חשש מה קינן בי לקראת העונה החדשה של "ככה זה". בימים כאלה, כשכולנו עומדים להסתגר בבתים בעל כורחנו, כשהכל מסביב גם ככה נראה כה מייאש, האם אנחנו באמת יכולים להתמודד עם סדרה שגיבוריה מרוטים וכנועים כשם שהמציאות מאיימת לעשות לכולנו? שהדכדוך בה לוחש כמו גחל? שחרתה על דגלה את ההשלמה עם גזרת הגורל, את הסטטוס קוו? הרי זה ממש שמה של הסדרה. מצד שני, אולי בנאליה יומיומית מהימים שלפני הקורונה היא בדיוק מה שדרוש לנו? אולי סתמיות הקיום ש"ככה זה" כה היטיבה לתאר, מלווה במוזיקת שריקות מעצבנת, היא משהו שכעת נוכל להתרפק עליו?
אלא שכבר בפרק הראשון של העונה החדשה, שעולה היום (רביעי) במלואה ב-yes, מתברר שמדובר ביצור שונה. הסטטוס קוו נשבר, והוא מוסיף להישבר ככל שהעונה מתקדמת, ובכל זאת בלי שיפגום באופיה הבסיסי של "ככה זה". בעונה הראשונה שני הגיבורים נטולי השם - בגילומם של דנה מודן ואסי כהן, שגם יצרו את הסדרה עם הבמאי רם נהרי - מצאו זה בזה קשר אנושי חיוני. היחסים ביניהם היו אז מין ריקוד דוקרני שהשאיר אותם קרובים אך גם במרחק של זרוע פשוטה לפנים, רגע ביחד ורגע בנפרד, ובכל מקרה לא בלעדיים זה לזה. המצב השתנה בסוף העונה כאשר התנשקו בלהט במסיבה של השכן. עכשיו, בעונה החדשה, הם כבר באמת זוג, מה שבהכרח מביא איתו מטען שונה. אותו ריקוד בין גיבוריה עדיין קיים, אבל שונה. הוא ברמה של מתקדמים. למעשה זה משהו שמגדיר את העונה השנייה כולה - "ככה זה" עושה בה קפיצת מדרגה.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
אפשר למתוח קו ישיר בין השינוי בדמותו של הגיבור, שהפעם אנחנו אפילו זוכים לגלות מה שם המשפחה שלו, לבין "ככה זה" כולה. בהתחלה הוא היה דכאוני, כבוי ומרושל. עכשיו, עם השנה שחלפה מאז (לדברי הגיבורה זה בערך פרק הזמן שעבר מאז התקף הלב שחוותה בפרק הפתיחה), הוא כבר מאושש, מטופח ואפילו קצת חדור מטרה. כך גם העונה השנייה של "ככה זה". היא ממוקדת ומהודקת בהרבה במובנים הכי בסיסיים שלה: יש בה רק שבעה פרקים לעומת תריסר בפעם הקודמת, ורוב הפרקים מונים 20 דקות, לעתים גם פחות מכך. הסדרה נפטרת כמעט לגמרי מסצינות אווריריות ומפורטות שהפואנטה שלהן מובנת דקות ארוכות לפני שהן מסתיימות - כמו ארוחה שגרתית במסעדה, ויכוח פרוזאי בקופה בסופר או זוג זר שאוכל ארוחת ערב עם ילדיו - לטובת משהו שאפילו מזכיר עלילה.
נוסף לכך, ושוב בהתאם למצב רוחו של הגיבור, העונה השנייה מצחיקה בטירוף. בפרק הראשון נאלץ הגיבור להתעמת עם הבת שלו (קים אזולאי) בעודו דלוק על סמים וכשגרושתו השיפוטית (דורין אטיאס) לידו - קטע שיכול להיכנס בקלות לפנתיאון הקומי רחב הידיים של אסי כהן. בפרק השני יש סאגה עם חניה מתחת לבניין - סצינה שבאותה מידה יכולה הייתה להפוך למערכון קלאסי בכיכובו של שאולי.
על תסריטי העונה הראשונה חתומה מודן לבדה ואילו כהן ונהרי שימשו כעורכי התסריט. הפעם גם שמו של כהן מופיע ככותב התסריטים לצדה, מה שאולי - בדגש על אולי - עוזר להסביר את התמורות. זה לא שהקלפים נטרפים ו"ככה זה" משנה את כל אופיה. הליבה שלה נשמרת. אם הסדרה נפתחה בניסיון התאבדות שלו והתקף לב שלה, במקרה הזה צלו של המוות מיוצג על ידי סצינת פתיחה שבה שני אנשים אקראיים מדברים על סידורי קבורה - היא מתאוננת על כך שבעלה הנוכחי ייקבר לצד גרושתו בחלקה הזוגית שרכשו בעבר. "החיים קצרים והמוות ארוך", היא אומרת, מזקקת את החשיבות והבהילות של הקיום (את האנשים האלה מגלמים הבמאים ערן קולירין ודפנה לוין, שמפגינים משחק טבעי ומפתיע, במיוחד לוין. הסדרה הכי טרייה שלה ברזומה היא "חמישים", שהעונה החדשה של "ככה זה" מעלה אותה על הדעת בכמה מובנים).
ומאחר שהמוות אורב בסוף, ולפעמים גם באמצע, המרירות עדיין רוחשת בנימיה של "ככה זה", ובבסיסה של הסדרה עדיין ניצב הקשר המתהדק בין שני הגיבורים כקונטרה לכל מה שמבאס: ילדים מעיקים, זרים מציקים, ואפילו שניהם עצמם שלפעמים מכבידים זה על זה. דמותו של כהן כבר נמצאת במקום אחר, בעוד דמותה של מודן דורכת במקום ואולי אף נסוגה, כולל מפגש נוסטלגי עם חבר ילדות (רועי כפרי). הלאות המוכרת של דמותה מתחדדת אפילו יותר לנוכח הפריחה היחסית של דמותו של כהן. רוב הזמן קשה לפענח על פניה מה היא מרגישה, כאילו כל כך מפוכחת ולמודת אכזבות עד שגם גופה כבר לא טורח להגיב להן עם יותר מדי אמוציות. לכן כאשר כבר בוקעת ממנה צעקה, היא מעבירה צמרמורת במעלה הגב.
ההתקדמות הדיסהרמונית של שני הגיבורים בוזקת קסם על העונה השנייה, מופת של יין ויאנג. באחד הפרקים הוא אפילו אומר לה בפירוש, בהקשר שונה (ומצחיק): "הפכים משלימים". מה שהיה בעבר חיבור שהתבסס על שותפות גורל - במובן המובהק של גורל, מאחר שהם שכנים ונדונו להציל זה את זה - עומד למבחן המזכיר שאהבה זה באמת כואב ומי יודע מה תהיה התוצאה בסופו. עד אז הוא מאוד מצחיק, מרגש וכובש.