. מצד אחד הוא היה כביכול הילד הרע של הרוק, מצד שני הנפש שלו היתה יפה ועדינה, ואפשר לשמוע את זה בנגינה ובטקסטים שלו".
השיר "עצים" נכתב על ידי מנהיג להקת Tomorrow`s Rain, ישי שוורץ, והולחן על ידי מאור אפלבאום ורפאל מור. הוא הוקדש לאלפנט על רקע העובדה ששוורץ גר בילדותו ברמת גן בבניין בו גדל אלפנט. "יוסי עבר בבניין בשנות הילדות שלו, ואני גדלתי קומה מעל", אומר שוורץ. "המשפחות שלנו הכירו, סבא שלי הכיר את אבא שלו, שניהם ניצולי שואה. הייתי בן 13 כשהוא פרץ ובצעירותי הספקתי לראות אותו עם אהוד בנאי והפליטים, וזאת אחת ההשפעות הכי גדולות עליי, התחברתי לאוונגרד ולמינימליזם של הגיטרות שלו. ביוסי היה שילוב בין אוונגרדי לנגיש, הוא הביא מחו"ל את הרוקנרול האירופאי. הוא אפילו הוציא עם להקה רטורית את תקליט האינדי הישראלי הראשון".
"השיר שהוצאתי לא עוסק ביוסי במובן הישיר, אלא בחווית הילדות שלי שהיא גם חווית הילדות שלו, על התקופה שהיתה ועל איך שאני רואה את עצמי ואותו", מוסיף שוורץ. "אמא שלי סיפרה שבילדותו אלפנט ירד איתה למטה, לחול השכונתי, לקח סירי מטבח, הפך אותם, תופף עליהם ושר ספידי גונזלס".
בן שלו הגדיר בהארץ את הסגנון של אלפנט כ"רישול מוקפד".
שטרית: "יש בזה משהו. מצד אחד, היה בו רישול שבא מההליכה, מהעמידה ומהידיים שלו שתמיד נפלו לצדדים, ונבע גם משחרור מסוים בנגינה שלו. מצד שני, הוא באמת היה מוקפד בקטע של הסאונד. אני מקבל את ההגדרה, רישול מוקפד, לא יודע אם זה בגלל מצב שבו אתה בסוטול, ויש תחושה שאתה מרושל, אבל אתה בעצם בפוקוס מלא בכל הנוגע למה שחשוב באותו רגע".
ברכה: "זו הגדרה מדויקת. כי מצד אחד באלפנט היה פרפקציוניזם, הוא מאוד הקפיד על כל פרט הכי קטן, מהצליל בגיטרה ועד הבגד שהוא לבש, מצד שני היה לו אורח חיים פרוע, מפוזר ולא מדויק דווקא".
מותו של אלפנט בגיל צעיר, במהלך הופעה, חיזק את המיתוס סביבו כרוקר מיתולוגי. זה חלום, למות על הבמה?
שטרית: "אני לא חולם למות על הבמה, אני רוצה לחזור הביתה אחרי הופעות, לראות את מי שאני אוהב. החלום שלי זה למות בלי ייסורים, עם המשפחה שלי בגיל מופלג מאוד, כשבני המשפחה שלי לידי ואנחנו נפרדים בסבבה. אני אוהב את החיים".
גם ריקי גל תתארח באלבום "Hollow" של Tomorrow`s Rain, בשיר שבו תבצע לראשונה בחייה מוזיקת מטאל. הסינגל ייצא בשתי גרסאות, ארוכה וכבדה שנקראת "פחד" ועדינה יותר הנקראת "פחד שקט". ישי שוורץ מספר כי החיבור עם הזמרת הוותיקה נוצר לאחר שראה אותה בתוכנית בלילה מספרת על הופעה של להקת הרוק הכבד האירית Thin Lizzy בה צפתה בשנות השבעים, "ואז הכה בי שאני רוצה שהיא תשמע את החומר, כולה רוקנרול בלב, היא תבין אותי".
ריקי, פעם שרת "היא היתה רוצה להיות נערת רוק". בגיל 70 את רוצה להיות זמרת מטאל?
"לא, ממש לא, אבל אני אוהבת את זה בלי קשר. ישי גרם לי להתאהב במטאל לעומק. יש כל מיני סוגי מטאל. אני חושבת שהם הביאו משהו מעניין בתוך זה, והעובדה שזה בעברית היא בונוס".
השיר "פחד שקט" בביצוע להקת Tomorrow`s Rain עם ריקי גל
הקשר בינך לבין ישי התחיל כמורה למוזיקה ותלמיד. היה מוזר להקליט שיר עם תלמיד שלך?
"לא היה בינינו שום דיסטנס של מורה ותלמיד, היה קודם כל כבוד הדדי. החיבור שלי עם ישי עמוק. התחלנו כתלמיד ומורה, ובעצם זה הפך לאיזושהי שותפות ליצירה. ראיתי עמוק לתוך החומרים את הכתיבה והאישיות המאוד מיוחדת של ישי. חשבתי לעצמי, אני לא מטפלת פה בתלמיד רגיל שבה לשיר יפה. הוא הביא איתו את השירה הזאת של הגראולינג, שמפעילה אחרת לגמרי את הקול, זה נכון וטבעי לו".
השיר נקרא "פחד שקט" והוא מתחבר עם ימים חרדתיים אלו תחת המסיכות. אילו פחדים שקטים או רועשים יש לך בימי קורונה אלו?
"תשמע, תודה לאל לא חליתי, זה כבר מרגיע. הזמן מתמשך, ואני מאוד מתגעגעת ולפעמים גם חרדה לאיך אפשר יהיה לחזור לשירה ולהופעות על הבמה. בסך הכל אני מחזיקה מעמד יפה, החיים ממשיכים ואני מוצאת את עצמי יוצרת בכל מיני צורות. פתאום גם הפכתי להיות ציירת. אני לא מתלוננת".
ישי שוורץ בן ה-44 אמנם הוציא ארבעה אלבומים באנגלית וספר שירה, אבל מוכר יותר בתעשייה כמפיק שמייבא לארץ הופעות של להקות חו"ל, בעיקר מתחום המטאל. "ילד לא חולם להיות מפיק, הוא חולם להיות מוזיקאי", אומר שוורץ, "אני מרגיש שמאחורי כל מפיק הופעות יש מוזיקאי מתוסכל. כל מפיק היה מוותר על הרווח של ההופעה בשביל להיות על הבמה ולהחזיק את הגיטרה. הופעתי ברוקסן בשנות ה-90 בהרכבים שהיו לי אבל זה אף פעם לא התרומם ולא החזיק מעמד מעבר לאלבום אחד בכל הרכב. לפני 10 שנים, אחרי הגלגול הראשון של להקת Tomorrow`s Rain די הרמתי ידיים ואמרתי שאשאר בצד השני של התפקיד. הרגשתי שחיי די מיושבים ומבוססים ושקצת קשה לי להיכנס למחויבות הרגשית לשיר את התכנים האלה ולפרוק את המעיים שלי".
"עם הזמן, השינויים בחיים והגירושים, הרגשתי שוב צורך להתעסק בתכנים האלה כסוג של ריפוי חיובי. העיסוק ביצירה ובאמנות משחרר המון רגשות ומחזק. אז ב-2011 שיקמתי את ההרכב, ב-2016 נפגשתי עם יעקב גלעד במסגרת מגזין שהיה לי, הראיתי לו את הטקסטים והוא אמר לי - שמע, אתה חייב לשיר את זה בעברית. זה לא יכול להיות רק באנגלית. ההתלהבות ממה שאני מצד גלעד, האיש שאחראי על האלבום הכי חשוב במוזיקה הישראלית, 'אפר ואבק' של פוליקר, נתן לי המון ביטחון ועידוד וחותמת כשרות".
בעקבות משבר הקורונה נדחו הופעות של להקות מטאל שהיית אמור להביא לארץ - Samael, דארק פיונרל ו-Tiamat. עד כמה זה פגע בך?
"בטח פגע. היו אמורות להיות לי הופעות באפריל, במאי ובאוקטובר. כולן נדחו כמובן למועד ב', וחלק נדחו למועד ג'. ויש להקות שמראש פרסמו את מועדי ההופעות החלופיות, למקרה שהמועד שנקבע לא יתאפשר בגלל הקורונה. הוצאתי כספים שלא הוחזרו על מקדמות ללהקות, כרטיסי טיסה באל על ופרסום ברשת. היו הרבה שעות עבודה על זה. לשמחתי ההרכבים לא מוותרים על ישראל, כולם רוצים להגיע ברגע שיתאפשר ומבינים את המצב, והקהל מאוד לויאלי, תומך ומבין ואף אחד לא ביקש את כספו בחזרה להופעות שנדחו. אם היית שואל אותי באפריל מתי יגמר הסיפור, הייתי אומר יוני-יולי, גג אוגוסט ואנחנו מאחורי זה. עכשיו אנחנו בספטמבר, ולדעתי גם בנובמבר לא יהיו הופעות מחו"ל".
