עם הכרזת הנורמליזציה המשמשת ובאה עם סודן, אפשר לומר שראש הממשלה בנימין נתניהו הביא בחודשים האחרונים שלושה הסכמים חשובים ומבורכים לישראל - עם איחוד האמירויות, בחריין, ועכשיו עם חברינו החדשים בחרטום. "הרחבת מעגל השלום", קוראים לזה בליכוד.
מה משמעות הדבר? מהו שלום? מהי נורמליזציה? אפשר להציע מגוון תשובות: חילופי תרבויות, הכרה, מסחר, שיתוף פעולה, חינוך לכבוד הדדי, סיוע וערבות בעת משבר. הרבה דברים נפלאים. שלום, כמו שכתב פעם אהוד מנור (ושרה מיכל ינאי), היא מילה שימושית.
שימושית באיזה אופן? במסיבת העיתונאים שערך אמש הדגיש נתניהו באופן חסר פרופורציות, על פני מפה חגיגית, בקושי אחד מפירות השלום שלו - את קיצור הטיסות למזרח ולמערב, מעבר לסודן ולאמירויות.
"אתם יכולים לראות את זה כאן. אנחנו עכשיו טסים מזרחה, מעל ערב הסעודית לאיחוד האמירויות, לבחריין - להודו, למזרח. זה חוסך שעות והרבה כסף כמובן של טיסות", אמר ראש הממשלה תוך שהוא מציג זאת על "מפת הטיסות" של המזרח התיכון, עם חיצים שיוצאים מישראל לדרום מזרח ודרום מערב, וממשיכים שניהם אל מעבר לגבולות האזור, "ואנחנו טסים עכשיו מערבה, מעל סודן, חלק מההסכמים שלנו שנעשו עוד לפני שהכרזנו על הנורמליזציה, כמובן דרך צ'אד, שגם איתה כוננו יחסים, לברזיל ולדרום אמריקה. זה שינוי עצום".
מה משנות טיסות לברזיל עכשיו? למי אכפת מהמזרח הרחוק? על זה אנחנו מדברים כאן? את נתניהו כנראה לא מעניינים חילופי תרבויות, סיוע וערבות בעת משבר עם סודן או בחריין. או שאולי הוא חושב שזה לא מעניין את אזרחי מדינת ישראל. מבחינתו, כנראה, התרומה העיקרית של חוזי השלום היא שדרוג מערך תיירות החוץ, וקיצור הדרך ליעדים רחוקים יותר.
מה שהוא מוכר לישראלים במסיבת עיתונאים חגיגית זה לא ממש את החברות החדשות שלנו, שאיתן הוא הגיע להסכמים היסטוריים, ולא את שלל הסיבות לבקר בהן ולרקום איתן קשרים - אלא את המסר שבזכות השלום איתן יהיה זול ומהיר יותר לטוס מעליהן בדרך למקומות אחרים. דרך קצת מעליבה לחגוג שותפות, הייתי אומר.
זו דיפלומטיה של דילוגים: ראש הממשלה כורת הסכמים עם מדינות המפרץ הפרסי כדי לדלג מעל הסוגיה הפלסטינית, עכשיו הוא מתגאה שאפשר יהיה לדלג מעליהן בדרך להודו. במקום הדגשת חברות אמיצה בתוך השכונה שבה אנחנו חיים - בעיקר קיצור הדרך למקומות שמחוצה לה. ואולי זה בסך הכול ניתוק מהציבור: נתניהו, מנהיג המדינה האדומה, בוחר למכור לישראלים חלומות על טיסות קצרות בדרך ליעדים אקזוטיים, בזמן שהם שקועים במשבר כלכלי כבד, ענף התיירות המקומי מצוי בקשיים וכך גם חברות התעופה. על המכשולים האלה הרבה יותר קשה לדלג.
ועוד דבר: נתניהו הודיע במסיבת העיתונאים כי הוא יציע לקבינט להעלות "דרמטית" את הקנסות למוסדות וגורמים שלא יכבדו את הוראות הממשלה ומשרד הבריאות. לממשלת נתניהו אין מנדט מוסרי להכריע על כך: כשבכירים עוברים על ההנחיות בעצמם, ודוחים החלטות עד הרגע האפשרי האחרון, כנראה שאין בארץ הזאת מוסד שמסמל חוסר כבוד כלפי המאבק בקורונה כמו ממשלת ישראל.
לא לעניין להפר הנחיות באמצע משבר בריאותי, נכון, אבל כשהממשלה והעומד בראשה מכריזים על החמרת הענישה הם בסך הכל מודים בהפסד, בכישלון שלהם להנהיג את הציבור, ובכך שאין להם עוד מה לעשות חוץ מלפגוע בכיס של אזרחים באמצע משבר כלכלי עצום. כשמתגלות עוד ועוד הפרות על ידי הבכירים עצמם, ואיש מהם אינו משלם על כך מחיר ציבורי כלשהו, אז באיזו הצדקה מחמירים את הענישה על האזרחים? גם הפעם, אין לפוליטיקאים את מי להאשים אלא את עצמם.