כמה עצוב שהתרגלנו לשמוע את ראש הממשלה שלנו מתעסק בשטויות האלה

התרגלנו לחיות במדינה שמונהגת על ידי נאשם בפלילים. התרגלנו לשמוע את רעייתו באמירות חסרות מודעות, התרגלנו לשמוע את סביבתו הקרובה בשיחות שלא היו מביישות את המאפיה הסיציליאנית. ההישג הגדול ביותר של נתניהו הוא לא השלום עם האמירויות, אלא הנורמליזציה של השחיתות

"ההגמוניה הישנה" של העיתונות. רביב דרוקר בתחקיר "המקור", אמש (צילום מסך)

הדבר הכי מדהים בתחקיר המדהים של "המקור" זה שהוא לא מדהים בכלל. יאיר נתניהו דורש שעיתונאי ימחוק פוסט בפייסבוק האישי שלו? התרגלנו. ראש הממשלה דואג שכתבה שהייתה אמורה לעלות בערוץ הטלוויזיה הפופולרי בישראל תיגנז? התרגלנו. שרה נתניהו חיה במציאות אלטרנטיבית שבה רוברט דה נירו שותף לדעתה השלילית על הנשיא פרס המנוח? התרגלנו. זה כבר אפילו לא מצחיק.

התרגלנו. החיים תחת ראש ממשלה נאשם בפלילים זה הנורמלי החדש. התרגלנו לסתום את האף, להתגבר על הריח ולבלוע את הנקניק הזה. התרגלנו גם לכאב הבטן שמגיע אחריו. ועכשיו מגיע רביב דרוקר ומראה לנו מאיזה חומרים גועליים מייצרים את הנקניק הזה. אבל זה מאוחר מדי, אנחנו נמשיך להאביס את עצמנו בבשר הפיגולים המעובד הזה גם בבחירות הבאות. בדברי הימים של המדינה יירשמו לא מעט דברים חיוביים לטובתו של בנימין נתניהו, אבל כולם יתגמדו מול הנורמליזציה של השחיתות השלטונית בישראל. הוא מואשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים, אבל העובדה שאזרחי המדינה מקבלים בהכנעה מנהיג מושחת לכאורה היא הפשע הכי חמור של הנאשם מספר אחת בתיק הפלילי 67104-01-20.

כל הסכמי השלום הטריים, הפיתוחים הכלכליים והמדיניות הסבלנית יחסית מול שכנינו היא כאין וכאפס לעומת הפגיעה שלו בעולם התקשורת הישראלי. לא בערך, לא על-יד, לא בקטנה ולא קצת. כששומעים את ראש הממשלה, בקולו, נושא ונותן עם מו"ל של עיתון על העברת חוקים בתמורה לסיקור מפרגן, זה כבר לא "בערך". כששומעים את ראש הממשלה, בקולו, מוודא שכתבה שלא מוצאת חן בעיניו לא תפורסם בערוץ הטלוויזיה המוביל במדינה, זה ממש לא "קצת". כששומעים את ראש הממשלה, בקולו, מנסה להבין איך יכול להיות שיש איזה עיתונאי שמסרב להוריד פוסט בפייסבוק האישי שלו, אז וואלה (סליחה על משחק המילים), זה לא "על-יד". כששומעים את ראש הממשלה, בקולו, פונה בעמוד הפייסבוק שלו לעוקביו ודורש מהם להחרים ערוץ טלוויזיה בישראל זה לא "בקטנה" - זה מהמקפצה.

עוד בוואלה! NEWS

כשאברי גלעד מאכיל את צופיו בשקרים, הוא לא אמיץ. הוא פשוט בוגד בתפקידו

לכתבה המלאה
טס במיוחד לירושלים כדי להשתתף ביום ההולדת של הנשיא פרס המנוח, אבל לפי שרה נתניהו הוא בכלל חושב שהוא דיקטטור מצפון קוריאה. רוברט דה נירו (צילום מסך)

האמון של הישראלי הממוצע במנהיגים שלו נמצא בשפל המדרגה, ונראה שמשבר הקורונה היה הקש ששבר את גב הגמל. הציבור לא סומך על נבחריו, בין אם הוא הצביע לשמאל הגוסס, לימין המתחזק, למרכז הקיצוני או לנאמניו של הנאשם. אפילו הצבעה לרשימה המשותפת התבררה בדיעבד כפתק תמיכה בנתניהו. המושג "אנרכיזם" נזרק לחלל האוויר נגד מפגינים בהפגנות חוקיות, בעוד האנרכיה האמיתית מיתמרת בענני ההסתה שבוקעים מתוך הבית המאובטח במדינה. מי שפועל לרמיסת יסודות הדמוקרטיה וחותר תחת הריבונות של מערכת המשפט כדי להציל את עורו ומבטיח להידבק לכיסא שלו גם בזמן שיעמוד למשפט פלילי הוא האנרכיסט האמיתי.

המתקפה הבלתי פוסקת של בית המלוכה בבלפור על מערכת אכיפת החוק המקומית הצליחה ליצור מצג שווא לפיה יש בישראל מערכת אכיפת חוק מתפקדת שניתן לתקוף. בפועל, המשטרה עובדת בלי מפכ"ל מאז ספטמבר 2018 ובלי פרקליט מדינה מאז דצמבר 2019. במצב הזה מאוד קל לקבור את פרשת מניות הפלדה של נתניהו, אפשר גם להתעלם מפרשת הצוללות כאילו לא הייתה ועל הבזבוז המגלומני על מטוס ראש הממשלה בכלל אין מה לדבר. לאזרחים ממילא יש דברים יותר חשובים לדאוג להם, כמו לשרוד כלכלית ולעזור לילדים שלהם להתמודד עם מציאות שבה הם לא לקחו חלק במסגרת חינוכית נורמלית כבר שמונה חודשים. כל העולם מתקשר כדי לשמוע איך אנחנו עושים את זה.

כביכול, לא באמת היינו צריכים את רביב דרוקר כדי שיזכיר לנו איך התגלגלנו למצב הזה שבו נאשם בפלילים מנהל את המדינה באחת השעות הכי קריטיות שלה מאז היווסדה. התחקיר שלו לא היה "מדהים", וזה טבעי. מדהים לשמוע שישראל היום הוא העיתון של ביבי? מדהים לשמוע שהמו"ל המיליארדר שלו מאיים לכאורה להגדיל את התפוצה שלו במידה שיתפרסמו נגד נתניהו תחקירים בעיתון המתחרה? לא. זה לא מדהים. אנחנו רגילים לחלוטין שהעיתון הנפוץ בישראל הוא בעצם כלי תעמולה מגויס עם מדור ספורט משובח. למעשה, הדבר המדהים היחיד בעניין הזה הוא שמעולם לא נפתחה חקירת משטרה רשמית בעניין השוחד הפוליטי החמור ביותר בתולדות המדינה. לכאורה, כמובן.

עוד בוואלה! NEWS

האלימות נגד אבישי בן חיים מסוכנת, ההתעלמות מההסתה של נתניהו מסוכנת לא פחות

לכתבה המלאה
סביב נתניהו יש רשת סבוכה של אינטרסים וקשרים עם התקשורת, כך הדהימו אותנו ב"המקור". לא בתמונה: לן בלווטניק (צילום מסך)

ההחלטה למרוח את התחקיר לאורך שתי תוכניות הייתה מעצבנת, בעיקר מכיוון שהחומרים בחלק הראשון של התחקיר שפורסמו שלשום היו חלשים יותר. אם זה לא מספיק, הנטייה של דרוקר להשמיע קטעים מההקלטות של חפץ יותר מפעם אחת הייתה קצת מעיקה, בעיקר כשמדובר בקטעים שממילא קשה להבין מה נאמר בהם או שלא מדובר בקטעים חשובים מדי. אפשר היה בקלות לדחוס את שני חלקי התחקיר לתוכנית אחת במקום לפצל אותו ולאבד מומנטום. ומצד שני, זו קטנוניות מצדי, עדיין מדובר בטלוויזיה מסחרית שצריכה למשוך צופים אליה, והחלק הראשון של התחקיר שימש כיופי של מקדם מכירות לחצי השני.

בעולם מקביל דרוקר כבר היה יכול להגיש את עצמו לועדת הפוליצר הבוקר, אבל בתוך המציאות הישראלית התחקיר הזה יישכח במהרה. ברמה הפלילית לא התגלה דבר חדש, וברמה הציבורית כבר באמת שקשה להאמין שיש משהו שעדיין אפשר לגלות על דיירי בלפור שישנה משהו אצל קהילת הביביסטים, כמו אצל האנטי-ביביסטים.

ההתעסקות האובססיבית של נתניהו ובני משפחתו בכלי התקשורת בישראל, כפי שנשמעה בהקלטות של איש סודו לשעבר ועד המדינה בהווה ניר חפץ, היא לא עניין חדש. זה מדהים כמה שזה לא מדהים לשמוע את ראש ממשלת ישראל, אולי בעל התפקיד המלחיץ בעולם, מתעסק בפוסט שכתב עיתונאי בעמוד הפייסבוק שלו על בנו. על ההקלטות של רעיית ראש הממשלה שרה בכלל קשה להתייחס. בשלב כלשהו היא אומרת באמפתיה וללא ציניות שהיא רוצה להמליץ לנוני מוזס לקבל טיפול פסיכולוגי, "לא בקטע הרע של העניין, בקטע הטוב". בשלב זה האירוניה טיפסה על הגג של מגדלי עזריאלי בתל אביב וקפצה אל מותה. יהי זכרה לא מדהים.

עוד בוואלה! NEWS

ביקום הדמיוני של אברי גלעד, אלו הסיפורים הכי חשובים של היום

לכתבה המלאה
שרה נתניהו ממליצה לאנשים על טיפול פסיכולוגי, אבל בקטע טוב (צילום מסך)

בקטנה

רבות דובר ועוד יסופר על המצב הקשה של ערוץ 13, שהתחיל עוד הרבה לפני משבר הקורונה. מבלי להיכנס לעוד עניינים מפוקפקים לכאורה שבוודאי יתוחקרו בעתיד על ידי כלי תקשורת אחרים בנוגע לרכישת הערוץ, העובדות הם שהערוץ שינה את פניו. כתבים ועיתונאים מוערכים פוטרו, בעוד קולות פופוליסטיים וימניים יותר קודמו. זה לא הביא להם יותר צופים. לפנות לימין זה אולי נכון בקלפי, אבל פחות בקרבות רייטינג.

אחד מהנוטשים הטריים של הערוץ הוא נדב איל, שגם התראיין לתחקיר וסיפר על תקופתו ככתב ב"מעריב" תחת ניר חפץ. איל הזכיר כמה זה קשה לעיתונאי לעבוד תחת הנהלה מסרסת ומצנזרת. זה לא היה חלק מהותי בתחקיר, אבל היה בו משהו סמלי מאוד. לא מן הנמנע שידבר ככה על קברניטי ערוץ 13 בעתיד.

לא מן הנמנע שעוד ישתתף בתחקיר על "רשת 13" בעתיד. נדב איל (צילום: ראובן קסטרו)

רביב דרוקר הוא אחד מאנשי "ההגמוניה הישנה" האחרונים בערוץ, ועצם העובדה ש"המקור" שלו עדיין פועלת בצורה עצמאית בערוץ היא מבחינת אנחת רווחה לא ברורה מאליה. דרוקר יהיה עיתונאי מצוין בכל פלטפורמה שהוא יגיע אליה, ואין ספק שהיו לו הצעות מפתות, אבל טוב שהוא עדיין מתעקש על הבמה המרכזית באחד משני הערוצים המסחריים.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully