בדרך כלל בתכניות כמו "המירוץ למיליון", ככל שמתקדמת העונה אנחנו מאבדים בהכרח מתמודדים אהובים שהיו שם בעיקר בשביל צבע וקומדיה, מה שמותיר אותנו רק עם החזקים והמשעממים. בעונת האולסטארז, שזה עתה הסתיימה ברשת 13, זה לא קרה. לא רק מפני שמלכתחילה הליהוק היה מעולה - בעיקר בזכות הזוגות שהוחזרו, אך גם בשל תגליות חדשות כמו האחים גילי וטלי - אלא כי רבים מהפייבוריטים האלה שרדו ממש עד לשלבים האחרונים. את וובה ואלה איבדנו אמנם בשלב מוקדם ומצער במיוחד, אבל מי העלה על דעתו שהאחים שפלן יהיו הזוג הרביעי מהסוף? ועוד כשנראה היה שכל המשימות מהונדסות לאנשים קטנים בהרבה ממידותיהם. איזו הפתעה מעולה.
אז כן, אסף ונתנאל, חביבים בהחלט ככל שיהיו, פחות מרתקים טלוויזיונית, אולם לצדם סיפק לנו הגמר את יעל ויוסיאל האהובים ואת הצמד הקומי הגדול של 2020, עומר ונטע. לקראת הגמר אפילו לא ציפיתי ששני אלה יהיו חלק מהמשחק, אלא שהכל יתנקז לקרב אדירים בין יעל ויוסיאל לבין אסף ונתא - שני הזוגות שלאורך כל העונה חלקו ביניהם כמות כמעט זהה של מקומות ראשונים ועיכובי "עצור".
בשלב מסוים לאורך תכנית הגמר היה נדמה שעומר ונטע אכן יסתפקו בעמדת המאסף, אך אם למישהו היה ספק שמגיע להם להיות בגמר, הם הוכיחו בענק שהרוויחו את מקומם בזכות. למרות השבירה במשימת בגדי-הים, ולמרות היסטוריה בעייתית עם משימות שמבוססות על תקשורת, לא כל שכן במשימה הכי פיזית במירוץ עד כה, האחים ברזני צלחו את הכבלים בשחקים בדבקות ראויה לתשואות, ועוד סיימו אותם עם חיוך. עומר עשה זאת, כך נדמה, כשמה שמנחה אותו הוא הרעב ולא מיליון השקלים שבאופק. אבל הנה, זה כנראה עשה את העבודה. ונטע - כמו שהגדיר אחיה, פשוט יוצאת נגד עצמה ומנצחת, כשם שקרה כמה וכמה פעמים לאורך העונה.
החיוך של השניים בסוף המסלול הוא נקודה משמעותית, מפני שהוא שונה בתכלית מהאופן שבו שני הזוגות האחרים עברו אותו. כבר היו מספר פעמים לאורך העונה שבהן נדמה היה שההפקה מפריזה עם מה שהיא דורשת מהמתמודדים, ברמה של להקל ראש בשלומם - בליסת הצ'ורוס, הכנסת המתמודדים בהפתעה לארגז עם חרקים מעקצצים ועוד כמה כאלה.
המשימה בשחקים הפעם כבר עברה כל גבול, ועוד הגדילה ותיארה לנו בפרוטרוט את הרגעים הכי עוכרי שלווה: מצלמת הקסדה של נתא הציגה לנו את מלוא פרצופו, שנייה אחר שנייה, מאבד את ההכרה, ואז המצלמה למטה מראה לנו את גופו נופל מהכבל, תלוי בין שמיים וארץ עם ראשו השמוט. רגע טלוויזיוני מדהים, כן, אבל גם הפקרות יוצאת דופן. המקרה של יעל ויוסיאל המחיש שלא מדובר במקריות או במשהו שתלוי רק באסף ונתא. בני הדודים היו שבורים פיזית ברמה שהכניסה אותם כבר לאפאתיות, בלי שום תגובה על האדם שמתעלף מולם, ומצד יוסיאל אפילו בלי תגובה כשהוא ודודניתו הצליחו סוף סוף לסיים ראשונים את המסלול. הוא פשוט היה אדיש לחלוטין למתרחש.
מה שקרה שם עם שני הזוגות האלה היה מוגזם, כואב ולא נעים לצפייה. העניין הוא שהצקצוק הזה מהול גם בהתרוממות רוח - לא שלהם, הם היו גמורים, אלא שלנו - הנובע מצפייה באנשים שמצליחים לכבוש את כל המשוכות ואת עצמם, ובמקרה הספציפי שלי גם שמחה רבה על שדווקא יעל ויוסיאל סיימו ראשונים.
השמחה הזו חזרה כמובן גם ברגעים החותמים, כאשר השניים פתחו את דלת האולם בבית ליסין ונכנסו ראשונים. אקורד סיום משמח לגמר שכל המשתתפים בו היו ראויים בדרכם. לראיה, הצמידות שבה הגיעו אסף ונתא ועומר ונטע, מה שהניב דרמה אחת אחרונה. כששני האחרונים פתחו את הדלת, כנראה דווקא המראה של שני הבנים על השטיח, בלי לדעת שיעל ויוסיאל כבר היו שם ועברו, גרם לנטע להישבר מתוך מחשבה שהבנים ראשונים ואילו היא ואחיה פספסו ממש בדקה. בהתחשב בכל מה שראינו איתה לאורך העונה ויחסה המתוסבך כלפי עצמה, זה היה נראה עבורה כמו אובדן של הזדמנות להוכיח משהו, אבל האמת היא שהיא הוכיחה אותו בענק בעקביות, והצמידות הסופית רק מדגישה את זה.
שיר פרידה?
תכניות הריאליטי בישראל עושות כמעט הכול כדי להקשות על הצופים להתחייב אליהן. הרבה יותר מדי שעות שידור שבועיות לכל תכנית, הרבה יותר מדי הפסקות פרסומות בתכניות גמר, הרבה יותר מדי חסויות באמצע השידור. בשבועות האחרונים "המירוץ למיליון" לקחה את זה אפילו צעד נוסף קדימה, עם מסך שלם המוקדש כדי לספר לנו במשך חמש שניות מתי ישודרו השבוע עוד פרקים, וחוזר שוב ושוב לאורך התכנית.
מאחר שמדובר בהפקה סופר-יקרה שהפסידה כמעט בקביעות לשיבוצים של המתחרה מולה, בראשן "הזמר במסכה" ו"נינג'ה ישראל", יש סיכוי סביר שראינו את העונה הישראלית האחרונה של הזיכיון. אם זה נכון, קיבלנו שירת ברבור מוצלחת מאוד. לא שאין הסתייגויות. עלינו לנפות מהזיכרון כאמור את המשימות שההפקה חצתה בהן את הגבול, כמו גם את האינטריגות המתישות של שני נגד יעל בחלקה הראשון של העונה. וכמובן, כדי ליהנות מהתכנית הזו, כמו בכל תכנית ריאליטי ישראלית, כדאי לצפות בעיכוב ועם שלט זמין ביד כדי לדלג על כל הרגעים המייגעים המייאשות. אי אפשר אחרת.
אולם אחרי כל התנאים האלה, עונת האולסטארז הייתה ברובה עונג גדול, וחתמה יפה את אחת מתכניות הריאליטי המוצלחות על המסך הישראלי. ואם בכל זאת נקבל עונות נוספות, יש לקוות שבריאותם של המתמודדים תהיה בעדיפות קצת יותר גבוהה.