"חמסה חמסה", השיר החדש של עדי ביטי, ייצר הרבה כותרות לאחרונה. השיר ובעיקר הקליפ שלו התקבלו בחוסר שלווה מצד האגפים השמרניים יותר בחברה הישראלית. הגדילה לעשות חברת הכנסת תהלה פרידמן, שטענה שביטי מעודדת את תרבות האונס. חמישה ימים אחרי שביטי הוציאה את "חמסה", זמרת הפופ המצליחה ביותר בעולם כיום, אריאנה גרנדה האמריקאית, הוציאה את אלבומה החדש, "Positions".
כמובן, זמרת כמו גרנדה מהווה השראה לכל צמרת הפופ הנשי הישראלי. רבים מהמבקרים המוסריים של ביטי ועמיתותיה אף רואים בהשפעה של התרבות המערבית הזאת את הרעה החולה שהורסת את התרבות המקומית. אבל למען האמת, אם מנסים למקם את "חמסה" של ביטי אל מול "תנוחות" של גרנדה, מקבלים פער עצום בשפה, במוסר, בליברליות. ליד גרנדה, ביטי היא נערה חסודה ושמרנית מאולפנה. די בטוח שאם ביטי הייתה מעזה לשיר טקסטים כמו אלו שגרנדה שרה, הקריירה שלה כבר הייתה מחוסלת.
קחו לדוגמא את הסינגל השני מתוך "תנוחות" של גרנדה. השיר נקרא "34+35", מספרים שאם מחברים אותם מבינים על איזו תנוחה השיר הזה מדבר. שום דבר בקטע הזה לא מרומז. "Can you keep it up?", גרנדה שואלת בשיר בישירות וממשיכה ב-"Can you stay up all night, fuck me 'till daylight?". פתאום המילים של ביטי נשמעות יותר כמו שיר של נעמי שמר, מיצירת פופ עכשווית.
השפה המינית הגרפית שבה משתמשת גרנדה לא חריגה כיום בקרב להיטי הפופ המצליחים. אחד הלהיטים הגדולים כיום בעולם הוא "WAP" של הראפריות קארדי בי ומייגן ד'ה סטליון. "WAP" זה ראשי תיבות של Wet Ass Pussy, ושם השיר הוא אולי המוטיב הכי פחות פורנוגרפי בקטע. כל זה לא מנע מהשיר לשהות במקום הראשון ברוב מצעדי הלהיטים בעולם. השיר גם נמצא, לדוגמא, בפלייליסט של גלגלצ ומנוגן שם חופשי בשעות היום, כשהוא מספר על יריקות לתוך הפה ועוד מטעמים. "חמסה חמסה", לעומת זאת, לא עבר את ועדת הפלייליסט של התחנה והוא אינו משודר שם.
אין ספק שגרנדה, האישה הכי נעקבת באינסטגרם, מיישרת קו עם השיח הנוכחי. זה די מובן. אם גרנדה רוצה להמשיך להוביל, להיות הזמרת מספר אחת, היא חייבת כל הזמן להתפתח ולפרוץ את הגבולות. זה לא תמיד היה ככה. גרנדה, היום בת 27, פרצה לשוק המוזיקה לפני שבע שנים כסוג של תואמת בריטני ספירס. כמו ספירס גם גרנדה היא בוגרת של סדרות הנוער בערוץ דיסני, וכמו ספירס גם גרנדה הופקה על ידי גאון הפופ מקס מרטין.
הקריירה של גרנדה הייתה סבירה. היא הוציאה שלושה אלבומים, מתוכם היו מספר להיטים שלעתים דגדגו את הצמרת, אבל לא יותר מכך. ואז, בקיץ 2017 התרחש פיגוע בהופעה שלה במנצ'סטר, בריטניה, שם נהרגו 22 ממעריציה. האירוע הזה היה גיים צ'יינג'ר מבחינת גרנדה. לא רק שהטרגדיה העלתה אותה לכותרות והפכה אותה לשם מוכר, היא גם סובבה לה את המוח.
אחרי האירוע, שהעלה את הפרופיל של גרנדה לרמות פסיכיות, הציפיה הייתה שהזמרת תהפוך לממי הלאומית של אמריקה. סוג של מריה קארי של העידן הנוכחי. גרנדה הוציאה את האלבום "Sweetener", שאכן בישר על כיוון כזה, עם שירי אר-אנד-בי-פופ מתוקים. ההייפ והבאזז סביב האלבום היו עצומים, והכיוון היה לפסגת המיינסטרים השמרני. נראה היה הכל שהולך לפי התכנית, אבל אז גרנדה עשתה סטופ. כמה חודשים אחרי צאת "ממתיק", גרנדה הודיעה שהיא לא מופיעה איתו, מפסיקה להוציא ממנו סינגלים וממשיכה הלאה.
חצי שנה אחריו, האלבום הבא שלה, "thank u, next", כבר היה על המדפים. זה היה אלבום אר-אנד-בי מחוספס. מקס מרטין ושירי הפופ-סול נזרקו הצידה ובמקומם קיבלנו שירים חצופים שגרנדה כתבה לבד ומצאה להם מפיקים חדשים. האלבום מחק את גרנדה הילדה הטובה או הממי הלאומית, והביא לנו את גרנדה הפרחה. הלהיטים ממנו הציגו אישה שלא עושה חשבון, גם אם זה לא מתיישב עם הקונפורמיזם החברתי.
שיר הנושא של האלבום סיפר על איך היא מחליפה גברים, הלהיט הבא "7Rings" תיאר את חיבתה לתכשיטים, והסינגל השלישי מהאלבום נקרא בפשטות שממחישה את אמותיה המוסריות העדכניות: "תיפטר מהחברה שלך, אני משועממת". המהלך היה הברקה. גרנדה בגרסה החצופה כבשה לראשונה את המקום הראשון בארצות הברית, והעוקבים באינסטגרם המשיכו לעלות במהירות מסחררת, עד למעמדה הנוכחי.
כמעט שנתיים עברו מאז שיצא האלבום "תודה, הלאה", זמן שגרנדה דאגה לשמור על הגחלת שלה בוערת, לבסס את מעמדה. בסוף 2019 היא לקחה על עצמה פרויקט איכותי ועמדה מאחורי הפסקול לגרסה העדכנית של הסרט "המלאכיות של צ'רלי" בבימויה של אליזבת בנקס. אפילו 2020, השנה הלא ממש שגרתית, לא עצרה את גרנדה, שהוציאה בשיא משבר הקורונה של האביב שני דואטים. הראשון, עם ג'סטין ביבר, נקרא "Stuck with U", והפך להמנון הרשמי באמריקה של הסגר. הבלדה היפה הגיעה עד למקום הראשון בבילבורד וכל ההכנסות ממנה הלכו לצדקה שקשורה בקורונה. גרנדה חזרה להיות הממי הלאומית.
שבועיים אחרי שיצא "Stuck with U" גרנדה הייתה שותפה לעוד דואט, "Rain on Me" עם ליידי גאגה, שבישר את הקאמבאק המושלם של גאגה לפסגה כשכבש גם הוא את המקום הראשון בבילבורד. שני הדואטים האלו לא נמצאים באלבום החדש של גרנדה, ולא בכדי. הם לא מתאימים, הם פונים לקהל יותר מבוגר ממה שגרנדה מכוונת אליו. גרנדה היא מלכת האינסטגרם ואילו אלו להיטים לקהל הפייסבוק המבוגר והממוסד.
במקום הדואטים האלו קיבלנו 14 קטעים אחרים, שמתפרסים על פני 41 דקות, כלומר בממוצע גרנדה מקדישה פחות משלוש דקות לכל שיר. או תנוחה. אחרי פתיחה מתוקה למדי, עם כינורות וכלי מיתר נעימים, מגיע "34+35" המדובר ומכאן והלאה אנחנו כבר עם גרנדה סטנדרטית. הקטע השלישי הוא דואט עם דוז'ה קאט, זמרת עם אבא אפרו-אמריקאי ואמא יהודיה ממוצא אשכנזי, שהתפרסמה השנה לאחר שכמעט כל קטע שהוציאה הפך לאתגר טיק-טוק מצליח. נראה שהקטע "Motives" יעשה את אותה העבודה - ממש מורגש שהמונוטוניות הקליטה שלו נוצרה עבור האפליקציה החמה בקרב נערים צעירים. הקטע הזה הוא לחלוטין החלטה מסחרית מבריקה, שאמורה להכיר את גרנדה לדור הבא של חובבי המוזיקה.
למרבה האכזבה, אחרי הפתיחה המרתקת והמגוונת לאלבום, הוא שוקע לבינוניות די מייגעת. גרנדה שרה על מערכות יחסים שלה עם גברים, וקשה לומר שמקבלים ממנה תובנות מעניינות בנושא. היא מרבה לעסוק בחיצוניות רדודה. בשיר "Just Like Magic", לדוגמא, היא לא מתביישת לשיר שהיא מושכת ומשיגה הכול בזכות המראה שלה. החיים של גרנדה שטחיים, ומאחר שרוב העולם חי חיים לא מסעירים, קל כנראה לכל כך הרבה אנשים להתחבר אליה. היא לא מציגה איזה זוהר בלתי מושג כמו כוכבות פופ אחרות, אלא מתארת חיים די יומיומיים. האלבום שלה הוא סוג של גרסה מוזיקלית לסדרה "חוף ג'רזי" וגרנדה היא סוג של סנוקי.
בקטע החמישי, לדוגמא, היא מארחת את The Weeknd לדואט על זוגיות. במקום שהדבר הזה יהפוך למפגש פסגה בין שני הסטארים המובילים של התקופה, אנחנו מקבלים משחקי כוחות משפילים ופספוס אדיר. "Off the Table" הוא לא שיר אהבה סטנדרטי, אלא סוג של אופרת סבון. בשיר מגלם The Weeknd את הבחור השני של גרנדה, שרוצה להפוך לראשון. גרנדה מבהירה לו שזה לא יקרה. העיסוק של גרנדה בסקס, בחורים וחיצוניות מגיע לרמות אבסורדיות בשיר "My Hair", שמדבר, איך לא, על השיער של אריאנה. "אני משקיעה כסף וזמן כדי שהוא יראה אמיתי", היא מספרת בשיר ובהמשך מאשרת באופן חד פעמי לבחור שאיתה להעביר את האצבעות שלו בשיערה כדי להרגיש אותו. שככה יהיה לי טוב.
בלי קשר לרדידות, השירים נשמעים נפלא. ההפקה באלבום היא לא מיליון דולר, היא מיליארד דולר. הכל נשמע חד, חם ומלטף, כולל הקול של גרנדה, שרק משתפר עם השנים. גרנדה מצליחה באלבום להגיע לסולמות שהיא לא הגיעה אליהם בעבר ולרגעים ממש אפשר לדמיין שזאת מריה קארי שם. לקראת סוף האלבום מגיע הלהיט הגדול של האלבום, שיר הנושא "Positions". בדרך-כלל נהוג לפתוח אלבומים עם הלהיט הגדול שלהם, בעיקר מסיבות מסחריות. גרנדה מחליטה שלא ו-"Positions" מקבל עוד משמעות. הוא כבר לא רק תנוחה, הוא מיקום.
על פי השיר, נראה שגרנדה פגשה את הבחור המושלם, אבל כמו הכל אצל גרנדה, זה חייב להיות בסטייל של חוף ג'רזי. "אל תפגוש את אמא שלך", היא שרה, "אין צורך. אני אבשל לך, אני גם אחכה לך במיטה". אבל זה לא בא לגרנדה בקלות, זה למעשה גם חושף קצת את הבלוף שלה. היא אולי מנסה להציג את עצמה כסנוקי, אבל היא לא סנוקי. היא כוכבת הפופ הגדולה בעולם. וככזאת, לבשל ולהיות במיטה עבור בחור זה בגדר משימה בלתי אפשרית. "אני באולימפיאדה", היא מתארת את האתגר הקשה שמערכת היחסים הזאת הציבה לפניה, "קופצת דרך חישוקים".