הספר החדש של יובל נח הררי חייב להיות חלק מתוכנית הלימודים של ילדי ישראל

לא לכולם יש את הכוחות הנדרשים כדי לצלוח טקסט ארוך, לכן לפעמים עדיף לפתוח ביקורת עם השורה התחתונה. אז הנה היא: הספר החדש של יובל נח הררי מומלץ לקריאה, לכולם. הוא גם מומלץ למתנה. גם אם כבר קראתם ספרים קודמים שלו, או רק קניתם כדי לשים על המדף לתצוגה, הוא מומלץ. אם יש לכם ילדה שכבר קוראת לבד, קנו לה את הספר. אם יש לכם ילד שזקוק עדיין בעזרה בקריאה, תקריאו לו את הספר. אם יש לכם הורים שנמצאים בריחוק חברתי, שלחו להם את הספר בדואר. אם אתם אוהבים לקרוא ספרים מעניינים, פנקו את עצמכם. קשה לי לחשוב על מישהו שלא ייהנה מהספר הזה. מדוברת בספר גרפי שמצד אחד לא מזלזל בקוראים שלו ומציג להם קומיקס שטחי, ומצד שני לא מפציץ את הקורא במידע אקדמי בלתי נגיש. ווין ווין.

זה כמובן לא אומר שמדובר בספר חף מבעיות. בעוד ספריו הקודמים של פרופ' נח הררי נולדו מתוך מחקר מעמיק שהחל עוד לפני תקופתו וימשיך כנראה לעד, הספר הזה בא מהתקדמות אבולוציונית של נח הררי מאיש אקדמיה מן המניין לכוכב-על בעולם הרוח העולמי. יש שטוענים שהעיתונאית סיון רהב-מאיר היא הישראלית המשפיעה בעולם, וזה חמוד מאוד. לעומת זאת, אם באמת היה מתקיימת כזאת תחרות, נח הררי היה לחלוטין מועמד בולט לתואר.

אחרי הפריצה שלו לעולם המיינסטרים עם "קיצור תולדות האנושות" שהכניס כמעט לכל בית בישראל, ולעוד עשרות מיליוני בתים בעולם, את הקורס "מבוא להיסטוריה עולמית" מהאוניברסיטה העברית בירושלים - נח הררי הפך להיות אחד הדוברים הרהוטים והבולטים של עולם הרוח. לא הישראלי, העולמי. ספרו תורגם ל-60 שפות והוא הפך לעולם ההיסטוריה מה שסטיבן הוקינג היה לעולם הפיזיקה, מה שניל דה-גראס טייסון הוא לעולם האסטרונומיה ומה שריצ'רד דוקינס הוא לעולם הביולוגיה. לכל הפחות, מדובר במדענים שהצליחו לגרום לקהל הרחב להתעניין בתחומי ההתמחות שלהם, וזה לא מעט. שני הספרים שהגיעו אחר כך ביססו את המעמד של נח הררי כהוגה דעות מוביל, אבל גם הגבירו את הפולמוס בעניין המחיר שהמחקר שלו סופג בתמורה להנגשה ולפופולריות.

הרבה מהביקורת שסופג נח הררי מגיעה מאנשי דת שפשוט לוקחים אישית את הפרשנות שלו למה שנחשב ממילא לקונצנזוס מדעי (יושבים? המדע לא ממש תומך בקיומו של אלוהים). אלא שככל שנח הררי נתן דרור לדעותיו האישיות ואפשר לאידיאולוגיה שלו להשפיע על הגותו, כך היא זכתה ליותר ויותר ביקורות - גם מתוך המילייה האקדמי שלו. וזה בסדר, זה אפילו הופך את הקריאה בכתביו ליותר מורכבת, אבל לא פחות מעניינת. צריך לזכור שלא מדובר בדברי אלוהים חיים, אבל גם לא מדובר בדמגוגיה זולה.

שנת 2020 היא זמן מושלם לצלול לכתביו של פרופ' נח הררי, כמו גם של מתנגדיו. על משבר הקורונה העולמי עוד ייכתבו בעתיד ספרים שלמים, כמו גם על תקופת הטראמפיזם והדחתו של הנשיא ה-45 מהבית הלבן. זו קרקע פורה לדיונים פילוסופיים ואקדמיים על רוח האדם. ממש לאחרונה התפרסמה ביקורת במדור זה על "המין האנושי: היסטוריה של תקווה", ספרו של רוטחר ברחמן שמציג פחות או יותר גישה הפוכה לזו של נח הררי. ההיסטוריון ההולנדי מסתכל על ההיסטוריה ורואה הרבה אופטימיות לעתיד. לא מעט מהמחקר המקורי של ברחמן מרגיש ממש לעומתי למחקרים אחרים, ובעיקר לזה של נח הררי. ברחמן למשל לא מכחיש את משבר האקלים אבל הוא גם לא פסימי לגביו. הוא מאמין שהמין האנושי יצליח לשרוד גם אותו. מי צודק? לצערנו אנחנו כנראה נדע בקרוב.

לתוך המציאות הזאת מגיח הכרך הראשון של "תולדות האנושות: היסטוריה מאוירת". כביכול אדפטציה עלילתית בצורה גרפית של ספרו הראשון והמפורסם של הררי, למרות שהוא עוסק גם לא מעט בשאלות פילוסופיות שעולות בכלל בספרו השני. אם כי זה לא משנה, אם קראתם ואהבתם את ספריו של נח הררי, אתם תקראו גם את זה, ובצדק. הספר הוא לא רק הזדמנות של הפרופ' הישראלי להגיע לקהלים חדשים שיירתעו מספר עיון עב כרס, אלא גם הזדמנות בשבילו לרענן את המחקר שלו, לעדכן את הממצאים וגם לרענן את הגישה.

זה ללא ספק הספר הכי נגיש של נח הררי, אבל גם בכלל אחד הספרים הכי נוחים ללימוד היסטוריה לילדים. במקום להמשיך לתת לילדים לשנן את הצהרת כורש בשיעורי היסטוריה, אפשר לתת להם לקרוא את הספר הזה שבאמת מותאם לכל גיל. עם עלילות מסגרת על חקירה בלשית בסטייל CSI שבוחנת את ההשפעה ההרסנית של בני האדם על כדור הארץ; דמות של גיבורת על בשם "דוקטור פנטזיה" שמייצגת בצורה מחוכמת ותמציתית את גישתו של הררי לכך שכל האמונות שלנו מבוססות על סיפורים דמיוניים (כולל הכלכלה שלנו, דבר שגרר לא מעט ביקורת מצד כלכלנים) וגם "משפחת ענתיקה", גרסה קצת יותר מדויקת מדעית לפלינסטונס האהובים. לתת לילדים לקרוא ספר, ליהנות ממנו, וגם ללמוד ממנו חומרים אקדמיים שלומדים באוניברסיטה? זה נשמע טוב מדי. כמו שאנחנו מכירים את מערכת החינוך בישראל, זה לא יקרה, וחבל.

התייחסותו האישית לנושאים שיקרים ללבו של יובל נח הררי כמו זכויות בעלי חיים, נטיות להט"ביות, ערכים חילוניים או משבר האקלים לא מצאו את מקומם בכרך הזה, ויכול להיות שגם לא בכרכים עתידיים. ספק אם נח הררי "חזר בתשובה" והתחיל לקרוא את הטוקבקיסטים שמקללים אותו ודורשים ממנו להפסיק להכניס את דעותיו האישיות לכתביו (לעומת טוקבקיסטים, שתמיד מגיבים עניינית ואובייקטיבית). ייתכן כי זה המחיר שיש לשלם לספר שמותאם לכל גיל, ואולי אפילו יכול להיכלל במסגרות חינוכיות. זהו אותו יובל נח הררי, יש לזכור, ששינה בתרגום לרוסית קטע על פוטין, והפך אותו לקטע על דונלד טראמפ. למרות הביקורת שהוא חטף, בדיעבד אפשר להעריך שכמו אז גם עכשיו, מדובר בהחלטה פרגמטית מודעת, ואפילו אצילית.

הספר עובד ואויר על ידי דויד ואנדרמולן ודניאל קסנאווה ואם יש בכל זאת טענות לספר, כנראה שהם הכתובת. האיורים בספר הם ברמה סבירה לקומיקס וספרים גרפיים סטנדרטיים, אבל אפשר היה לצפות לקצת יותר אפקט "וואו" מגרסה עדכנית לאחד הספרים הנמכרים של העשור. דמותו של נח הררי עצמו בספר, למשל, ממש לא דומה לו. גם סיפורי המסגרת העלילתיים והדמויות חסרות עניין מיוחד. לא ברור אם מדובר באנשים אמיתיים או דמויות בדויות - וזה גם לא באמת חשוב - אבל מורגש כי חסרה יד של סטורי-טלר אמיתי שיכול היה להקפיץ את אותם רעיונות בכמה דרגות. התוצאה הסופית עדיין משובחת, אבל היא הייתה יכולה להיות אפילו יותר מושכת, בטח לקהלים שלא מגיעים לרוב לחומרים האלה.

בכל מקרה, כפי שכבר נכתב בפתיח, מדובר בספר מומלץ לכל גיל. העובדה שהוא נגיש גם לילדים חשובה, אבל לא מדובר בספר ילדים, אלא בגרסה מתומצתת ומרוכזת לאחד הספרים המדוברים של העשור האחרון. הנטייה הראשונה היא לזלזל בו, לחשוב שמדובר בעוד דרך של נח הררי לסחוט כסף על חשבון הידע שצבר על תולדות ההומו סאפיינס, אבל ההפך הוא הנכון. לכתוב ספר של 500 עמודים שמרכז עבודת מחקר זה האובייס, לצמצם את הכל ל-230 עמודי קומיקס, שמצליחים על הדרך גם להעביר סיפור מסגרת עלילתי בדרך קלילה - זו כבר עבודה קשה, ונח הררי צולח אותה בהצלחה.

פרופ' נח הררי עושה לישראל שם טוב בעולם, ללא ספק, וזו זכותו לבקר את הממשלה ולהתנגד לייצג את ישראל בעולם כנציג רשמי. ובכל זאת, וסליחה על הפרובינציליות, קצת מבאס שהספר מציג אותו כבריטי. עלילת הספר מתחילה בלונדון, שם אחיינית בשם זואי מגיעה לביקור אצלו והוא מסביר לה על ההיסטוריה של העולם. העלילה מסתעפת לברזיל, ניו יורק ואוסטרליה - עם שלל דמויות מרחבי תבל, אך אפילו לא קריצה קטנה למכורתו של הסופר. נכון, זה לא חשוב בכלל להתעכב על הנקודה הזאת בספר שהשוק העיקרי שלו יהיה ממילא מחוץ לישראל, אבל אם הספר פונה גם לבני נוער וילדים, יהיה הרבה יותר קל לפנות אליהם עם קצת התאמות למוצא שלהם. אם אפשר היה להפוך את פוטין לטראמפ בספר עיוני, בטוח אפשר להפוך את פרופסור דאנבר לפרופסור כהן, או את זואי לדניאלה.