קשיש בן 94 יושב על כסא מול מצלמה כשמאחוריו קיר שחור, ונותן את העדות שלו על מצב כדור הארץ כפי שראה אותו משתנה במהלך חייו. זה נמשך לאורך שעה וחצי. הקשיש צלול ומדבר לעניין, אבל הוא גם דידקטי ומטיפני במידה רבה. הוא רוצה שנשנה את אורחות החיים שלנו, שנוותר על חיי הנוחות המודרניים, שנפסיק לאכול בשר, שנחשוב פעמיים על העתיד. זה נשמע מעצבן, ולכל הפחות לא טלוויזיה טובה. אבל כשבן ה-94 הזה הוא דיוויד אטנבורו, העולם עוצר להקשיב. וטוב שכך.
סר דיוויד הוא לא עוד יוצר טלוויזיה דוקומנטרית. האביר הבריטי אחראי לכמה מרגעי הטלוויזיה המדהימים ביותר של 60 השנים האחרונות, והפך לאחד הקונצנזוסים הבולטים בתולדות המדיום. בדירוג הגולשים הפופולרי של אתר IMDB נמצאות סדרות בכיכובו בארבעה מתוך שמונת המקומות הראשונים. בסקר שערך ה-BBC בשנת 2006 בקרב 200 אלף בריטים הוא נבחר לאייקון החי האהוב בממלכה המאוחדת (לפני מוריסי, פול מקרטני ודיוויד בואי). יש לו 32 תארי כבוד מאוניברסיטאות, יותר מכל אדם אחר בהיסטוריה, והוא חבר בשבעה מסדרי אצולה עתיקים.
הוא זכה בעשרות פרסי טלוויזיה, קיבל את התואר "איש הטלוויזיה הגדול של זמננו" על ידי הטיימס הבריטי, אבל נראה שבשביל להבין את מידת הפופולריות שלו לא צריך ללכת רחוק - רק לפני שבועיים הוא נכנס לספר השיאים של גינס עם ההישג המקורי: האדם שהגיע הכי הרבה מהר למיליון עוקבים באינסטוש. זה לקח לו ארבע שעות בלבד מרגע ההרשמה. "הייתי בטלוויזיה יותר מ-60 שנה אבל זוהי הפעם הראשונה שלי באינסטגרם", הוא אומר למצלמה בפוסט שזכה כבר ל-17 מיליון לייקים. תזכורת: מדובר באדם בן 94.
אז כאמור, כשסר דיוויד פונה למצלמה ומספר שיש לו משהו להגיד לנו, העולם מקשיב. מה שיש לו להגיד לנו לא חדש במיוחד למי שקצת התעניין בנושא שזוכה לכיסוי תקשורתי די זניח: משבר האקלים. הוא פותח את הסרט בצ'רנוביל, במבנים הנטושים של העיר שסבלה את האסון הסביבתי הגדול בהיסטוריה המודרנית. התמונות, כרגיל, מדהימות, אבל עצובות. אנחנו רגילים לראות את העולם במלוא הדרו בסרטיו של אטנבורו, והפעם אנחנו רואים את הריקבון, ההזנחה, המוות הדומם שמשאיר אחריו האדם. ואיכשהו, זה עדיין יפה. ההרס, השממה, החלודה - הכול מצטלם נורא אסתטי וב-4K משובח. סר דיוויד מזהיר שכדור הארץ עומד בפני אסון גלובלי, כמו צ'רנוביל אבל כזה שיכסה את כל העולם. הטריק שלו עבד, אחרי שהוא זכה לסקרנות שלנו, הוא כבש את תשומת הלב שלנו.
הסרט, שמלא בקטעי ארכיון של סר דיוויד בימיו כחוקר טבע צעיר ועד ימינו, מגולל סיפור שאמור להיות מוכר לכל צופה טלוויזיה ממוצע, בטח לכאלה בני פחות מ-50, שעומדים לחוות על בשרם את מחיר משבר האקלים (שלא לדבר על ילדיהם ונכדיהם). כל החשודים המיידיים שם: בירוא יערות גשם, צמצום שטח המחייה הפראי של בעלי חיים, ניצול משאבי האוקיינוסים, תעשיית המזון מן החי ועוד. סר דיוויד לא מחדש הרבה, גם לא מכה על חטא, הוא פשוט פונה לקהל רחב יותר, ובטח בצורה מטיפנית פחות.
האדם, הוא מזכיר, אינו רק בעל החיים החכם ביותר בטבע, הוא גם בעל החיים היחיד שיודע "לנבא" את העתיד. כך, הוא מציג לנו תחזיות מדעיות קודרות ל-93 השנים הקרובות בצורה ויזואלית. המטרה להראות איך היו נראים החיים שלו אם היה נולד כיום, והתמונות קשות לצפייה. המסת הקרחונים בקטבים, חיסול המערכת האקולוגית הימית, אזורים שלמים בכדור הארץ הופכים לבלתי ניתנים למחיה, מיליונים הופכים לחסרי בית, מיליונים מתים ברעב - ולבסוף, חיסול האנושות. לא מדובר על משהו בעתיד הרחוק, אלא משהו שיקרה בימי חייהם של הילדים שלנו. נשמע מופרך? דרמטי? מוגזם? למעשה, סר דיוויד מציג גישה שמרנית, מדענים אחרים גורסים כי שואת האקלים תגיע הרבה קודם.
ואולי זאת הבעיה האמיתית של הסרט. הלב של אטנבורו נמצא במקום הנכון. בגילו המתקדם הוא יכול היה לפרוש לחיי נוחות נעימים ולהשאיר את הבעיות של דור העתיד לצעירים, אלא שהוא ממשיך להיות קול מוביל במאבק למען כדור הארץ. אלא שבמקביל גם קשה לו להיות נחרץ מדי, פוגעני מדי. רוב הדרכים להצלת כדור הארץ לא תלויות בצופי נטפליקס. הם לא יכולים לשנות את מאזן הכוחות הכלכלי שמכריע את הקרב על יערות הגשם, הם לא יכולים להילחם במפעלים החקלאיים שמשתלטים על אזורי מחיה פראיים באפריקה.
יש דבר אחד שהצופה הממוצע בנטפליקס יכול לעשות בצורה מיידית כדי לצמצם את דריסת הרגל האקולוגית שלו, וזה להפסיק לצרוך מוצרים מן החי, או במילים פחות נעימות: להפוך לטבעוני. זה מסר קיצוני, שנאמר בחטף על ידי אטנבורו, אבל הוא מקבל משקל מאוד קטן, בטח בהתחשב בכך שלפי מספר מחקרים תעשיית המזון מן החי אחראית ל-51% לפחות מכל גזי החממה שנפלטים לאטמוספירה כתוצאה מפעילות האדם. כלומר, יותר מכל המפעלים, המכוניות, המטוסים והתעשיות האחרות ביחד.
המסר של אטנבורו מבלבל. כמו "הלורקס" של דוקטור סוס, נראה שהוא מבקש לדבר בשם העצים ובעלי החיים. ומצד שני, נראה שהוא מפחד להישמע מטיפני ובוטה. הוא מנסה למצוא דרכים להציל את האוקיינוס בלי לפגוע בתעשיית הדיג, שזה קצת כמו ללמוד לשחות בלי לקפוץ למים. הוא מזהיר שבסופו של דבר, אחרי שהאנושות תיעלם, כדור הארץ יצליח לשקם את עצמו. כלומר הוא מבקש לעשות שינוי תודעתי של המאבק במשבר האקלים, ומבקש להסביר שהפגיעה לבסוף תהיה בבני האדם, לא בכדור הארץ.
הוא חוזר לצ'רנוביל כדי להבהיר את הנקודה. האזור כולו הוכרז כבלתי ראוי למגורים אחרי האסון, וכיום הפך לשמורת טבע פורחת, עם חיי בר פעילים ויערות ירוקים שכבשו את השיכונים הנטושים. המסר ברור. כביכול, בשלב זה כל מי שצפה בסרט ונפל לו האסימון אמור לצאת ולדרוש מהממשלה שלו לשנות דברים. להפסיק לתמוך בתעשיות מזהמות, לעבור לגידולים הידרופיניים, להימנע משימוש בדלק מאובנים ולהשתמש באנרגיה טבעית של רוח, שמש ומים. אירוני להוציא כזה סרט בתקופת הקורונה, כשאנחנו בקושי מצליחים לדרוש מהממשלות שלנו לחיות בכבוד.
הסדרות והסרטים שצילם סר דיוויד במהלך חייו יהפכו להיות מצבה מרגשת של כוכב לכת מרהיב ביופיו, שלצד פלאי טבע פראיים העמידו תושביו חברה משגשגת. ניו יורק, פריז ולונדון הן פלאי טבע לא פחות יפים מאשר הסרנגטי. תל אביב וירושלים מרגשות לא פחות מאשר מפלים או שוניות אלמוגים. מאוד קל להצביע על הגורמים למשבר האקלים (אנחנו), מאוד קל להבין אצל מי נמצא המפתח להציל את כדור הארץ (אצלנו) והכי קל להבין שזה פשוט לא יקרה, עד שלא יהיה מאוחר מדי (בגללנו). באסה, אבל כנראה שיש גבול להשפעה של סרטים בנטפליקס.