הפרומואים ששודרו אמש בקשת ל"נינג'ה ישראל" דיברו על מסלול שהוא "גיהנום", כי גם בשנה שבה מגיפה עולמית גרמה למשבר הכלכלי החמור מקום המדינה, מאות אלפי עובדים נשלחו לביתם, הרווחה מוצפת בפניות בזמן שפוליטיקאים מסדרים לעצמם עוד סבב בחירות על חשבוננו - שמירה על פרופורציות היא לא התכונה החזקה של הטלוויזיה שלנו. לאורך השנה הזאת כבר התרגלנו לצפות במסך כל כך אסקפיסטי, שרק טבעי שנתבלבל בין פרומו ומציאות. לכן, אך הגיוני היה ש"ארץ נהדרת" פתחה את עונתה ה-18 בפארודיה על האקטואליה באמצעות פרודיה על הטלוויזיה.
כך המלודרמה ההיפר-דרמטית של "שעת נעילה" וכישלון הקונספציה במלחמת יום הכיפורים התגלגלו אל הזחיחות הישראלית וחוסר התפקוד לנוכח משבר הקורונה (ואפילו עם הופעת אורח של חבר הקאסט ליאור אשכנזי, עם הפאה האיקונית), ואילו מצעד הפוליטיקאים הממתגים את עצמם מחדש עם מסרים ובידולים מצא לו מטאפורה מתבקשת כגרסה לתחרות "הזמר במסכה", כשאפילו צדי צרפתי ואופירה אסייג הגיעו עם שטיקים קבועים מראש. ואכן, בצדק תכנית הסאטירה הישראלית החשובה ביותר על המסך חושבת על עצמה כמי שמסירה את המסכות מעל כל אלו, הגם שבדיוק כמו בפוליטיקה הישראלית: זה יותר מייאש ממשעשע כשחוזרים על בדיחה ארבע פעמים בתוך שנתיים.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
על כל פנים, ב"ארץ" נזכרו קצת מאוחר: "שעת נעילה" ו"הזמר במסכה" הסתיימו שתיהן כבר לפני כמה שבועות, ובגלגל הטלוויזיוני והחדשותי בישראל מדובר בנצח. זה בעצם אומר הכל: כמי שרק נכנסת לקצב, "ארץ נהדרת" קצת מפגרת אחרי המציאות, ועוד לא לגמרי מצאה את הגרוב שלה, שכרגיל נוטה להשתכלל לאורך העונה.
ובכל זאת, כמה כוכבים זרחו בשמיים של "ארץ נהדרת". כצפוי זה נכון במיוחד לכשרונות החדשים יחסית באנסמבל - דודו ארז שהבריק כגדעון סער, ויניב ביטון עם חיקוי הרשת המפיל שלו ליולי אדלשטיין (תהפכו אותם לקבועים!). שאר הקאסט די קפא על שמריו בפאנל הפוליטי הממושך מדי. בסופו של הדבר, אלה הדמויות שהגיעו למיצוי. אין מה לעשות: במערכת בחירות בלתי נגמרת עם כוכבים שכמעט אינם מתחלפים. מה כבר אפשר לומר על חוסר האומץ הפוליטי של נפתלי בנט שלא נאמר? איזו בדיחה אפשר לספר על בני גנץ שתהיה מגוחכת ואומללה יותר מהשבוע האחרון שלו? זה לא מצחיק אפילו במציאות.
פה ושם הסתתרו גם כמה בדיחות חדשות ודמויות חדשות, וזה המקום להזכיר את דמותו של מנהיג רע"ם מנסור עבאס כשותפו המוכחש של נתניהו - בגילומו של חבר הקאסט החדש אמיר שורוש המוכשר (הלא הוא רמזי הזכור לטוב מ"קופה ראשית", ומי שכבר גילם עבור "ארץ נהדרת" את יו"ר הרשימה המשותפת, איימן עודה). הסצינה הזאת החלה כהבטחה ברגעיה הראשונים. איל קיציס אמר לעבאס-שורוש שהוא שמח לארח אותו בפעם הראשונה באולפן. "תראה, הגיע הזמן", ענה זה בחיוך, "אני מקווה שבקרוב תהיה לנו נציגות בעוד תכניות". כאן יכולה הייתה "ארץ נהדרת" לומר משהו משמעותי על הדרה של ערבים מהמסך הישראלי, מתכניות האקטואליה והבידור כאחד, לרבות בקשת 12 - אך בחרה בבדיחה דלוחה ועצלה על "הזמר בחיג'אב" ועל ה"מאסטר עובד במקדונלדס" כתחליף ל"מאסטר שף".
דמותו של עבאס הגיעה כדי לחשוף את המשחק הכפול והגזעני ששיחקו נתניהו והליכוד בכל מה שנוגע לשיתוף פעולה פוליטי עם המפלגה הערביות. הכל נכון, ובכל זאת יש דבר מה עגום בכך שגם כשיש קול ערבי - הוא בסוף כאן כדי לנהל שיחה על נתניהו, כלומר על יהודים. אותו הדבר התרחש גם במערכון על הטורטלים בדובאי, שגם בו בדיחות על ערבים - אותן בדיחות סטריאוטיפיות כמו במערכון על עבאס כן? ריבוי נשים ותאוות בצע - משמשות תפאורה (ממש, כשלדמויות האלו אין טקסט כמעט בכלל) לצורך של הטורטלים בסמלי סטטוס. כך הביקורת הסמויה על הדעות הקדומות של הטורטלים נכונה במידה מסוימת גם ל"ארץ נהדרת": בסוף בסוף, לא אלה ולא אלה מתעניינים במרחב הזה ובנפשות הפעולות בו.