במחילה: 10 אנשי תרבות ותקשורת שנרצה לבקש מהם סליחה השנה

אם עברתם על הפיד שלכם בימים האחרונים בטח נתקלתם בהלצות יום הכיפורים, בסגנון: "שאני אבקש סליחה? השנה הזאת צריכה להתנצל בפנינו חחח". ובאמת - בדרך שבה 2020 התגלגלה, היו לנו בשבועות האחרונים דברים אחרים על הראש מאשר להכין את רשימת הסליחות המסורתית. בזמן שהשיח הפוליטי בישראל (ובעולם) הופך יותר ויותר קיצוני, אנשי התקשורת הפכו לכלי משחק במאבק בין פוליטיקאים ומושכים אחרים בחוטים, כחלק מהמגמה הזאת גם מדורי הביקורות מתלהטים לא פעם (וזה לפני שהזכרתי את התגובות). לא נראה שמישהו בכלל מעוניין לשנות את השיח הזה, וחבל, ואולי בדיוק בגלל זה כדאי שנכניס גם בחלקת האלוהים הקטנה שלנו, הטלוויזיה הבידורית, מקום לקצת סליחות.

ברשימה הבאה מופיעים עשרה אנשים שנרצה לבקש מהם סליחה השנה. חלקם על דברים שנכתבו באופן אישי, אחרים על דעה שלילית שהייתה לנו עליהם וליוותה אותנו תקופה. המשותף לכולם? התחושה שהשנה גילינו עליהם משהו אחר, חיובי יותר ממה שחשבנו. יש כאן שחקן, מגישה, עיתונאית, זמרת פופ, כוכבת מדורי רכילות ואפילו מנכ"ל גוף תקשורת, את אף אחד מהם לא פגשתי באופן אישי. אז יאללה, בזמן ששערי שמים עדיין פתוחים, הגיע הזמן להתחיל במצעד ההתנצלויות.

אם אדם אחד בלבד היה ראוי להיכנס לרשימה זאת אופירה אסייג. אופירה - או 'פירה, כפי שקורא לה ברקו - השלימה השנה באופן סופי את הפיכתה מהפרובוקציה של שישי בערב בקשת 12 לעיתונאית הכי מעניינת, נושכת ובועטת בישראל. לא פחות. האמת? אי אפשר להגיד שאנחנו באמת מופתעים. זה לא שאסייג שינתה את הסגנון שלה - הסטוריז מהבריכה/קוסמטיקאית/שופינג עדיין קצת מגוחכים, החברות הסלבס שלה הן לא כאלה שהייתם רואים לצד אילנה דיין, ואת הלוקים שהיא בוחרת לתכנית בחיים לא הייתם רואים על קרן מרציאנו או יונית לוי. אז מה השתנה? למדנו להתעלם מרעשי הרקע ולהתרכז במהות.

אסייג היא הדמות הכי מעניינת וחריפה על המסך, כשאורחים מגיעים ל"אופירה וברקוביץ'" הם יודעים שאין שאלה קשה שלא תישאל, וגם כאשר זה נוגע לחיים האישיים שלה שום דבר לא נשאר אוף דה רקורד. הריב המגה-מתוקשר שלה עם אייל גולן טרף את הקלפים לגמרי. עד לפני שנה גולן היה עבורה חבר כמו אח, גם בפרשת הנערות היא הגנה עליו בחירוף נפש. אבל השנה, אחרי אקט הסרת העוקב, היא יצאה נגדו בכל הכוח. בלי סנטימנטים. נכון, אפשר לראות בזה התנהגות ילדותית ו/או נקמה אישית, אבל אי אפשר להתעלם מהביקורת העצמית שאסייג הביעה כאשר דיברה על הפרשה. מעבר לזה, גם הפרידה שלה מבעלה גילי מנקין (שהסתיימה בקאמבק), אותה היא בחרה להעלות בפרסום ראשון אצלה באינסטגרם (בדיוק ביום הכיפורים לפני שנתיים), הוכיחה שהיא קורצה מחומר אחר.

אבל יותר מהכל זאת הפומביות שבה היא מבקרת את ראש הממשלה בנימין נתניהו ומשפחתו, התבטאויות שכדרכה אין בהן שום עדינות או ריסון והן תמיד מלוות במבט ישיר למצלמה. לנתניהו יש מבקרים רבים בתקשורת, זה נכון, אבל בשונה מהם, קהל הבית (הבייס) של אסייג מורכב ברובו מליכודניקים, שלא לומר ביביסטי. זה כמובן כבר לא המצב. היום אסייג היא סדין אדום בעיני ישראלים רבים, ולא נראה שזה מטריד אותה לרגע. עובדה, רק השבוע היא עשתה את הקפיצה הגדולה שלה למיינסטרים, בשולחן השיפוט של "הזמר במסכה" ונראה שבמקרה הזה הנאמנות שלה לעצמה השתלמה.

זה הזמן להודות שכל הזמן הזה פשוט פספסנו את שלום אסייג. נקודת מוצא קצת מוזרה כאשר מדברים על אחד הבדרנים הכי מוכרים בישראל בעשרים השנים האחרונות אבל ב-2020, שנה שהמילה הפתעה היא שמה השני, הכל אפשרי. בזכות תפקידו כאיזי בכר בסדרה "מנאייכ" (כאן 11), נזכרנו שמתחת להומור העדתי והפרצוף המצחיק, מסתתר שחקן דרמטי משובח. אולי אחד הטובים שראינו בטלוויזיה שלנו בשנים האחרונות. האם מה שמנע מאיתנו לראות את זה עד היום הם זיכרון קצר - 18 שנה עברו מאז תפקידו הדרמטי ב"המשאית" - או סטריאוטיפים עדתיים? אין לדעת.

ב"מנאייכ" אסייג מגלם את החוקר הכי מיוסר במח"ש (מחלקת חקירות שוטרים), אחד ששום דבר לא חומק לו מתחת לעין ובהתאם כל הצרות נדבקות אליו. מדובר בדרמת משטרה טובה מאוד (רבים אף חושבים שמצוינת), והרבה בזכות קאסט שכולל שחקנים מעוטרים כמו רמי הויברגר, שמיל בן ארי, מיכה סלקטר, מיה דגן, עמוס תמם ועוד. כל מי שראה אפילו פרק אחד יודע שאסייג גנב לכולם את ההצגה.

אסייג הוא לא הקומיקאי הראשון שמפגין יכולות גם כשחקן דרמטי מחונן. זו אפילו לא הפעם הראשונה שהוא עושה את זה, כאמור. ובכל זאת - הופתענו לראות אותו מגלם את איזי בכר. אולי זה קשור בתפקיד המשחק המשמעותי הקודם שלו ב"שנות ה-80", שם נתן מעין גרסה מרוככת של ההומור העדתי שלו ולא חשף בפנינו צדדים חדשים. נדמה שהשנה שלום אסייג בחר לצאת מאזור הנוחות שלו וכולנו הרווחנו בענק.

בכל מה שקשור בטלוויזיה הישראלית, המילים "רשת 13" כבר הפכו למילים נרדפות לכישלון. עוד הרבה לפני פיצול הזכייניות רשת וקשת בנובמבר 2017, הייתה רשת הזכיינית המצליחה פחות מבחינת נתוני הצפייה ובוודאי שמבחינה מיתוגית. בינואר 2019, אחרי שורה של כשלונות ומאבקים פוליטיים, אוחדה רשת עם ערוץ 10 שהגיע לסוף דרכו, ונראה היה שבמקרה הזה חיבור מינוס ומינוס יצר רק בור גדול. על פניו לרשת 13 היה את כל מה שצריך כדי להצליח - טאלנטים אהובים (גיא זוארץ ואסף גרניט), חברת חדשות מוערכת (חדשות 10 לשעבר) ומותגי ריאליטי ענקיים ("האח הגדול", "אקס פקטור" ו"המירוץ למיליון"), ובכל זאת זה לא קרה. לפחות עד השנה. העונה האחרונה של "הישרדות VIP", בה ניצח אסי בוזגלו בגמר שנוי במחלוקת, טרפה את כל הקלפים וניצחה באופן גורף את לוח השידורים של קשת 12. מבחינה טלוויזיונית, מלבד מהדורות החדשות הבלתי נגמרות, הקיץ האחרון היה שייך כולו ל"הישרדות VIP" ורשת 13, קשת בכלל לא הייתה בתמונה.

קשה לומר למי מגיע הקרדיט על הניצחון המוחץ הזה. אולי זאת קשת שלא הציבה תחרות ראויה (עם כל החיבה ל"המטבח המנצח"), לקורונה שגרמה לקהל לחלום על בריחה לאיים רחוקים, לבנייה העקבית של "הישרדות" כמותג הריאליטי הכי מצליח בישראל, או לאבי בן טל, מנכ"ל רשת הנכנס, שלא הוריד את הרגל מהגז והמשיך לשבץ ולשבץ גם כאשר הניצחון היה ברור. בכל מקרה, אחרי שנים שבהם נראה שאין תחרות בשוק הטלוויזיה בישראל, השנה המפה השתנתה וזה די מרגש. אז סליחה רשת שחשבנו שאת לוזרית נצחית, עכשיו הגיע הזמן להוכיח שזה לא היה פוקס.

בישראל יש מעט מאוד סבלנות לפופ בעברית. כולנו מדקלמים מתוך שינה שירים של ביונסה על סקס ושמפניה אבל עושים פרצוף כשנועה קירל צועקת: "סלפי עם קהל של משתוללים" (מהלהיט "קילר"). אין מה לעשות, כנראה האוזניים שלנו עדיין רגישות במידה מסוימת לעברית.

שנת 2020 שלכם כנראה הייתה גרועה, אבל עבור נועה קירל היא הייתה השנה שבה הפסקנו לתפוס אותה ככוכבת פופ "מהונדסת", זאת שראינו את ההורים תאבי הפרסום שלה דוחפים אותה לקדמת הבאה (בדוקו-ריאליטי "פושרז" ב-HOT), והתחלנו לראות אותה כאישה צעירה עם להיטים שגם האנשים הכי מגניבים מבקשים שישמיעו במסיבות.

נכון, הגיוס שלה לצה"ל על תקן טאלנט, עשה כנראה יותר נזק מתועלת (לשני הצדדים אגב) אבל מבחינה מקצועית היא הוכיחה שיש לה רפרטואר שנשאר: "יש בי אהבה", "תן לי סימן", "פאוץ'", "אם אתה גבר" וכמובן "מיליון דולר", כולם להיטי פופ אדירים שמצליחים להעביר בקוליות ישראליות עכשווית. וזה עוד לפני שדיברנו על החוזה הבינלאומי עם אטלנטיק רקורדס. קירל רק בת 19 ובהתאם לא הכל בה מושלם. הניסיונות שלה בתפקידי משחק בסדרה "כפולה" וההנחייה ב"בית ספר למוסיקה" למשל, עדיין חורקים ולא ברור אם מסתתרת שם שחקנית גדולה. מה שבטוח - מי שחשב שמדובר בגימיק, צריך לבקש סליחה.

עוד יבוא יום ומערכת היחסים בין משפחת רפאלי ועם ישראל תהפוך לגרסה המקומית של "אויבות" מבית ריאן מרפי. עד אז אפשר לתאר את היחסים בין משפחת הדוגמנים מהוד השרון והתקשורת הישראלית כמעט כמו רומן רומנטי - העם כולו התאהב בבר, בתם של ציפי לוין ורפי רפאלי, ושתה בשקיקה כל אייטם על נסיקת הקריירה שלה בחו"ל. משער במגזין "אל", דרך ה"ספורטס אילוסטרייטד" ועד לשיא בדמות הרומן המתוקשר עם ליאונרדו דיקפריו. אבל כמו כל רומן, גם זה הגיע לנקודת משבר ועוד איזה משבר - הדיבורים על השתמטות מהצבא, ההתנהגות המתנשאת בראיונות והנפנוף בעושר המופלג. כל זה הפך את הרפאלי'ז למשפחה ש"עלה לה" והם הפכו במהירות לאחת המשפחות הפחות אהובות בישראל. נדמה שהבעיה האמיתית התחילה כאשר גם חוקרי מס הכנסה, כאשר באו לחקור את העלמת המיסים של בר וציפי רפאלי, כבר גיבשו דעה שלילית על המשפחה, מה שהסתיים בקנס של יותר מ-8 מיליון שקלים ועונש מאסר של 16 חודשים לציפי (אותו החלה לרצות השבוע).

צריך להודות, אנחנו לא אוהבים לראות אנשים מצליחים מדי, בטוח לא כאלה שלא מתנצלים על כך. בשנאה שלנו למשפחת רפאלי ולמטריארך ציפי הייתה לא מעט תחושת נקמה - אם לנו אין, גם להם לא מגיע. עכשיו כשציפי נמצאת בסגר שלא יסתיים גם אחרי סוכות, אפשר להכריז על סולחה, להודות שיש לנו צרות גדולות מהעלמות המס של משפחת רפאלי ושאם ספיר ניסני (ה"עיתונאית" ששפכה על אמה המנוחה שמן רותח) קיבלה רק שלושה חודשי מאסר בלבד, העונש שקיבלה ציפי יצא מפרופורציה.

ברינה מצליח בוערת אש. אתם יכולים ללעוג לה, לצחוק על הליפסוסים, על ההערות חסרות הטאקט למרואיינים והריבים עם הקולגות, אבל מצליח בשלה. בשבע השנים שלה כמנחת "פגוש את העיתונות" היא הפכה אותה לתכנית האקטואליה הכי חשובה בטלוויזיה. במיוחד בשנה האחרונה, כאשר הפוליטיקה הישראלית המריאה הרחק מן הפסים שהיא נסעה עליהם פעם מזמן והפכה לפריק-שואו של ממש, מצליח שמרה על שבת בשבע בערב כמקום שאליו מגיעים כל הפוליטיקאים כדי להישמע.

חדשות 12, הבית שלה ב-27 השנים האחרונות, הפכו בשנה האחרונה לאויב מספר אחד של ראש הממשלה נתניהו ותומכיו (בנו יאיר מכנה את הערוץ "אלג'זירה 12"). גם בפאנל שכולל את אמנון אברמוביץ', דנה ויס וגיא פלג, מצליח מסומנת כאחת האופוזיציונריות הגדולות של תומכי נתניהו. זאת גם ההזדמנות לבקש ממנה סליחה ולראות את מצליח כפי שהיא באמת - עיתונאית עצמאית, דעתנית שלא זזה במילימטר ממה שהיא חושבת שנכון (גם אם הוא לא נכון).

ב"אולפן שישי" היא התבטאה בצורה חריפה נגד החרדים וביקרה את חוסר ההישמעות שלהם להנחיות הקורונה וזכתה לאלפי תלונות לרשות השנייה ואיומים על חייה, גם מול הקולגה המוערך, עמית סגל, היא נקלעה לעימותים חזיתיים בלי למצמץ. כן, גם אם זה נגמר בטון צורם ודממה מביכה. בקיצור, בתקופה שבה כולם מדברים על חופש העיתונות ועל "פייק עיתונאים" מטעם, טוב שיש לנו אנשים כמו רינה מצליח וחשוב שנזכור לה את היושרה העיתונאית ופחות את הפאדיחות (למרות שגם בהן יש חן לא מבוטל).

קשה לזכור איפה היינו לפני שהתחילה תנועת המי-טו, עד שמדי פעם צצה לה איזו פרשה מהעבר ומזכירה לנו נשכחות. פרשת הארווי וויינסטין שינתה את ההתנהלות שלנו ואת עולם התרבות כפי שהכרנו והובילה לניקוי אורוות הכרחי בעולם התקשורת, ועל הדרך העלימה מחיינו הרבה מאוד גברים (ונשים) שהיינו בטוחים שלא נסתדר בלעדיהם.

אבל כמו כל תנועה גם למי-טו יש חסרונות, למשל - התהודה הרבה שיש לפרסומים על הטרדות מיניות של מפורסמים אל מול חוסר הסיקור על ידיעות שמספרות שהתיק נסגר מחוסר אשמה. פרשת נתן זהבי היא אחת הדוגמאות הבולטות לכך - בשנת 2017 פרסמה עיתונאית גלי צה"ל, הדס שטייף, האשמות קשות על הטרדות מיניות מצד זהבי, האשמות שהוכחשו על ידו מיד ואף הובילו לתביעת דיבה נגד שטייף. בסופו של מאבק יחסית מהיר ניצח זהבי בתביעה, וביוני האחרון, אחרי ערעור, קבע בית המשפט שהוא יקבל משטייף 130 אלף ש"ח.

למרות הניצחון, בראש שלנו שמו ייקשר תמיד לפרשת הטרדות מיניות, ולא בצדק. זהבי, ללא ספק לא אחד האנשים העדינים שפועלים בישראל, מגיש כבר שנים את "זהבי עצבני" שבה הוא נותן במה לשכבות היותר חלשות והזויות בישראל, סבלנות שרק עליה הוא ראוי לפרס. וכן, כתבתי עכשיו סבלנות ונתן זהבי באותו המשפט. בקיצור, אם בית המשפט סלח לנתן זהבי הגיע הזמן שגם אנחנו נתחיל איתו דף חדש.

פנינה רוזנבלום עשתה כמעט הכל - היא הייתה נערת זוהר (בשנים בהן הביטוי עוד היה לגיטימי), ביצעה להיט קאלט בקדם אירוויזיון ("תמיד אישה"), הקימה אימפריית קוסמטיקה מקומית ואפילו כיהנה כחברת כנסת. ובכל זאת, ולמרות שהיא מגיעה מרקע של עוני (כולנו זוכרים את סיפור הצריף) ועשתה הכל בעשר אצבעות מטופחות, תמיד ליווה את פנינה רוזנבלום טון של זלזול ולעג.

היא בוודאי תכעס לקרוא את השורות הבאות, אבל דווקא כשהיא מתקרבת למה שמכונה 'הגיל השלישי', נדמה שסוף סוף למדנו לאהוב את פנינה רוזנבלום בזכות שהיא - אישה יפה, ורבלית ובעיקר כזאת שלא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות. ההופעות החוזרות שלה בתוכנית הבוקר סיפקו אין ספור ציטוטים בלתי נשכחים שנעו בין ה"אני לא מאמין שהיא אמרה את זה" לבין "אין, היא גאונה" אבל אלה דווקא הסרטונים האישיים שהיא משתפת באינסטגרם ובטיקטוק שגרמו לנו לאהוב אותה באמת. ההופעה שלה, יחד עם בתה חן, בפרק של "המתחזים", הוסיפה לרוזנבלום גם צד פגיע שהיא נמנעה לחשוף במהלך השנים. בשורה התחתונה? השנה קיבלנו סוף סוף את רוזנבלום כדמות עגולה, משעשעת ועדיין לגמרי לגמרי בלונדינית.

אתם בוודאי לא זוכרים את "קומדי סטאר" עם צביקה הדר, הריאליטי שרצה לגלות את הסטנדאפיסט/ית הגדול הבא, ושודר בתחילת השנה ברשת 13. האמת? יש סיכוי שגם צביקה הדר היה שמח לשכוח את התוכנית הזאת. אחרי שלושה פרקים בלבד, לצד ביקורות קוטלות שהתחילו עוד לפני שידור התוכנית, עם רייטינג נמוך והתפרצות הקורונה, ברשת העלימו אותה מלוח השידורים. אבל "קומדי סטאר" היא לא הסיבה שאנחנו צריכים לבקש סליחה מצביקה הדר. מדובר באחד מטובי הבדרנים בתולדות המסך הישראלי, מי שמחזיק ברזומה שלו שתיים מהדמויות הכי אהובות בתולדות הטלוויזיה המסחרית בישראל: ז'וז'ו חלסטרה ("קומדי סטור") ונחום שמש ("שמש").

ובכל זאת במבט לאחור, נדמה שאף פעם לא באמת פירגנו לו. גם בזמן אמת, כשהוא היה בשיאו, הוא תמיד זכה למידה מסוימת של בוז. נכון, לצד ההצלחות הגדולות היה לו דפוס של בחירות טלוויזיוניות לא מוצלחות כמו "שישי שואו", "מחר שבת" וגם "The Wall" אבל לצידן יש גם את התפקיד ב"בלו נטלי" הנהדרת של yes, העונות הנהדרות של "כוכב נולד", התפקיד הבלתי נשכח ב"עפולה אקספרס" וגם את "לצבי יש בעיה" שעונתה השנייה נדחקה לשולי לוח השידורים וזכתה להתעלמות.

בין אם אהבתם את התכניות שלו או לא, אתם חייבים להודות שלראות את הפנים של הדר על המסך תמיד העבירו תחושה של אופטימיות נעימה, ביחד עם ההומור הלא פוגעני שלו והרבה מצב רוח טוב. כולם דברים שכל כך חסר לנו היום. אז יאללה צביקה, כולנו מחכים לקאמבק.

בהשוואה לשאר האנשים ברשימה (חוץ מנועה קירל כמובן) ליהי קורנובסקי נמצאת בתחילת דרכה המקצועית. למעשה, יש סיכוי שחלק מכם אפילו לא מכירים אותה בשמה ואולי רק תזהו את הפנים המסותתות שלה מאיזה תפקיד טלוויזיוני, אולי כאגם שיינפלד מסדרת הנוער "שכונה" או רקפת שרעבי בקומדיה "להרוג את הסבתא".

בכל זאת, בחרנו להכניס אותה לרשימת הסליחות כי נראה שעד השנה חשבנו שקורנובסקי היא פוטנציאל לא ממומש. היא אמנם קורצה מכל החומרים הנכונים להפוך לכוכבת: היא צעירה, יפה ועם סוכנים טובים שדואגים שתמיד תהיה על המסך, אך תצוגות המשחק שראינו ממנה לא היו מספקות. דווקא התפקיד שלה כסופי בדרמת המתח של סיגל אבין, "לאבד את אליס", הוא זה שגרם לנו לראות אותה באור אחר לגמרי.

קורנובסקי משחקת ב"אליס" לצד איילת זורר וגל תורן, ומגלמת תסריטאית צעירה וסקסית שמפתחת מערכת יחסים רוויית תשוקה ויצרים עם זורר (אליס). לא קל לזרוח כשאת חולקת את המסך עם שחקנית מוכשרת וכריזמטית כמו איילת זורר, אבל קורנובסקי הצליחה ובענק. "לאבד את אליס" אמנם זכתה לביקורת חיוביות ונמכרה לאפל טיוי, אבל לא הפכה ללהיט שציפו ממנה. מה שהרווחנו ממנה ללא ספק הוא הזכות לגלות את ליהי קורנובסקי מחדש. איזה כיף שאפשר לצרף אותה לרשימה המצומצמת של השחקניות הכי מבטיחות בישראל.