רצוף אהבה: הקשר עם הקהל נמצא במרכז אלבום ההופעה המרגש של ישי ריבו

כבר כשמתנגן "תוכו רצוף אהבה", השיר הראשון למעשה באלבום ההופעה המשולש של ישי ריבו, אפשר לשמוע את הקהל לרגעים יותר מאשר את הזמר. זאת תזכורת מעט מכאיבה, ראשונית, לכוח שבמפגש שבין אמן ומאזיניו, לעוצמה שיש למעמד כמו הופעה חיה, בזמן שמשהו מסוג זה לא ממש אפשרי תחת מגבלות הקורונה הנוכחיות, והאופק רחוק.

לאורך ההקלטות, ריבו מפעיל את הקהל שלו ביעילות, כמין מנחה שירה בציבור כריזמטי. בלהיטו הענק הנוסף, "הלב שלי", הקהל כבר הופך לשותף של ממש בביצוע, והשיר כמו מועתק מהזירה המוזיקלית והופך למין תפילה עממית. המפתח ליצירה של ריבו, ולמה שהפך אותו לאחד המוזיקאים המצליחים של השנים האחרונות, נמצא בדיוק במתח בין שני הקצוות האלה.

לא יהיה מוגזם להגיד שריבו הוא אחת הדמויות המגדירות של חצי העשור האחרון במוזיקה הישראלית, מישהו שהוא תופעה לא פחות מאשר מוזיקאי בודד. זה לא קרה מיד: "תוכו רצוף אהבה" יצא בקיץ 2012, אך רק יותר משנתיים לאחר מכן הוא התחיל לקבל את ההכרה שמגיעה לו, ונחת במקום ה-19 במצעד השנתי של וואלה וגלגלצ לשנת תשע"ה (!). במצעד העשור של רשת ג' הוא כבר הגיע למקום הרביעי, ואצלנו סיים במקום ה-16 בדירוג השירים שעשו את העשור. השיר הזה סלל דרך לשורה בלתי נגמרת של להיטים, וריבו הפך לדמות קבועה בסיכומי השנה.

זה לא רק עניין של מצעדים, זה עניין של נוכחות: ריבו דתי-חרדי, מאזור מגזרי שרק לעתים נדירות מגיע למיינסטרים של המוזיקה הישראלית. כחלק מהרנסנס של הנוכחות החרדית בתרבות הישראלית במדיומים אחרים, הוא הפך לגשר שעליו נפגשים אנשים על כל הרצף היהודי. ההשלכות של פתיחת הדלת הזאת עוד יגיעו בעתיד.

וכמו הסופרסטאר שהוא, בחר ריבו לשחרר לחגי תשרי פרויקט בסדרי גודל חריגים למדי: אלבום הופעה משולש, "במה קהל ואהבה", המורכב מגרסאות חיות למיטב להיטיו, כשהאלבום השלישי מוקדש לשיתופי פעולה ואירוחים חיים של דמויות כמו שלמה ארצי, עומר אדם, אהוד בנאי, עמיר בניון ונתן גושן.

מדובר במארז מושקע, שנועד להיות רלוונטי בעידן שבו אלבום פיזי כבר מזמן אינו כזה. בצעד מיוחד, הוא כולל גם אוסף אקורדים לשירים, עבור המנגנים החובבים בבית, ואפילו - באקט יוצא דופן באמת - חוברת הכוללת כתריסר דברי תורה קצרצרים המוצמדים ללהיטים הגדולים של ריבו, מאת אושיית התקשורת והיהדות סיוון רהב מאיר והרב יונתן זקס, המובאים בעברית, אנגלית וצרפתית - שפת האם של הזמר. אולי אני לא קהל היעד, וממילא לא עסקינן כאן בתחום ביקורת התוכן התורני, אבל כמי שעוסק בכתיבה על שירים, ועם כל הכבוד - מה שיכול היה להעשיר את חווית ההאזנה נראה חיוור לעומת יכולת ההבעה של השירים עצמם.

המאפיין העיקרי ביצירה של ריבו, לפני הכול, הוא קולו הצלול, שלעתים עולה לגבהים. לניקיון של הקול ישנה, כך נדמה, יותר ממשמעות טכנית. שיר אחרי שיר, נדמה שריבו מנסה כל פעם להגיע לביטוי טהור ומזוקק יותר של תפילה מוזיקלית, כמו בעל מלאכה שמנסה בכל פעם להכין נעל מושלמת יותר.

בהיותו מכוון כל כולו למטרה אחת, ריבו סובל מאוד ממונוטוניות, ורבים משיריו דומים עד זהים זה לזה, עד שנדמה שכמוזיקאי הוא עומד באותו המקום בדיוק מיום שהופיע בחיינו, כבר ארבעה אלבומים. שקוע בנוסחה של בלדות רוק רכות, הוא כמעט שאינו מתנסה בהרפתקאות סגנוניות אחרות. עם השנים, גם קולו נעשה שלו יותר ויותר, וגם בתחום זה הוא נמנע מאתגרים: הזעקה בפזמון של "תוכו רצוף אהבה" נותרה חריגה למדי בקריירה שלו, ואלבום ההופעה מציג אמן שכמעט ואינו מותח את גבולותיו לעולם. הכול יפה, אך לעולם אינו מפתיע.

יחד עם זאת, ישנה רדיקליות מסוימת בחוויה הריבואית: אין בה כמעט דבר מלבד הקשר עם אלוהים - נדיר למצוא ברפרטואר שלו שיר אהבה (שלא לשבת המלכה) או התייחסות חברתית (שלא לצורך של הציבור בחזרה בתשובה). כשהוא מארח את עומר אדם בשיר "שקט", התופעה הזו תופסת מימד כמעט קומי, כשהשורה הפסימית הסוגרת של הפזמון משתנה ל"יש דבר אחד שינחם - יום השישי ויכולו השמיים והארץ וכל צבאם" וכו' על מנגינת השיר.

למעשה, ביחס לאמן שמאחוריו כבר קילומטרז' רציני, על ריבו האדם אנחנו יודעים מעט מאוד על פי השירים שהוא כותב ומבצע, לבד מכמיהתו לאלוהיו. בדורות קדומים של הזמר העברי כתבו בלשון "אנחנו" שירי כיסופים לארץ ונופיה; אחר כך כתבו בלשון יחיד על חוויה אישית. כזמר שנמצא בזרם המרכזי, העמדה האמנותית של ריבו, שבה אין סביבה וגם מעט מאוד אני אלא בעיקר חוויה רוחנית, היא חריגה מאוד לאוזניים חילוניות. הפתרון הוא ביצירת משמעויות אלטרנטיביות: שורה כמו "רק אתה יודע להפוך מספדי למחול" לא הייתה נהפכת להמנון ישראלי, לולא כל מאזין ומאזינה היו מוצאים לה נמען משלהם.

ראיתי את ריבו בעבר מתארח במופעים של אחרים, והוא יודע לתת לקהל בדיוק את מה שהוא רוצה, להחמיא לו ולשותפיו על הבמה. ההקלטות של "במה קהל ואהבה" מציגות את הנוכחות הנהדרת הזאת לציבור הרחב, בשירי הסולו, כמו גם בשלל האירוחים וההתארחויות.

הביצוע המצטיין בחלק השלישי הוא גרסה משותפת ל"ניצחת איתי הכול" עם אמיר דדון ועמיר בניון, שמגיע ממש לקראת הסוף, ומסכם את כל האלבום כמצעד ניצחון לזמר שכבש את הקהל הישראלי. מיד אחריו, בשיר האחרון באמת, מגיע הסינגל האחרון שלו עד כה, "כתר מלוכה", שאף הוא, כצפוי, פונה לאלוהים, וכולל גם את השורה שעל שמה נקרא האלבום.

השיר הזה של ריבו, שיצא באפריל האחרון, הוא החריג ברפרטואר שלו, בהתייחסותו הישירה להתרחשויות מסביב בעידן המגיפה, עם שורות כמו "עולם מפסיק להתקהל" ו"אין איש בעיר ובשדה", שהקשרן ברור. "מה אתה רוצה שנלמד מזה, ואיך נדע להתאחד בפירוד הזה", הוא זועק בפזמון.

במובן הזה, ההחלטה של ריבו להוציא עכשיו אלבום הופעה היא הצהרה מרגשת - ניסיון של אמן להנכיח מחדש חוויה של יחד בעולם של בידוד. אם יש כוח שיכול לנצח במצב הרוח הקולקטיבי העגום הנוכחי, זו רק שירת רבים, כמו זו שממלאת אל האלבום הזה במלוא עוזה.