רונה קינן - Light Sleeper
כשרונה קינן פרצה כזמרת צעירה, זאת הייתה רעידת אדמה. פס הקול לרעידה היה מיני-אלבום ובו ארבעה שירים, שלושה מהם באנגלית, ושיאו - "Earthquake", האפוס שלימים יהפוך, בתהליך מפורסם למדי, ל"מבול" - אחד השירים האולטימטיביים שלה.
קינן שרה אז בעיקר באנגלית. המעבר לעברית היה בעצם מהפך, שהפתיע רבים. היום, המחשבה על קינן כמי שכותבת ושרה באנגלית ולא בעברית נראית משונה - אבל זה לא תמיד היה כך, ובמשך שנים הבהירה כי לא זנחה זאת לחלוטין, בין אם באמצעות שירים שהסתננו לאלבומיה באופן רשמי או כבונוס, ובין אם בסיבובי הופעות.
על רקע זה מגיע עכשיו "Light Sleeper", אלבום מלא באנגלית, למעשה לראשונה בקריירה שלה. הוא נחת בהפתעה, ללא סינגלים מקדימים, ולרוע המזל - גם בלי שאפשר יהיה לקדם אותו בהופעות. ייתכן שהתזמון דווקא שיחק לטובת הפרויקט הסודי שחיכה לתורו לצאת לאור, ועכשיו יכול היה לעשות זאת מבלי שהמרוץ האינסופי יפגע בו.
כדאי לעשות סדר בזמנים: האלבום שלפנינו הוקלט באמצע העשור הקודם, במסגרת שיתוף פעולה עם לייבל צרפתי שהתמסמס. הקשר נרקם תוך כדי סיבוב הופעות אירופי שערכה קינן יחד עם אסף אבידן, שהשפעתו ניכרת על הזמרת בכמה שירים באלבום. ההפקה המוזיקלית היא של יזהר אשדות, שעבד עם קינן גם בתחילת הדרך, ויחד עם תמיר מוסקט ושחם אוחנה, ועוד כמה שותפים ותיקים כמו ערן ויץ ועדי רנרט.
אם כן, מדובר בנקודת אמצע בין "המראות ונחיתות" ו"זמן התפוז" - וההקשר הזה עוזר להסביר את הרגע הרוקנרולי, השונה למדי מהחומרים המוקדמים יותר שלה. אלה השנים שמאז "שירים ליואל", שהוקדשו לניסיונות לחקור סאונד חדש, אחרי מיצוי עד כדי שלמות של הסגנון של שלושת אלבומי הראשונים. התיארוך הזה גם מסביר את ההפסקה הארוכה שבין שני האלבומים "העבריים" האחרונים שלה.
האפקט משחרר. שומעים את זה: רחוק מכל המטענים של העברית, הציונות, ההורים ונעמי שמר, קינן מרשה לעצמה שירים קלילים יותר בשפה טעונה פחות, יותר משחקים עם הקול ופחות שירה נקייה, יותר רוקנרול ופחות טקסים בבית ספר. לדוגמה: "Dodging Bullets", מהשירים הטובים באלבום, שהפזמון האיטי שלו מתנגד לקצב של השיר, וסופו טובע ברעש נהדר, מבולגן בהרבה מהעיבודים המדויקים שמאפיינים את אלבומיה בעברית.
יש לזה גם מחיר: השפה רזה יותר (איפה השורה "A stolen kiss so long ago, Forever gone, forever gone" מתוך "Your Perfume" הנוסטלגי, ואיפה "כל הנשיקות הן נשיקות לאחור" מתוך "בני פרח" המקביל מאלבומה האחרון, למשל); וגם המטען, ובכן, הוא חלק מהקסם והכוח של השירים של קינן לדבר בכמה רבדים. בהיעדרו התוצאה קלילה יותר, אבל מעניינת פחות (וגם קשה יותר להיקשר אליה).
הפתרון מסתתר בסוף האלבום. השיר הכמעט סוגר והטוב ביותר הוא "The Needle and the Thread", שמתכתב היטב עם גוף היצירה של קינן: גם ברומנטיקה המרירה, וגם בעיבוד, שמזכיר מאוד את "כרית נוצות", למשל. השיר שבאמת סוגר את האלבום הוא, איך לא, "Earthquake", בגרסה פחות דרמטית גם מהמקור על שלל גרסאותיו. לא פשוט לשמוע את הגרסה הזאת של השיר ולהשתחרר מאותן גרסאות אבל כמו כל החזרה לשירים באנגלית, ובמרחק הזמן, קינן בוחרת בעיבוד מפויס. היא כמו שרה את הפזמון המוכר אל השיר עצמו, כידידים ותיקים שהרבה מים עברו מאז המפגש הקודם שלהם: "But today is fine for me, If I meet you by accident, In a street corner with a smile, And I'll hold you for a while".
נרקיס - עולם חדש
הכוכבת העולה של הפופ האמוני הפציעה עם אלבום בכורה מרשים, "בואי נדבר אמת", לפני שלוש שנים. סנסציות הולכות ובאות, אבל נרקיס נשארה ובגדול: "עולם חדש", האלבום השני שלה, הוא זריקת עירנות למיינסטרים הרדום בכלל ולז'אנר הרדום שהיא פועלת בו בפרט.
יחד עם המפיק ניר מימון (השותף הוותיק של דודו טסה), נרקיס יצרה פופ עם נגיעות אייטיז וקורטוב מקורות, והתוצאה משמחת. חשוב לא פחות: אם הקול של נרקיס עמד בבסיס שיריה הראשונים, ב"עולם חדש" המקסימליסטי הוא אפילו נוכח וחופשי יותר. זה עובד גם כמטאפורה: הקול שלה כיוצרת נשמע כאן מגובש בהרבה.
השירים המצטיינים: "עץ ערום" הממכר והלהיט "ממה אתה בורח", עם עזרה מרביד פלוטניק. עוד מחכים באלבום: קריצה למרטין לותר קינג ב"כל מה שקורה", ומפגש עם ההשראה הישירה מירי מסיקה בשיר קצת משונה על משה רבנו. דווקא בשלב הבונוסים מגיעה אכזבה, עם קאבר מחריד ל"שלל שרב", בעיבוד שכל קשר בינו לבין השיר המקורי מקרי בהחלט. לא לגמרי ברור איך השיר הזה משתלב בשאר האלבום.
חומר אפל - Dark Matter
ההפתעה המשמחת של הזמן האחרון מגיעה מהפרויקט הזה, גם הוא מלא בגעגועים לשנות ה-80. עירא נוסבאום (לילי פרנקו) חבר לנדב דירקטור לכדי צמד שעושה, כלשונם, "אלקטרומנטיקה", ואם לדייק: ככה היה נשמע הפסקול של "דברים מוזרים" אם הסדרה הייתה על ילדים מחולון או פרבר ישראלי אחר.
מדובר בפרויקט פסקולי במהותו (הם הגדירו "פסקול דמיוני לסרט הרפתקאות חללי"), שהעיקר שבו אינסטרומנטלי, מבוסס סינתיסייזרים. ניסיונות מהסוג הזה נוטים ללכת לאיבוד בתוך עצמם, אבל זה לא המקרה כאן: אין פה פילרים או קטעים שנמרחים יותר מדי. זאת קפסולה מזוקקת, מתוקה, של מוזיקה משמחת ומנחמת, למשל ב"חלום" או ב"חלקיקים", הדואט המוצלח עם בלה טאר.
הפרויקט היומרני עובד לא מעט בזכות האירוניה המוטמעת בו - יש כאן רצועה בשם "סחלב פראי", ומיד אחריה שיר שבו נוסבאום חוזר בדרמטית על הצירוף "חשמל בחלל". ככלל, נוסבאום נשמע מצוין, ואפשר רק לקוות שלמעבורת של "חומר אפל" מצפות משימות נוספות.