באולפן שישי האחרון הזכיר דני קושמרו חשבון נפש שכולנו צריכים לעשות לאור משבר הקורונה: "התקשורת, האזרחים, ובעיקר מי שמקבל החלטות על החיים שלנו, מנהיגי המדינה", אמר. משום מה, המונולוג הדרמטי הקפיד להבהיר את חלקם הממשלה ושל הציבור, אך החמיץ את הצלע השלישית במשולש שהגדיר. היות שמדובר בימים נוראים, לא נזקוף זאת לחובתו. אבל עם כניסת מדינת ישראל לסגר כללי שני ולנקודת שפל עגומה במיוחד מול המגיפה, חשוב לזכור שערב יום הכיפורים - יש לערוצים המרכזיים בהחלט על מה לבקש סליחה ומחילה בכל מה שנוגע לעיסוק בקורונה.
למשל, על עיסוק שטחי בסוגיות המהותיות: בין אם זו ההתמכרות הממושכת לפרובוקציה של יורם לס וחבר מרעיו, המסגור הגזעני של התחלואה במגזר הערבי והחרדי, ההצפה בנתונים שלא לכולם יש ערך זהה, ההתמקדות המוגזמת בהתרחשויות טוויטר ובפוליטיקה פנימית וקטנונית במקום במשמעויות הנרחבות, ההדחקה של שמותיהם ופניהם של מתי המגיפה - נוכל להמשיך עוד ועוד. המהדורות המרכזיות נפלו בבורות הללו פעם אחר פעם, ואפילו הצליחו לפעמים ליפול גם בפחים מיוחדים, כמו הפצת פאניקה מיותרת - למשל באמצעות סרטון בהלת הקניות מאירופה, שהתגלה כתיעוד מלפני עשור, ותרם בעצמו לבהלה המקומית.
למשל, על ניתוק מהציבור: כשמאות אלפי מובטלים יושבים בביתם, בחרדה עצומה לעתידם הכלכלי, המהדורות העדיפו לעסוק באובססיביות בשאלות כמו לאן ניתן לטוס, במה כדאי להשקיע כסף והאם נוכל להשיג בקרוב יהלומים מוזלים, ושאר סיקור חדשות העשירים. זאת, מבלי להתחיל לדבר על כתבות הקידום העצמי והראיונות עם הסלבס במהדורות המרכזיות. סוגיות חברתיות, שנחשפו בעומקם הנוראי במשבר הקורונה, נדחקו לשוליים של השוליים. אמנם, אין בזה שום דבר חדש - אלא שכשכותלי הבית קורסים, זה צרם יותר מאי פעם.
למשל, על מהדורות ארוכות מדי: כשהממשלה משנה הנחיות מדי יום ומחליטה עליהן באמצע הלילות, ברור מדוע אנשים נצמדו למשדרי החדשות כדי להבין מה לעזאזל קורה מסביב. אך מגמה שהתחילה עוד קודם לכן קיבלה תפנית לא סבירה במהלך התקופה האחרונה, כשהמהדורות התארכו עד כמעט שעתיים של שידור. מילא היה מדובר בדיונים בעלי ערך ציבורי, אך בחלקים המאוחרים של המהדורות הצטבר עוד ועוד כתבות פנאי, רכילות וצרכנות. הייתם צריכים לשחרר את הציבור, שגם ככה על קוצים, ולספק לו מהדורות ענייניות ויעילות. במקום, בחרתם לשרוף לו את המוח.
הציבור הישראלי רחום וחנון כלפי הטלוויזיה, ויסלח ותמיד ישוב אליה. על כל פנים, עכשיו התור שלה - לתקן.
בקטנה
"נינג'ה ישראל" חזרה אתמול לעונה שלישית של עוד מאותו דבר, אחרי שהצילומים שלה הסתיימו רק בחודש שעבר, כלומר: עמוק בתוך תקופת הקורונה. בפרק הפתיחה שלה נצפו פעם אחר פעם התקהלויות והתכנסויות של מתמודדים ללא מסיכות - ייתכן שחלקים אלו אכן צולמו לפני כן, אין לדעת - ולמעשה מי שהיה צופה בה יכול היה לחשוב שהיא מתרחשת בעולם נטול מגיפה לחלוטין. בכך, באמצעות תכנית הלהיט של קשת, הפריים טיים מתמלא עוד קצת בתכניות שמציגות מציאות אלטרנטיבית, מסעות בעולם ותחרויות למיניהן שלא יכולות להתקיים ממש כרגע, והאסקפיזם בטלוויזיה הולך ומאבד קשר עם המציאות.
רק דבר אחד דומה ליום-יום: כולם ממשיכים להתקשות מול רצף המכשולים הבלתי נגמר, ובסוף נופלים למים.