בעקבות סערת גילה גמליאל, חל זינוק משמעותי - שלא לומר תחייה של ממש - בהשמעות ברדיו של הלהיט "טבריה" שכתב, הלחין וביצע מיכה שטרית לאלבום הסולו הראשון שלו "מסמרים ונוצות". מבדיקת חברת Media Forest, לבקשת וואלה! תרבות, ב-24 השעות שחלפו מאתמול (שני) בתשע בבוקר ועד הבוקר (שלישי) בשעה תשע, הושמע השיר 9 פעמים בכלל תחנות הרדיו. לשם השוואה: לפני שבוע, במשך זמן מקביל (ב-24 השעות שחלפו מתשע בבוקר של ה-28 בספטמבר עד למחרת) השיר הושמע בכלל תחנות הרדיו פעם אחת בלבד, לפני חודש בזמן מקביל לא הושמע השיר אפילו פעם אחת, וכך גם לפני שנה בזמן מקביל - אפס השמעות ביממה. נתון מעניין נוסף הוא מספר ההשמעות החודשי הממוצע של השיר בכלל תחנות הרדיו שעומד על 19. להלן, ב-24 שעות מאז שפרצה הפרשה השיר הושמע כחמישים אחוז מממוצע ההשמעות החודשי.
"נחמד שהשמיעו את השיר, אבל בטח עד שנקבל את התמלוגים תצא לנו הנשמה ונקיא דם", אומר מיכה שטרית בשיחה עם וואלה! תרבות. "אגב, זה לא בסדר איך שגילה גמליאל פעלה, יש כאלה ששמים עלינו קצוץ. היא אמורה להיות דוגמא אישית ואני חושב שצריך לפטר אותה. היא לא יכולה להמשיך להיות שרה בישראל בעת הזאת. צריך להעיף אותה קיבינימט".
השיר "טבריה" במקור קשור לעניינים אקטואליים אבל בדרך אחרת. תזכיר למי ששכח במה הוא עוסק.
"יש בשיר אווירה פוליטית, הוא מאוד צבוע בזה. 'נדפוק במלך', 'כמו ברומא, כמו בפריז, כמו באמריקה'. כולם הרגו את המלכים שלהם או את הנשיאים שלהם באמריקה. אני לא רוצה לפרש שירים שלי אבל עובדה שהשיר יושב טוב על הזמן הזה. 'טבריה' מחבר בין אמריקה לישראל, מתאר כמה דברים משיקים אחד לשני כל הזמן".
כרגע מסתמן שהתרבות תחזור רק ב-2021.
"זה מבאס לגמרי. לחשוב שעד דצמבר המצב יישאר ככה? זה יגמור אותנו, זה ירסק משפחות שלמות. המצב חרא, אנחנו בבוץ לגמרי, זאת צרה צרורה. אנחנו בכל מקרה יוצאים אחרונים, זו השבתה טוטאלית, אנחנו באמת בקאנטים. חייבים למצוא איזה פיצוי לעולם התרבות והמוזיקה, לא להרוג אותנו. אנחנו משלמים מסים, קורעים לנו את הצורה. אנחנו לא מסובסדים כמו התיאטרון ותחומים אחרים. כמו כל תחום אחר. אנחנו עצמאיים לגמרי, אז שימצאו דרך לפצות את עולם התרבות. אני לא יודע איך נשמע הקול של חילי טרופר, זה שר התרבות הכי חרישי שאני מכיר. שטרופר ימצא איזה דרך לדאוג לנו כי אנחנו פשוט קורסים".
גם השחקנית גילה אלמגור אמרה לוואלה! תרבות לפני כחודשיים כי לתחושתה שר התרבות טרופר לא נשכב על הגדר למען האמנים.
"אני יודע שטרופר הוא אדם נחמד, אבל זה לא עוזר. לא שמעתי הצהרות שלו. לא יודע איך הקול שלו נשמע. לא ראיתי אותו. אני לא יודע איפה הוא. אני קורא גם לראש הממשלה - שייקח עליו את נושא עולם התרבות והמוזיקה, ויעשה משהו בשבילו".
איך הקורונה פגעה אישית בך?
"לפני הקורונה, השנה שלי התחילה מצוין. מאז הקורונה ירדו בשליש התמלוגים מאקו"ם, עיל"ם ואשכולות, בגלל שאין אולמות ואין ביצועים פומביים. כבר התחלתי להופיע במקומות של 20 איש וגם את זה לקחו. עכשיו אין אפילו הופעות בחצרות. אין כלום. יש לי ילדים קטנים בבית והמצב קשה. האמת היא שאני מבולבל, מותש נפשית. זאת מלחמת התשה. אני בתקופה שבה אני מתקשה לצייר את העתיד, עובר את הימים מיום ליום. כל יום הוא הישרדות. כשאין תרבות איכות ההישרדות היא למטה. אני משתדל לא לבכות בקול רם, למרות שאני ממוצא מרוקאי ואומרים שאנחנו בכיינים".
הרבה אמנים נמצאים במצוקה כלכלית ופונים לבקשת עזרה מקרנות סיוע למיניהן.
"כולנו נפגענו, גם החזקים וגם החלשים. אני מתאר לעצמי שהמצב של החלשים נהיה ממש תופת. רוב האמנים שנפגעים הם לא כאלה שעושים קיסריות ודופקים חתונות. יש עשרות אלפי אמנים שאוכלים קש. אנחנו מנסים להעביר את חוק המוזיקה בממשלה. נשארה עוד תרבות בישראל".
בעוד שעולם התרבות נסגר לחלוטין, בחגים הרשו לבתי כנסת להיפתח ואתמול באופן הזוי המשטרה אפשרה לאלפים להתקהל באשדוד בהלוויית אדמו"ר שמת. ראית את זה?
"לפי ההיגיון המעוות של הממשלה, כנראה חושבים שאם אתה נכנס עם גיטרה לקבוצה של 20 איש זה נהיה מדבק יותר. זה לא בסדר שאישרו את ההלוויה הזאת. ועם זאת, אני מאמין שמתוך ה-9 מיליון שחיים בארץ - לפחות 6-7 מיליון שומרים על ההנחיות, ובהם גם דתיים וערבים. ויש כאלה ששמים קצוץ, מכל מגזר ומגזר. לא כל הערבים עושים חתונות המוניות".
כתבת עם לאה שבת את "בגלל הרוח" לשלומי שבת, שאושפז לאחרונה בבית חולים לאחר שנדבק בקורונה.
"נכון. לאה ואני כתבנו את 'בגלל הרוח' ויש בשלומי רוח גדולה. הוא מאיר את כל הסובב אותו ואותנו. אני מתפלל בשבילו. אוהב אותו אהבת נפש. מאחל לו בריאות והחלמה מהירה".
