שלומי סרנגה על הקורונה: "הייתי על הקרשים, כמו מת, שבועיים כמו סמרטוט"

      שלומי סרנגה מספר לראשונה על אשפוזו לאחר שנדבק בקורונה ("אסור לזלזל במחלה הזאת. חששתי שאני הולך למות ואיש לא יודע"), על יחסו האמביוולנטי ליוון ("פעם שנאתי אותה. הוחזקתי במועדונים שם בכוח, זה היה כמו כלא"), ועונה מי הוא "המלך המשוגע" משירו החדש. ריאיון אישי

      השיר "כל חיי" של שלומי סרנגה (יח"צ)

      לפני כמה שנים קנה הזמר שלומי סרנגה בשוק הפשפשים הדום עם קפיצים מלפני כ-70 שנה ב-50 שקלים, והניח אותו על גג ביתו. "ההדום היה זרוק כל החורף על הגג, וספג מים", מספר סרנגה, חובב ענתיקות מושבע, לוואלה! תרבות. "הקפיצים של הכסא החלידו וכבר יצאו מהריפוד. כבר באתי לזרוק אותו. הבן שלי התחיל לפרק את הכיסא לגורמים ולתדהמתנו הוא מצא בתוכו חבילה של אלפיים דולר. כמו בסרטים. חילקתי את הכסף לכל המשפחה ואמרתי להם - תקנו מה שבא לכם".

      כפי שסרנגה חובב חפצים מפעם, הזמר האהוב אוהב גם מוזיקה יוונית ישנה. מצד אחד, גם ב"ענתיקות" המוזיקליות היווניות שהוא מחדש - הוא מוצא שלל. מצד שני, בתעשיה מחשיבים את ההשפעות היווניות שלו כמיושנות במידה מסויימת, בעוד שהמוזיקה היוונית עוברת בשנים האחרונות גל גדול של חידוש. "לא אגיד לך שהמופע שלי הוא פופי מודרני", אומר סרנגה. "אבל המופע שלי נכון לישראל, למה שהקהל רוצה לשמוע, כי אם אני אשיר 20 שירים מודרניים שיצאו אתמול ביוון זה לא ידבר ל-99 אחוז מהאנשים בקהל. אני מכיר את הקהל הישראלי".

      עוד בוואלה! NEWS

      בעשן תכלה: הסיבה ש"מנאייכ" כל כך מצליחה היא שאנחנו מיואשים

      לכתבה המלאה
      "מכיר את הקהל הישראלי". שלומי סרנגה (צילום: דוד עדיקא)

      שנתיים וחצי לאחר צאת אלבומו האחרון, שלומי סרנגה מוציא את "כל חיי" (צפו מעל), סינגל משובב לב וראשון מתוך אלבום חדש. השיר, בקולו העמוק של סרנגה ובסגנון היווני המזוהה איתו, נכתב על ידי יוסי גיספן, וזה שיתוף פעולה נוסף בין השניים לאחר שהיו חתומים במשותף על הלהיטים הגדולים "חלום מתוק", "מונו" ו"כל הנשים יפות". סרנגה גם הלחין את השיר ויעקב למאי הפיק מוזיקלית.

      "עד שיגיע התליין, אני ארקוד על השולחן", שר סרנגה במה שמסתמן כלהיטו הבא. את השיר הספיק סרנגה להקליט כמה ימים לפני שגילה שהוא חיובי לקורונה, מה שהוביל בחודש שעבר לאישפוז קצר שלו באיכילוב ולהחלמה קשה וממושכת. "אם היית מדבר איתי לפני שבוע-שבועיים הייתי אומר לך שאני על הקרשים, ולא מסוגל לעשות כלום", אומר סרנגה. "זו מחלה איומה, לא כולם מסכימים עם זה כי חלק לא חוו את זה וחלק מאלו שחוו את זה לא קיבלו תסמינים או עם רק עם תסמינים של יומיים-שלושה. המצב שלי אמנם לא היה מוגדר כקשה, היה לי חום וזיהום, המערכת החיסונית נלחמה ולא נזקקתי לעזרה תרופתית, אבל בסופו של דבר הייתי עם עצמי. הרופאה אומרת לי שב בבית ותחכה שהחום יעבור. אבל החום לא ירד. עברו יומיים, שלושה, ארבעה, חמישה, שישה. והחום על 39 או 38 וחצי. ככה יום ולילה. כל אחד יודע - אם יש חום גבוה אתה מרגיש כמו סמרטוט. זה משתלט עליך ואתה לא יכול לתפקד. לא יכול לראות טלוויזיה ולא יכול לתפקד. שפעת רגילה נגמרת אחרי יומיים שלושה, וכדור מוריד את החום. פה החום לא יורד, אתה כל הזמן עם חום וככה 15 יום. זה קשה. ויש לי חבר שכבר 45 ימים ככה, והוא ספורטאי ובריא ולא מעשן. אסור לזלזל במחלה הזאת, מי שיזלזל בה היא תזלזל בו. היו אנשים שאמרו שאין קורונה, שזה רק יחסי ציבור. אבל המחלה הזאת יכולה להרוג. התחלתי להרגיש שאני לא בשליטה. הנגיף השתלט לי על הגוף. זה מייאש, אתה כמו סמרטוט".

      עוד בוואלה! NEWS

      סערה בחדשות 13: ביקורת על נתניהו הושמטה מכתבה של צופית גרנט - ועוררה את זעמה

      לכתבה המלאה
      "הייתי סמרטוט". שלומי סרנגה בביתו, לאחר שחלה בקורונה (צילום: יח"צ)

      התאשפזת בבית חולים איכילוב אבל שלחו אותך די מהר הביתה.

      "הייתי חצי יום באיכילוב, לא זיהו דלקת ריאות או קוצר נשימה אז שחררו אותי. יש להם קודים. גם אם אתה כמו מת בבית אבל אין לך דלקת ריאות - לא יעשו לך כלום. זה חוסר אונים. וכל הזמן פחדתי, כי כל הזמן אמרו לי 'אנחנו לא יודעים באמת, אין לנו מספיק אינפורמציה כמה זמן זה יימשך'. וכל הזמן אתה חושש שאתה אולי הולך למות ואף אחד לא יודע. ככה הרגשתי, כמו מת. כאבו לי הצלעות, הרגליים, הראש - כמו פטישים שנמצאים שם ולא עוברים מכדור".

      גם מילים נוספות בשיר, ובהן "לאט לאט הזמן נוסע, לאן לאן איש לא יודע", מתקשרות לו לתקופה הנוכחית: "כבר 27 שנים אני מופיע, אני כבר לא ילד, כבר בן 47. התקופה היום היא שאתה לא יודע לאן דברים הולכים, גם מבחינת קריירה וגם מבחינת מחלות, מבחינה בריאותית ומבחינה ביטחונית. והמילים 'ועם הזמן אתה לומד למצוא ולאבד אותך' מתקשרות לזה שהיום כל אחד יכול לאבד את עצמו. הרבה אנשים איבדו את עצמם עכשיו בקורונה, אנשים שהיו למעלה והיום ברצפה, אנשים שהיו מנכ"לים והיום עוזרים במספרה, אנשים שהיו בהיי-טק והיום במשק בית. זה לאבד את עצמך. זה קרה גם בתעשיית התרבות".

      בשיר החדש אתה שר למילותיו של יוסי גיספן גם את השורות "המלך משוגע, שפוי זה לא נורמלי". מי המלך המשוגע?

      סרנגה בורר את מילותיו בקפידה. "זה גיספן, יש לו מלכים בראש. תשאל אותו. יש לו את זה ביכולת הביטוי וביכולת לתפוס את תשומת הלב. 'המלך משוגע, שפוי זה לא נורמלי' מתקשר לי לכך שבתקופה הזאת יש הרבה אנשים שמרגישים מלכים והרבה אנשים לא שפויים, הרבה אנשים השתגעו. לא רק בן אדם אחד ספציפי יכול להיות המלך המשוגע, אפשר לפרש את זה עד אינסוף".

      שיתפת פעולה עם גיספן בלהיטיך הענקיים "חלום מתוק" ו"מונו" המעולה, שהפך לאחד השירים המובהקים ביותר של חציית מגזרים ואומץ בחום על ידי קהלים שאוהבי ז'אנרים שונים - ממזרחי ועד מערבי. איך זה קרה?

      "זה קרה מבלי שכיוונו לשם, לא ידענו שזה יקרה. אני רוצה להגיד לך שתמיד כשאתה מכוון למזרחי או לאשכנזי או לרוסי או לשמח או לעצוב או לכולם ביחד - אתה לא פוגע. מהניסיון שלי, שיר עם לחן טוב פשוט עובד".

      עוד בוואלה! NEWS

      פיטר רוט: "יש בישראל הידרדרות מוסרית וחברתית"

      לכתבה המלאה
      "שיר עם לחן טוב פשוט עובד". שלומי סרנגה (צילום: אלירן אביטל)

      השיר "מונו" גם היווה מקפצה עבור דיקלה, שהלחינה אותו.

      "כשדיקלה השמיעה לי את הלחן של 'מונו' בבית קפה, כשאני דופק על השולחן והיא זמזמה לי אותו, בהתחלה עוד לא הבנתי אותו אבל תפס אותי ה'נה נה נה נה' שאחר כך הפך ל'מונו מונו'. היא בכלל לא הבינה שזה הולך להיות שיר עם קצב, אני ישר הבנתי שזה שיר עם רומבה יוונית כזאת. דפקתי על השולחן, חבל שההקלטה הזאת נמחקה לי. מאז דיקלה פרצה. היא מלחינה מדהימה ומוכשרת בטירוף".

      אחרי תקופה ארוכה בלי הופעות, אתה עומד להופיע לראשונה בבלומפילד, תחת מגבלות התכנסות הקורונה. מעבר חד.

      "בחודשים האחרונים אי אפשר היה להופיע, אלא רק בפני 15-20 אנשים, מקסימום באיזה חצר של בית, ועם ההפחדות שהיו בתקשורת, מי רוצה בכלל להופיע. אגב, חוק מרפי - בדיוק בשבועיים שהייתי חולה המון רצו אותי להופעות הקטנות האלה בחצרות באוויר הפתוח - יומולדת לאישה, יומולדת לאבא, אבל לא יכולתי כי הייתי חולה וזה לא עניין אותי בכלל בגלל זה. עכשיו אני מרגיש שמשהו נפתח, והתחלנו לסגור הופעות. לגבי הופעה בלומפילד, אני לא עובד לפי שם או לפי סמלים או לפי כמות, אני יכול ליהנות יותר להופיע בטברנה".

      "יכול ליהנות יותר בטברנה". שלומי סרנגה (צילום: יוסף קריספל)

      ובכל זאת, אני מניח שהתרגשת יותר להופיע בפסטיבל ישראל היוקרתי ב-2018 עם המופע משירי סטליוס קזנג'ידיס - מאשר להופיע באיזה חצר ביומולדת בפני 20 אנשים.

      "זה נכון, אבל לא בגלל שזה פסטיבל ישראל, אלא בגלל שזה מופע בעקבות האגדה סטליוס קזנג'ידיס. זה בשבילי היה חלום. כי הצלחתי לבוא עם הזמר היווני ההארד קור, הכבד עם הקול העמוק, זה לא קול שכל אחד שמתחיל לשמוע יוונית יכול לעכל אותו. כל החיים רציתי לעשות מופע כזה, עם כל קטעי הווידאו מהארכיון שלו, והסיפורים עליו שהרוב לא הכירו. עשיתי משהו שאני מאמין בו והצלחתי להגיע לקהל שלא מכיר אותו ולמלא אולמות גדולים. אני גדלתי על קזנג'ידיס, אני חייב לו את הקריירה, כל הזמן הישוו אותי אליו, הוא אמר שאני היורש שלו, עכשיו כשהוא מת אני חייב להמשיך אותו".

      למה לקח לך כל כך הרבה זמן - שנתיים וחצי - להוציא את הסינגל חדש?

      "אני אף פעם לא עובד מתוך לחץ. לפעמים אין לי חשק בכלל להוציא שירים, אני לא חושב על זה, אני לא רוצה לכתוב, לא רוצה מה ששולחים לי. לפעמים אני מגיע קצת שלילי לזה, אם אני בתקופה שלא בא לי להקליט בכלל אז אני חוסם את עצמי לחפש חומרים ולא עובד בזה. אבל הקורונה איפסה את הכל, עשתה ריסטרט לכל החיים, ואתה אומר 'בא לי לפתוח דף חדש, להוציא שירים חדשים ולהופיע'. עכשיו יש לי מוטיבציה".

      עוד בוואלה! NEWS

      מוזיקה ישראלית ברדיו בקורונה: זינוק ל-60% בגלגלצ, צלילה ל-27% בכאן 88

      לכתבה המלאה
      חייב לו את הקריירה. שלומי סרנגה עם הזמר היווני המנוח סטליוס קזנג׳ידיס (צילום: יח"צ)

      מה הסיכוי לסיבוב נוסף שלך ביוון? או שוויתרת על החלום לעשות קריירה גדולה שם?

      "ויתרתי על החלום במשך 15-20 שנה, בהן לא הסכמתי לשמוע שום דבר שקשור בלעבוד ביוון, אבל עכשיו כבר לא אכפת לי. אחרי שגרתי שם וברחתי משם לא רציתי לראות את יוון, שנאתי את יוון, כי היה לי שם קשה והייתי צעיר. החזיקו אותי שם כמעט בכוח, הייתי כוכב המועדון שם, היה לי חוזה ולא יכולתי לעזוב. מבחינתי זה היה כמו כלא. אחרי שברחתי משם שנאתי את יוון, אבל אהבתי את היוונית ולשיר אותה בארץ. לקח לי שנים להתגעגע שוב. היה לי לא מזמן תכנית לפרויקט ביוון. הקורונה קצת הקפיאה אותו, אחרי שהיו לי דברים סגורים. אם יהיה משהו גדול עכשיו אני אלך על זה".

      ואגב יחסך האמביוולנטי למוזיקה היוונית - היו לך כבר כמה וכמה סינגלים שבהם שרת בעברית, כולל גרסת הכיסוי היפהפייה שלך ל"האמנם" של חוה אלברשטיין וגם שירים מקוריים. יכול להיות שאתה רוצה להתרחב עוד ואולי קצת מרגיש כלוא במסגרת היוונית שבנית לעצמך?

      "לפעמים אני נתקל באמירות האלה: אתה לא ממש זמר ישראלי, אתה לא שלום חנוך, רמי קליינשטיין, קרן פלס או אברהם טל, אבל אתה כן מביא לנו דברים בעברית שהצליחו. אין לי תשובות לזה. אני פשוט שר יוונית כי גדלתי על יוונית ואני יודע לשיר ביוונית כך שיווני לא ישמע שאני ישראלי, זה בא לי טבעי. אני יכול בשירה היוונית לצמרר הרבה יותר מאשר בשירה בעברית, עם כל המניירות. עובדה שיש לי כמה מגה להיטים שהשאירו כאן חותם, כמו 'חלום מתוק', 'מונו', הקאבר ל'האמנם' ו'כל הנשים יפות' נהיה משפט שגור. אז למה לוותר על משהו אחד בשביל משהו אחר? למה צריך לבחור?"

      "שנאתי את יוון". שלומי סרנגה (צילום: דוד עדיקא)

      טרם התפרסמו תגובות

      הוסף תגובה חדשה

      בשליחת תגובה אני מסכים/ה
        לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

        התרעות פיקוד העורף

          walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully