יש זיכרון ילדות שליאור אשכנזי לא ישכח: הוריו פרשו את חסותם על אחד השכנים הצעירים בבניין, שמשפחתו היתה בגרמניה, ובעיצומה של מלחמת יום כיפור, הגיעה הבשורה על נפילתו. ארוסתו, בתגובה, השתטחה על הרצפה בזעקות שבר. "צעקות כאלה לא שמעתי בחיים. לא היו אז פסיכולוגים, פשוט באו והודיעו לה מה קרה", הוא משחזר. "הסצינה הזו חרותה בי היטב".
כעת, אשכנזי חוזר למלחמה ההיא ב"שעת נעילה", הסדרה המדוברת של כאן 11 שתעלה בשבוע הבא. עוד לפני שידור הפרק הראשון שלה, היא כבר הספיקה לעשות כותרות לאחר שנמכרה ל-HBO. מאחורי עסקת הענק עמדה מפיקת הסדרה מאיה אמסלם, מנהלת חברת ההפצה הבינלאומית ווסט אנד, וזוגתו של אשכנזי. הם נפגשו כשהיא הפיצה את "הערת שוליים" בכיכובו בתחילת העשור הקודם ומאז השניים ביחד, אבל זו הפעם הראשונה שהם משתפים פעולה מקצועית.
כפי שבטח כבר שמעתם, לאור הסיקור התקשורתי המסיבי סביב הסדרה, "שעת נעילה" מתרחשת בחזית הצפונית במהלך הימים הראשונים של מלחמת יום כיפור - מלחמה שכבר עמדה במרכזם של לא מעט יצירות בדיוניות ותיעודיות, אך לרוב לא הוצגה כפי שמציגים אותה כאן.
"כשמדברים על מלחמת יום כיפור, תמיד מדברים על גורודיש ועל שרון ועל קהלני, אבל הסדרה הזו לוקחת את הסיפור למקום אחר, ולא למקום של הגנרלים. זה מה שהדליק אותי", אומר אשכנזי בריאיון לוואלה! תרבות לקראת עליית "שעת נעילה". "אין פה קלישאות של סצינות קרב. אין קצינים שצועקים 'אחריי'. האמת היא, שרוב הגנרלים מתו כבר ביום השני למלחמה, במדי הא' שלהם. כל המפקדים פשוט מתו בחזית, ומי שהיה צריך לקחת את הפיקוד היו חיילים פשוטים, שניהלו את המלחמה ומספרים כאן את הסיפור. 'שעת נעילה' מציגה את המלחמה דרך העיניים שלהם, לא של כותבי הספרים".
את הסדרה כתב רון לשם, שכבר זכה להצלחה בינלאומית עם "אופוריה", יחד עם עמית כהן ודניאל אמסל, וביים אותה ירון זילברמן, שעבד עם לשם בסרט "ימים נוראים". בשל נפח ההפקה והעלויות שלה, היא לא התקדמה במשך שנים, עד שמאיה אמסלם ושותפתה שרון הראל נכנסו לזירה יחד עם משה אדרי וגייסו את התקציב הנדרש. "כיף לעבוד עם בת הזוג שלך, זה מבחינתי היה אחד הדברים המיוחדים בפרויקט הזה", אומר אשכנזי.
גם כשהסצינה הראשונה בכיכובך מציגה אותך עם שתי בחורות צעירות עירומות במיטה?
"האמת שעוד לא דיברתי על מאיה על זה, אבל זה לא כל כך נורא - לא רואים כלום, בטח לא בגרסה שמשודרת בכאן. צילמנו גם גרסאות משוחררות יותר לחו"ל, בהן רואים הרבה יותר".
לא סתם אנחנו פוגשים לראשונה את אשכנזי כשהוא מתעורר מאורגיה. מני בן דרור, הדמות הפיקטיבית בגילומו, מתגלה כבוהמיין מזדקן שמקדיש חלק ניכר מזמנו לפעילויות שכאלה. אך כשהמלחמה פורצת, נאלץ הגבר ההולל לקחת את העולם קצת יותר ברצינות ולצאת למסע בעקבות בנו החייל. בכך, הוא מצטרף לקשת רחבה של דמויות שהסדרה מציגה בפנינו, רבים מהם אנשי הפנתרים השחורים, שעד המתקפה הסורית, היו עסוקים במלחמה מסוג אחר לגמרי.
"בהתחלה, מני היה אמור להיות דמות א-לה דן בן אמוץ", אומר אשכנזי. "הוא היה אמור להיות עיתונאי והרעיון היה שייצא לחזית עם מצלמת 8 מ"מ, וכדי להציג אותם נשתמש בקטעי וידיאו ביתי שצולמו בזמן אמת. לא דיווחים חדשותיים, אלא תיעודים של אנשים מן השורה. לצורך זה עשיתי תחקיר וצפיתי בשעות על גבי שעות של קטעים שצולמו ככה. בטלוויזיה אסור היה להראות גופות, בטח לא שרופות וזוועות אחרות, אבל הם צילמו בלי פילטרים. אחד הדברים שהכי בלטו לי זה המבטים החלולים. אתה רואה חיילים שגם אם הם מחייכים, אין להם כלום בעיניים. בקטעים האלה אין סאונד, מה שהופך אותם למפחידים עוד יותר".
מה הדבר הכי מעניין שלמדת מהתחקיר שעשית?
"שעד כמה שקשה להאמין, המחדל גדול עוד יותר ממה שסיפרו לנו. כולנו מכירים את המחדל המודיעיני, אבל חיל האוויר מאוד הקפיד להסתיר את הכישלון שלו. גם כמי שקורא הרבה היסטוריה, עד שעשיתי את הסדרה לא קראתי על הקריסה של חיל האוויר. כן, חיל האוויר העוצמתי והגדול שבמלחמת ששת הימים הרס את כל חילות ערב - פשוט לא תיפקד ביום כיפור, הוא לא היה קיים. היה שיריון וחיל רגלים, וזהו. אפילו הסורים והמצרים לא האמינו למה שקרה. הם לא תיכננו להגיע כל כך רחוק. ראיתי המון שעות של דיין מתראיין ומשקר ושל הרמטכ"ל דדו אלעזר מתראיין ומשקר גם כן ואומר שאנחנו מכים בערבים ללא רחמים, כשלמעשה - המצב היה כל כך נואש שדיין שקל כבר להשתמש בפצצות אטום".
מה אתה חושב על ההשוואות בין התפקוד ביום כיפור ובקורונה?
"עושים גם השוואות למה שהיה ב-38'. די עם השוואות. כן, יש זחיחות היום והיתה גם אז, אבל עם כל הכבוד, הזחיחות של יום כיפור עלתה בהרבה יותר מתים".
זו סדרה מאוד מדוברת, היא בטח גם תהיה מאוד נצפית, איזו השפעה אתה רוצה שתהיה לה?
"יש פה דורות שלמים שבשבילם מלחמת יום כיפור הוא מה שהשואה היתה בשבילי - אירוע היסטורי שמדברים עליו פעם בשנה, ועוברים הלאה. מה צעירים יודעים היום על המלחמה? שהיה מישהו עם רטייה על העין, וזהו. אני רוצה שאנשים יסתכלו בסדרה ויגידו 'וואו, מה קרה פה?' ויתחילו לשאול שאלות. הסדרה בכוונה לא מכסה את המלחמה עד סופה, ולא מדברת על הימים שבהם התחלנו לנצח, כי זה כבר לא מעניין. היא מכסה את הימים הראשונים, שהיו טראומתיים ובלתי אפשריים".
רק לפני קצת פחות מעשרים שנה, כשפרץ ב"חתונה מאוחרת", אשכנזי היה ילד הפלא של התעשייה הישראלית. ב"שעת נעילה", הוא כבר המבוגר האחראי, כשבצידו צוות של כוכבים צעירים, בהם מאור שוויצר, ג'וי ריגר, לי בירן, אביב אלוש, עופר חיון ואחרים.
"אל תשאל אותי איך היה להיות הכי מבוגר בצילומים, זה היה איום ונורא", אומר אשכנזי. "כולם צעירים עם שרירים, ולי לא היה כוח לטפס לטנק. חגגתי חמישים בדיוק לפני הצילומים, וזה הוסיף עוד נדבך למשבר, אבל עכשיו כבר אין משבר. התרגלתי. חוץ מזה, בגלל שהייתי המבוגר, לא הייתי צריך להתעסק במראה שלי יותר מדי, ונורא נהניתי לשחק בחופשיות".
העיתונאית הדס ריבק, שקיבלה את הסדרה לצפייה מוקדמת, העירה בטוויטר כי אשכנזי דומה בה לז'ראר דפרדייה, וגם הוא אומר לי זאת בעצמו ומיוזמתו. זו גם ההזדמנות להזכיר כי לפני 12 שנה, השניים נפגשו בסרט הישראלי-צרפתי הנשכח "שלום ולהתראות", מפגש שהותיר בשחקן הישראלי רושם עז.
"כשבאתי לדבר איתו, הוא התחיל להחמיא לי על 'ללכת על המים'", נזכר אשכנזי. "הוא דיבר במשך שעה וכשניסיתי להשחיל מילה הוא אמר 'לא לא, אני מדבר' והמשיך להחמיא לסרט ולהגיד שהוא היה צריך לזכות באוסקר הצרפתי".
אשכנזי מצא את עצמו פעמיים במרכזן של שערוריות תקשורתיות ו/או פוליטיות סביב סרטים בהשתתפותו, קודם עם "פוקסטרוט" ואז, במידה פחותה, עם "שבעה ימים באנטבה". הפעם, הוא משוכנע, זה לא יקרה. "מאוד יפתיע אותי אם מישהו ימצא משהו שמאלני או חתרני בסדרה", הוא אומר. "באמת באמת שמאוד אופתע. אנחנו בסך הכל מספרים סיפור שקרה, וזה סיפור שגם יש בו הרבה גבורה ותושייה של חיילים".
איך אתה מסתכל בפרספקטיבה על כל הטירוף שהיה סביב "פוקסטרוט"?
"מצאתי את עצמי בסערה שבכלל לא התכוננתי אליה, מגיב לאנשים שלא הייתי יושב איתם לכוס קפה - ומתגונן, מתגונן כל הזמן".
אתה מת מגעגועים למירי רגב?
"אתה שואל בציניות, אבל האמת היא שרגב היתה עושה יותר ממה שהשר הנוכחי עושה. כמו שהיא דואגת לרכבת, היא היתה דואגת לתרבות, ואני בטוח במאה אחוז שהיינו מטפלים בנו אחרת. יש דברים שאי אפשר לקחת ממנה. היא ביצועיסטית, ואיך נגיד? אני אומר את זה בכל האהבה".
והציון לשר הנוכחי, חילי טרופר?
"אני כרגע לא מרגיש בכלל שיש שר תרבות, ולא רואה איפה זה בא לידי ביטוי. אולי עדיף היה שלא יהיה שר תרבות כרגע, זה יחסוך כסף".
עד כמה המצב בעולם התרבות קשה?
"אנחנו מעבירים כסף אחד לשני. כל אמנויות הבמה מתו, ויש אנשים על סף קריסה. שמעתי אפילו על מישהו שעבר לחיות ברחוב. אז אנחנו שמים כסף במעטפה ומעבירים בלי לדבר על זה".
אומרים שזו הממשלה הכי גרועה בתולדות ישראל, אבל איך אפשר להגיד את זה אחרי שרואים את הסדרה?
"אם עושים טורניר של ממשלות גרועות ומעמידים את הממשלה הזו מול הממשלה של כיפור - הממשלה הזו לוקחת בגדול. ביום כיפור לפחות היו מתכנסים ומדברים, והשיקולים היו מדיניים ולא פוליטיים. היום אין כלום, ואתה לא יודע מי מחליט ולמה".
מה יהיה?
"יהיה מהפך, אבל כמו שקרה אחרי מלחמת יום כיפור, זה ייקח זמן. כרגע עוד אין תנועה שיכולה לאחד אנשים מסביבה. זה עוד יגיע, כשיהיו את המסרים הנכונים".
בתוך כל המשפטים שנזרקו לאוויר במהלך פרשת "פוקסטרוט", אחד הבולטים היה "אל תהיה גרבוז של המזרחיים" שהטיחה רגב באשכנזי. "עד שהיא זרקה את זה, לא ידעתי שאני מזרחי", הוא אומר. "גדלנו כולנו כספרדיים, ואז בשלב מסוים מישהו הפך את זה למזרחיים - לא יודע למה, אבל זה כנראה היה ספין. גם לא ממש התעסקנו בזה, בטח לא כמו היום, ואז זה נכנס איפשהו באמצע שנות השמונים. גם היום, כשלוקחים את הדיון למקומות האלה, זה מוזר לי".
אבל גם "שעת נעילה" עושה את זה.
"היא מציפה משהו אחר - את הפנתרים השחורים. הם היו קומוניסטים. הם נחשבו אז לבוגדים, כי גולדה היתה האמא של הימנים, יותר מביבי ויותר מבנט. גם היום מן הסתם היו מחשיבים אותם לבוגדים".
"האופוריה של ששת הימים לא התבטאה רק בכך שהרגשנו מלכי האזור, אלא במין אדנות כללית. ברגע שאתה הופך להיות כובש, זה ממשיך הלאה. אתה רואה את האדנות של הקצינים מהקיבוץ לעומת אלה מהפנתרים השחורים. הם באים בגישה של 'הייתי פה לפניכם, אז מגיע לי יותר. אתם הגעתם רק עכשיו, אז תנו כבוד'".
אמנם אשכנזי לא צופה סקנדל בכל הקשור ל"שעת נעילה", אבל הוא כן מעורב כרגע בפרשה אחרת - הסכסוך המשפטי בין רשת 13 וליאור שליין על רגע ביטול "גב האומה", בה כיכב בקביעות. "מה אני יכול להגיד על זה? שיהיה לרשת בהצלחה", הוא אומר. "הם יכולים להגיד מה שהם רוצים, האמת היא שהם ביטלו תוכנית באמצע. הם לא שילמו לנו - לא לתסריטאים, לא לאנשי הפאנל, לא לצוותים. ליאור שילם לנו מכיסו. מה קרה שם? ההסבר היחיד הוא שזה היה מהלך פוליטי, האמא של הפוליטי. זאת הדרך שלהם? אוקיי, אז נתראה בבית משפט" (רשת 13 סירבו להגיב לדברים).
אגב ליאור שליין, אהוד אולמרט התראיין בפודקאסט של וואלה! תרבות ואמר שמירב מיכאלי יכולה להיות ראשת ממשלה מצוינת, יותר טובה מנתניהו.
"הלוואי. תראה כמה שהיא פעילה, כמה היא עושה. אם נהיה מציאותיים, אז בגלל העמדות הפוליטיות שלה, לא סביר שהיא תהיה ראשת ממשלה בקרוב, אבל אני מקווה שלפחות תמשיך בכנסת הבאה. היא מחוקקת נפלאה".
גילמת את בני גנץ ב"ארץ נהדרת", אבל יש טעם לשאול אותך עליו משהו?
"לא. הוא הערת שוליים בהיסטוריה".
אם נחזור למירי רגב, היא שאלה בזמנו "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?", ואכן - כאן 11 הוא הערוץ עם התכנים הכי ביקורתיים שיש היום.
"כי אין שם אינטרסים, ומנגד גם אין אימת רייטינג, אז למה לא לעשות דברים כאלה? מה יעשו? עוד ריאליטי? שני הזכיינים רודפים זה אחרי הזנב של השני, וזה הזוי בעיני. למה להילחם בריאליטי עם ריאליטי? תביאו אלטרנטיבה. יש עוד מדינה בעולם עם ערוץ שמשדר את 'הישרדות' יום אחרי יום? אתה אומר שזה עובד ברייטינג? זה עובד כי אין שום דבר אחר".
כמעט טבעי לראות את אשכנזי בסדרה מדוברת כמו "שעת נעילה", בשל היותו אחד השחקנים הכי ורסטיליים ומצליחים בישראל, ולבטח אחד משחקני הקולנוע המקומיים הכי מוכרים מעבר לים. הסטטוס הזה אינו מובן מאליו מבחינתו, כי בתחילת הדרך הדברים נראו אחרת לגמרי.
"בתחילת הקריירה שלי, הייתי מיואש", הוא מודה. "כלום לא קרה, ולא היה ברור לאן זה הולך. לא היתה לי עבודה - לא בקולנוע, לא בטלוויזיה ולא בתיאטרון, אז הלכתי ללמוד מחשבים. אהבתי גאדג'טים ותמיד הייתי קונה את מחשב הפנטיום הכי חדיש, אז חשבתי שאם אלמד אולי גם אמצא פרנסה בזה, אבל אז התחילו להגיע תפקידים".
הפסדנו איש מחשבים, אבל הרווחנו שחקן. על כך אנחנו חייבים תודה גם לדובר קוסאשווילי, שהעניק לאשכנזי את התפקיד הגדול הראשון שלו, ב"חתונה מאוחרת" מ-2001, שהתחיל את הגל החדש של הקולנוע הישראלי. "תמיד התמזל מזלי להיות מלוהק לדברים שיחסית רחוקים ממני, וכך היה גם אז", הוא אומר. "לא הייתי ליהוק אידיאלי לדמות של הצעיר הגיאורגי. הייתי צריך להעלות כמה קילו לתפקיד כדי להיות קצת יותר מקרר, אם כי כשאני מסתכל על עצמי היום, אז יחסית אני לא נראה שם כל כך שמן. בכלל, כשאני מסתכל ב'חתונה מאוחרת', אני לא מזהה את עצמי".
שלוש שנים לאחר מכן הגיע "ללכת על המים" של איתן פוקס וגל אוחובסקי, שקידם עוד יותר את מעמדו הבינלאומי. "להשוות בינו ל'חתונה מאוחרת' זה כמו להשוות בין 'Rubber Soul' ל-'Revolver', אם להיתלות באילנות גבוהים", הוא אומר. "'חתונה מאוחרת' התחיל לי את הכל, אבל 'ללכת על המים' קרוב אליי יותר מבחינת הדמות ומבחינת הקולנוע".
ב"ללכת על המים" יש את אחת הסצינות הכי יפות, כשסוכן המוסד בגילומך והחבר החדש הגרמני שלו מקשיבים באוטו ל'נשקי אותי' של סיוון שביט, ואתה מתרגם לו אותו סימולטנית.
"לא הצלחתי לדבר על השיר תוך כדי שהוא מתנגן מהרדיו באוטו, אז סגרנו את הרדיו והביאו לי אוזנייה, וכל הסצינה הייתי עם אוזנייה באוזן. זו סצינה שצולמה אחרת לגמרי מכפי שהיא נראית, וזה מה שאני הכי אוהב בקולנוע - את הרמאות הזו. אתה כל הזמן מרמה וכל הזמן זה נראה אחרת מכפי שצילמת".
הסצינה ב"ללכת על המים"
בזכות "ללכת על המים", קנה לעצמו אשכנזי הרבה מעריצות ומעריצים, בהם מוריסי. ארבע שנים לאחר מכן, כשהזמר הבריטי הגיע להופעה ראשונה בישראל, הוא דרש שמסע יחסי הציבור שלו יכלול מפגש עם אלילו.
"טסתי ללונדון, וזה היה לי קצת מוזר", משחזר אשכנזי. "ישבתי איתו בבית מלון, והוא שאל איזה מוזיקה אני אוהב. היה לי בלקאאוט, כפי שבדרך כלל יש לי מול שאלות כאלה, ואמרתי 'הביטלס'. הייתי אז באמצע שנות השלושים, והוא בדיוק חווה את משבר גיל החמישים, והתלונן שהוא זקן ולא רלוונטי, ולמעשה דיבר רק על זה. אחר כך נפגשנו בהופעה שלו בלונדון, מאחורי הקלעים, וכבר היה נחמד יותר. שתינו וצחקנו. נפגשנו שוב כמובן גם בפעמים הנוספות שהגיע לארץ, והיינו נפגשים גם השנה לולא הקורונה. מעבר לכך אני לא ממש בקשר שוטף איתו, כי הוא נווד בלי בית קבוע, וגם את המיילים מחליף כל הזמן".
בתחילת העשור הקודם נרשם ציון דרך נוסף בקריירה של אשכנזי, עם "הערת שוליים" של יוסף סידר, בזכותו הגיע לראשונה לתחרות הרשמית של פסטיבל קאן, ולאחר מכן גם לאוסקר.
"האמת שסידר בכלל לא רצה אותי בהתחלה, וכבר ליהק שחקן אחר, אבל המפיק דוד מנדיל ביקש ממנו לבדוק אותי. סידר התקשר ואמר שאני לא מתאים לתפקיד אבל הוא בכל זאת מזמין אותי, אז בכל זאת הלכתי", מספר אשכנזי. "בסופו של דבר, כשהוא ראה אותי באותה תמונה יחד עם שלמה בראבא, שגילם את אבא שלי בסרט, זה הסתדר לו טוב יותר מאשר עם השחקן האחר, ולכן ליהקו אותי".
מה אתה זוכר מהמסע העולמי של הסרט?
"אחרי ההקרנה בקאן, כולם ניגשו לבראבא ולסידר, ואף אחד לא בא אליי. בהתחלה נעלבתי, אבל אז הבנתי שפשוט לא זיהו אותי, כי אני נראה בסרט כל כך שונה, וזו המחמאה הכי גדולה שאפשר לתת לשחקן. אותו דבר קרה לי גם באוסקר עם מריל סטריפ, שחשבה שאני אחד המפיקים, והתפלאה לטובה מהחלפת הזהויות".
"הערת שוליים" שינה את חייך גם במובן הזה שבזכותו פגשת את מאיה. אפילו נכחתי בעצמי במסיבה אחרי ההקרנה, שבה התאהבתם.
"היא התבלטה דווקא בשקט שלה, וככה שמתי אליה לב".
חוץ מהעניין האישי, מה היתה החשיבות של התפקיד ב"הערת שוליים" מבחינתך?
"השתכללתי בו בתור שחקן, והפכתי לשחקן טוב יותר. זה סרט שיש בו משהו מאוד קולנועי, אבל גם מאוד תיאטרלי, וזו היתה הפעם הראשונה ששילבתי בין שתי האמנויות. זו גם הפעם הראשונה שעשיתי סרט שיש בו כל כך הרבה טקסטים, ועוד טקסטים ספרותיים ואקדמיים מתוך עולם שאני לא מכיר, ושכללתי בו את היכולות הוורבליות שלי. עד אז הייתי עובד על אינסטינקטים ועל טכניקה, וב'הערת שוליים' נדרשתי וגם הצלחתי לראשונה להעביר טקסטים מורכבים, לא כאלה של שפת היומיום".
שש שנים אחרי ש"הערת שוליים" זכה בפרס התסריט בפסטיבל קאן, אשכנזי שוב חזר לשטיחים האדומים, והפעם עם "פוקסטרוט", זוכה אריה הכסף בפסטיבל ונציה, בו גילם הלום קרב המתבשר שבנו מת במהלך שירותו הצבאי, ואז מתבשר כי נפלה טעות, והוא עדיין בחיים. "זה הסרט שאני הכי מושקע בו רגשית, וקפצתי בו עוד מדרגה כשחקן", אומר אשכנזי. "זה סרט שהיה לי מאוד קשה לעשות. בסוף הצילומים התמוטטתי עד כדי כך שרציתי לאשפז את עצמי, כדי להתאפס על החיים בחזרה. גם מאוד קשה לי לראות אותו. אני מרגיש ערום, וזו תחושה לא נעימה".
למרות כל ההישגים המקצועיים, אתה לא עף על עצמך. מאיפה זה בא?
"אספר לך למה. כשהתחלתי את הקריירה, קיבלתי החלטה עקרונית לא להופיע בשום סדרה פופולרית. נשבעתי שלא אופיע בטלנובלות. הצטלמתי לפיילוט של רמת אביב ג' לתפקיד שברוך דרור גילם בסופו של דבר, אבל קראתי את התסריטים לשאר הפרקים, ולא הסכמתי להמשיך.
"התמדתי בגישה הזו, אבל ב-1999 כיכבתי בסרט טלוויזיה בשם 'מתחם אויב' שהוקרן בשעות הפריים-טיים בערוץ 2. הייתי בטוח שיום למחרת לא אוכל ללכת ברחוב, אבל כלום לא קרה. אף אחד לא הסתכל עליי, אף אחד לא דיבר איתי".
"לאחר מכן המשכתי להופיע בעוד ועוד דברים והתפרסמתי. הסתובבתי ברחבי הארץ, וכל פעם אותו סיפור - מישהו מזהה אותי ואומר 'זה אתה מ'חתונה על המים', ואז הזה לידו אומר 'מי זה? אני לא מכיר'. אתה יודע כמה פעמים מישהו הסתכל עליי ואמר למישהו לידו 'אתה יודע מי זה?' והמישהו לידו אמר 'אין לי מושג'? תחושת ההשפלה הזו נוראית, אז פיתחתי מנגנון ששם את זה בצד. זה מנגנון שמגן עליי, שחוסם את הדבר הזה, ולכן אני לא עף על עצמי".
למרות הקורונה, לוח הזמנים של אשכנזי עמוס. לפני התפרצות הנגיף, הספיק להצטלם לשתי סדרות - "בת השוטר" בכיכובה של ליאנה עיון שתעלה בטין ניק של yes ב-18.10, ו"הבוגד", שגם אותה כתבו רון לשם ועמית כהן, ובה יככבו גם עוז זהבי וניב סולטן, שתעלה בהמשך השנה ב-HOT. את הסדרה ביים אסף פולונסקי, מי שהיה חתום על הסרט העלילתי המצוין "שבוע ויום", בו אשכנזי היה אמור לככב גם כן, אך בשל התנגשויות לוח זמנים נאלץ לוותר על התפקיד. "אסף הוא אשף", אומר השחקן על העבודה עם הבמאי הצעיר והמבטיח. "הצילומים של 'הבוגד' היו מהשקטים והנעימים שהייתי בהם. אסף מסוגל לפתור כל בעיה במשפט אחד. לעבוד איתו זה אושר גדול".
ובקרוב גם אשכנזי ינסה לעשות את זה, כשיביים לראשונה בעצמו סרט - עיבוד ישראלי של הלהיט האיטלקי "זרים מושלמים", שכבר זכה לעיבודים קולנועיים בשלל שפות וגם לעיבוד בתיאטרון הבימה. "תמיד רציתי לביים, אבל זה שלא למדתי קולנוע עצר אותי", אומר השחקן. "עכשיו, הגעתי לשלב שאני חושב שיש לי מספיק ניסיון. זה סרט שמתרחש בלוקיישן אחד, כך שהוא זקן נוח להתגלח עליו. אנחנו כרגע בשלב של ההפקה לפני הצילומים. איך אני מסכים את החוויה עד כה? במאי צריך להיות מנהל טוב, וכל הזמן לספק תשובות".
גילמת ראש ממשלה פיקטיבי ב"נורמן", את ראש הממשלה החליפי בני גנץ ב"ארץ נהדרת" ואת ראש הממשלה יצחק רבין ב"שבעה ימים באנטבה". 25 שנה לרצח רבין, ואני קודם כל שואל אותך איפה היית כשזה קרה.
"בהצגה בתיאטרון באר שבע. תוך כדי ההצגה, מישהו בא והודיע שירו ברבין. לא היו אז אמצעי תקשורת כמו היום, וקיבלנו בעיקר דיסאינפורמציה. מיהרתי חזרה למלון, ואפילו לא היתה טלוויזיה בחדר. ישבתי וראיתי טלוויזיה בלובי, וכך גיליתי שהוא נפטר".
איך אתה מסתכל על מה שקרה בפרספקטיבה?
"בוא נלך עוד יותר אחורה. לפני משהו כמו ארבעים שנה רצחו מפגין שמאל. למדנו משהו מאז? הרי כולם יודעים שזה עומד לקרות שוב. פה דורסים ושם מכים, והעניין של הרימון קרוב. זה הולך להגיע. כולם רואים את זה. אחר כך ינתחו ויגידו 'כבר שהוא דרס מפגינים ידענו שזה ייגמר בדם'. אז מה עזר שידעתם?"
ומלחמת יום כיפור - זה יכול לקרות שוב?
"ברמה הצבאית, הפקנו את הלקחים. אבל ברמה המדינית? אני לא חושב, וגם כעם, אני חושב ששכחנו".
יום כיפור בדיוק חלף. מישהו שאתה מבקש ממנו סליחה? משהו שאתה מתחרט עליו?
"משהו שאני מתחרט עליו? הרשימה ארוכה. מאוד ארוכה. ארוכה, ארוכה, ארוכה".
אתה לא מצטער על כך שבעבר היית לפעמים משתטה בראיונות? לא חבל לך שלעולמי עד, בערך ויקיפדיה שלך תהיה את השורה "אשכנזי הודה במספר ראיונות שנתן שהוא מוסר בראיונות פרטים שקריים על חייו"?
"זה היה בתקופה שלא יכולתי לבחור למי להתראיין ומתי. היו לי טראומות מהתקשורת ובגלל זה התחלתי לשקר. מי שהיה טורח לעשות תחקיר היה מבין מיד שאני אומר דברים לא נכונים. כיום, במעמדי, אני כבר יכול להחליט מתי להגיד כן ומתי להגיד לא ואין צורך במשחקים האלה. ולגבי מה שכתוב בוויקיפדיה? זה לא מעצבן אותי, זה מצחיק אותי".