לב פלסטיק: מיילי סיירוס רוקדת בהצלחה על שתי החתונות

בזמן שמעריצי רוק רבים מחכים לישועה הבאה, באלבומה החדשה "Plastic Hearts" ממלאת מיילי סיירוס בהצלחה את הנישה. היא מקשרת את עצמה לכמה מהאגדות הנשיות הגדולות של הז'אנר משנות השמונים, ובכך קוסמת גם לדור הטיק-טוק וגם להורים שלו

אבי גולדברגר
עשתה את כל הצעדים הנכונים. מיילי סיירוס (צילום: יח"צ)

במסגרת הטרלול הבלתי נגמר של 2020, המגזין ה-NME, שמתמחה בעיקר במוזיקת רוק אלטרנטיבית, יצא לפני שבועיים בכתבה מפוצצת. "מיילי סיירוס היא בדיוק ה-Badass רוקרית שהעולם צריך", הכותרת קראה. הכתבה אחריה תיארה למה מיילי היא המרדנית האולטימטיבית. "היא עושה סמים", נכתב שם, "מחדשת את מטאליקה ויש לה את מראה השיער הרטוב. עם שילוב שכזה איך אפשר לטעות?".

הכתבה הזאת מצטרפת לוייב כללי בתקשורת בתקופה האחרונה שרואה במיילי את התקווה של עולם המוזיקה. כך, אלבומה ה-13 (!) של מיילי, "Plastic Hearts" שיצא השבוע, זוכה לשבחים מקיר לקיר. מסוג הסופרלטיבים שפעם היו מנת חלקם של להקות אינדי אקסקלוסיביות. מי היה מאמין, אבל מיילי סיירוס, הילדה שכיכבה כהאנה מונטנה בערוץ דיסני, הפכה פתאום לסוגה עילית.

עוד בוואלה!

צעירה ותמה: "Younger Now" של מיילי סיירוס צפוי וחסר השראה

לכתבה המלאה

אז מה קרה כאן בדיוק? איך יכול להיות שבת עשירים, ממשפחה של יוצרי מוזיקת קאנטרי, שהחלה את הקריירה שלה כדמות מתוקה בסדרת ילדים, הפכה לתקווה של חובבי הגיטרות? ובכן, קודם כל, צריך לקחת את זה בפרופורציה. הרוק הוא לא מה שהיה פעם. למעשה, המצב של הז'אנר בקנטים. כבר כמה שנים שלא יצא להיט גיטרה-בס-תופים ראוי, או שאיזה הרכב עם דיסטורשנים תפס את תשומת הלב הציבורית. וכשזה המצב, מספיק שכוכבת פופ תלבש מכנסי עור צמודים ותישמע מספיק צרודה כדי שתוכרז כמושיעת הסצנה.

מעבר לכך, השינוי טמון במיילי עצמה. עולם המוזיקה הוא כמו כל תחום אחר במשק. יש בו תחרות ואתה צריך למתג את עצמך בצורה ייחודית כדי להצליח. כך, בתחום הפופ, מיילי צריכה לזכות בנתח מול מתחרות שלא היה לה סיכוי נגדן אם הייתה שומרת על אותה תדמית מתוקה.

מיילי עשתה כבר מזמן בשכל. עוד באלבום "Bangerz" משנת 2013 הבינה שהיא לא יכולה לשחק במגרש של מתחרותיה כפצצת פופ סקסית. מיילי של "Bangerz" שברה את הכלים באשר לדמותה. היא היתה בת 20, עדיין עם הלוק הנערי הכל-אמריקאי של האלטר-אגו שלה מ"האנה מונטנה", אבל החליטה שלא עוד. היא קיצצה את השיער, עברה ללבוש מינימלי, ומעיתוני הנוער עברה למדורי הרכילות שדיווחו על התנהגותה ה"מופקרת".

השירים שלה באותה תקופה, להיטים כמו "Wrecking Ball" ו-"We Can't Stop", אמנם לא בישרו על שינוי מוזיקלי גדול מהפופ-רוק שהיא יצרה עד אז, אבל השינוי התודעתי כלפיה הצליח. אל מיילי כבר לעולם לא יתייחסו כאל בת השכנים החביבה.

שבע שנים עברו מאז "Bangerz", במהלכן ניסתה מיילי למצב את מעמדה כאמנית בוגרת, אבל זה לא הלך בקלות. ב-2017 יצא "Younger Now", אלבום אישי ששילב רוק, קאנטרי ופופ. השירים באלבום סיפרו על חייה של מיילי במטרה להיות חושפניים ואמיתיים. הבעיה היתה שחייה של מיילי, ילדה פריבילגית, לא היו ממש מעניינים ולא באמת דיברו לאף אחד. מצד אחד, חובבי הפופ לא התחברו לפן הרציני יחסית שהתגלה באלבום. מצד שני, הקהל הבוגר לא מצא את מה שהיה למיילי להציע כמספיק עמוק. בסיכומו של דבר, האלבום כשל בצורה קולוסאלית.

הכישלון הראשון בקריירה של מיילי לא שבר אותה. קצת כמו אלכס פרגוסון, שהכריז אחרי הפסד 5-0 של מנצ'סטר יונייטד ש"זה רק עוד יום בהיסטוריה של המועדון", כך גם מיילי לא התרגשה. באמת שקשה לחשוב על מישהי עם רזומה כל כך עשיר ומצליח בגיל כזה צעיר. כמות האלבומים שהקליטה תחת השם האנה מונטנה או תחת שמה, שלא לדבר על הזמן המטורף שהופיעה על המסך, הופכים אותה לאחת מהנשים עם הכי הרבה ניסיון בעולם הבידור. אז נכון, רוב מה שהוציאה הוא פלסטי בטירוף, אבל בכל זאת. להגיע לגיל 28 עם 13 אלבומים באמתחתך זה לא עניין של מה בכך. מדונה, לשם השוואה, בת 62 והוציאה 14 אלבומים.

עוד בוואלה!

ההיא שהיתה, ההיא שתהיה: האלבום של קייטי פרי לא רלוונטי, זה של דואה ליפה מסעיר

לכתבה המלאה

בכל מקרה, מיילי, עם כל הניסיון שלה, עשתה את הצעדים הנכונים. ההופעה שלה בסדרה "מראה שחורה" בשנה שעברה, למעשה חשפה את התכנית שלה. מיילי גילמה בפרק כוכבת פופ מסטיק, שמחליטה למרוד ולהתחיל ליצור רוק בועט. האמרגן שלה נבהל מהשינוי, מרדים אותה ומציג במקומה לציבור הולוגרמה של הזמרת, שממשיכה ליצור להיטי פופ. ספוילר: הסוף טוב והזמרת המורדמת מתעוררת ומבצעת את המהפכה שלה היא שאפה.

המרד של מיילי אולי היה ב-"Bangerz", אבל בחיים האמיתיים עדיין היה צריך לשכנע את הציבור שהיא כבר לא כוכבת פופ מיינסטרימית. לצורך כך, חוץ מההופעה ב"מראה שחורה", מיילי החלה בשנים האחרונות לשחרר ליוטיוב חידושים של מוזיקה פחות פופית. היא יצרה חידושים לניין אינץ' ניילז ולמטאליקה - ובמקרה של האחרונים אף הבטיחה שתוציא בקרוב אלבום חידושים שלם!

הציבור החל לעכל שמיילי משתנה, אבל היא חכמה. היא לא עשתה שינוי של 180 מעלות. מיילי אולי הפסיקה להיות פופית, אבל עדיין המשיכה למקם את עצמה מספיק באמצע הדרך המסחרית והנגישה. היא שאבה השראה מתחילת האייטיז, אז הכוכבות הכי גדולות באמריקה היו זמרות רוק. דבי הארי, סטיבי ניקס, ג'ואן ג'ט. היא אפילו ליהקה את שלושתן ל-"Plastic Hearts", בדרך כזאת או אחרת.

הלהיט הראשון מהאלבום, "Midnight Sky" המהפנט, הוא בלדת פופ-רוק עם מוטיביים אייטיזיים מובהקים. השיר הפך לבחירה של רבים לשיר השנה, אבל חדי האוזן זיהו שם אלמנטים מלהיט של סטיבי ניקס מתחילת האייטיז. מיילי לא נבהלה ויצרה לשיר מאש-אפ עם השיר של סטיבי, שאף מופיע באלבום לצד הקטע המקורי. את ג'ואן ג'ט, זאת מ-"I Love Rock N Roll", מיילי מארחת לדואט המעולה "Bad Karma", שמשלב בין סקא לרוק הפומפוזי של האייטיז. את הגיבורה השלישית של התקופה ההיא, דבי הארי, מיילי אמנם לא מארחת, אבל היא כן מחדשת את להיטה כסולנית של להקת בלונדי, "Heart of Glass".

הרפרנסים לרוק של פעם לא נגמרים פה. מיילי מחדשת עוד שיר בסוף האלבום, "זומבי" של הקרנבריז. כמו החידוש לבלונדי, גם החידוש לקרנבריז הוא בהופעה חיה. זאת בחירה מוזרה לצרף לאלבום אולפן שני קטעים בהופעה. למרות זאת, ההופעות האלו, אפילו שהן בסוף האלבום, מתחברות אליו היטב. הזמרת הצליחה לעשות כאן משהו מקורי ומפתיע, דבר שלא קל ליצור כיום.

מיילי, שנראית על עטיפת האלבום כמו כוכבת משנת 83', איזה סוג של פט בנאטר כזאת, לקחה את כל עניין הרוקרית די ברצינות. המרצ'נדייז שהוציאה לאלבום נעשו עם ארט ברוח הרוק הכבד או האינדי, וכלפי חוץ השינוי הוא מוחלט. מיילי גם מארחת עוד כוכב מתחילת האייטיז באלבום, את בילי איידול האלילי. הזמר הבריטי, שזכור מקטעים כמו "White Wedding" ו-"Rebel Yell", מגיע לאחד מרגעי השיא של האלבום - דואט הפאנק-רוק "Night Crawling". הלוואי הלוואי שמיילי תוציא את השיר כסינגל ותחזיר את בילי למצעדים. באמת הלוואי.

בגדול, מה שמיילי עושה לא חדש. זמרות פופ שמפלרטטות עם רוקנ'רול היו לנו במהלך כל ההיסטוריה. בכלל, כשחושבים על זה, המרחק בין הז'אנרים לא מאוד רחוק. אם האלבום הזה היה יוצא לפני עשור, מיילי היתה ממוקמת איתו איפשהו בין אווריל לוין, גוון סטפאני, קלי קלארקסון, ואולי קלי אוסבורן יותר מכול. אבל מכיוון שהצמא למישהו שיושיע את הרוק כל כך אדיר, אנשים מוכנים לבלוע הכל ולקבל את מיילי כמלכה החדשה. הם לא שמים לב שבדרך מיילי השחילה לאלבום גם המנון פופ, הדואט "Prisoner" עם כוכבת השעה דואה ליפה.

מה שמדהים הוא שגם את זה מיילי עשתה בגאונות שמקנה לה אמינות. כך, הילדים יאהבו את "Prisoner" כי הוא שיר פופ מקפיץ. באותו זמן, לקהל המבוגר השיר יישמע יותר כמו הומאז' ללהיט "פיזיקל", עוד זיכרון מכוכבת רוק מתחילת האייטיז, אוליביה ניוטון ג'ון.

וכך, בעצם, נראה עולם המוזיקה בסוף 2020. בזמן שהערוצים האליטיסטים עפים על "Plastic Hearts" בביקורות, מיילי שחררה לדור הטיק-טוק את הדואט עם דואה כדי לרצות גם אותם. הילדות שומעות את "Prisoner", שמטפס במעלה המצעדים, בזמן שההורים שלהם שומעים את מיילי בדואטים עם הכוכבים שגדלו עליהם ומרגישים מחוברים. מיילי, עם הניסיון האדיר שלה, יודעת מה בדיוק היא עושה, ולמרות הזגזוג זה עובד לה. אין מה להגיד, גאונה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully