ההיסטוריה המקומית מתהדרת בכל מיני עלילות משונות, מפרשיות ריגול ועד מיתולוגיות חלוציות. פשעים סנסציוניים בדרך כלל לא נכנסים לקטגוריה הזאת. זה נחשב "אמריקני". אבל אחת לאיזה זמן לכל כלל יש יוצא מן הכלל, והרצח בקולנוע צפון, פרשה כל כך משונה שהסעירה את העיתונים והציבור בשנות ה-50, היא סיפור כל כך ישראלי.
הפרטים הבסיסיים, בקצרה: גבר עם ברט ופלסטר בצורת צלב יורה כמה כדורים אקראיים בקולנוע צפון בתל אביב, פוגע במהנדס פידיה פיאטלי, ונמלט. הרוצח, רפי בליץ, מתגלה במקרה בדרך לא דרך, מיוצג על ידי האיש שהביא אותו לארץ, מתוודה ונכלא, בורח במסע משוגע למחוזות בלתי נתפסים עד שנעצר שוב, ומפתח קשר מיוחד עם היינקה פיאטלי, אלמנתו של האיש שבו ירה. הסיפור לא מסתיים כאן, אך לא נספיילר מעבר לכך.
אולם אלה רק פני השטח, ומאחורי העובדות האלה מסתתרות עוד שלל עובדות וסיפורי משנה. כך מתגלה שהרוצח והנרצח, שלא הכירו זה את זה, הם שניהם ניצולי שואה עם סיפורי הישרדות יוצאי דופן שמדלגים בין זהויות מתחלפות, מקומות מסתור ודתות שונות; שסביב הפרשה וגיבוריה דמויות מעולמות של עיתונות, מוזיקה ותיאטרון, אנשי אליטה ופושעים וסתם אנשים מן היישוב; ועוד ועוד ניסיונות למצוא נחמה.
הפרשה הזו מוכרת לבני התקופה, אך נשכחה זה מכבר ככל הפשעים. היא חזרה למסך בסרט נפלא ששמו כשם הפרשה ושודר אמש בכאן 11, שיזם ירון לונדון, וביים אבידע ליבני, שמתמחה בדרך כלל בדוקו מוזיקלי ("חייב לזוז" על אהוד בנאי והפליטים, "לשוב בחזרה" על רבקה זוהר, "שק של סנטימנטים" על כוורת, "שיר אהבה סטנדרטי" על אריק איינשטיין, ועוד). ביחד הם מציגים מסע בעולם מטורלל ופוסט טראומטי, בארץ של מהגרים שעולמם חרב עליהם עוד פעם ועוד פעם.
מבין סרטיו של ליבני שראיתי, "רצח בקולנוע צפון" הוא הטוב ביותר: זה סרט מסעיר, עשיר במרואיינים וחומרי ארכיון, בלוקיישנים משלוש יבשות, ובעיקר סיפור מצוין שנבנה בהדרגה עד לסוף הבלתי נמנע.
ליבני מעדיף בסרטיו לדובב את הגיבורים שלו, לתת להם לספר את הסיפור, ולבנות את היצירה מסביבם. לונדון, שחקר כעיתונאי את הסיפור, משמש כאן כקול שלו, כמין מספר יודע כל שמעניק את ההקשר הרחב יותר ואת הקישור בין הדברים. השילוב המיוחד ביניהם מאפשר להפוך את הסרט ליותר מסקירה של פרשה. לצד זאת, עבודת הארכיון והתחקיר כאן פשוט מפעימה: יוצרי הסרט איתרו שלל דמויות ומסמכים, הקלטות רדיו, ויומני חדשות, עוברי אורח שנקשרו לרגע בפרשה, ויוצרים פסיפס צבעוני באמת, חגיגה לעיניים.
זהו סרט מעניין גם מבחינה ז'אנרית. "רצח בקולנוע צפון", כפי שניתן להבין משמו, מתחזה בהתחלה לדוקו פשע אמיתי, עם עדים וכדורים ותצהירי משטרה, מסתורין והשערות אלטרנטיביות וכל הג'אז שממנו נבנים חומרים כמו "צל של אמת". אלא שבשלב מסוים הוא משתדרג מעלה מעלה.
לאחר חלקו הראשון, הוא מפסיק להיות סרט על פרשת רצח, והופך להיות סרט על אנשים, ובפרט על הדמות המסעירה באמת של הסיפור - האלמנה היינקה פיאטלי, מורה לחיים של כמה ממשתתפי הסרט ובעלת ביוגרפיה יוצאת מן הכלל בעצמה, שמלמדת את הצופים כולם שיעור מיוחד על סליחה, ועל האפשרות להמשיך הלאה. היא, ולא פילץ, מקבלת את המילה האחרונה.