היה שבוע מחריד באח הגדול. אף אחד לא היה במיטבו, וזה כולל אותי. אתמול בכלל התעוררתי בבוקר הורמונלית וממורמרת על העולם, רגע לפני סגר, כל היום רבתי עם הבריות ואכלתי תפוצ'יפס עד בחילה, ודרך הפריזמה העכורה הזאת צפיתי בפרק. אז יכול להיות שתחושות הגועל שלי לא נובעות רק מהפרק אלא מהתפוצ'יפס, אבל חיביים להודות שהעניינים הולכים ומחמירים. ניסיתי להבין אם זה הם או אני, והגעתי למסקנה שזה הם. ומה הפלא? כבר 11 עונות אותם טיפוסים, עם אותם בעיות, מדשדשים באותן שלוליות.
כמו בכל עונה היה לנו את הריב המסורתי על אוכל וסיגריות, והפעם בין רמי לג'וזי, שמאשים את רמי בפשע החמור - "פתיחת עיניים על האוכל של ג'וזי". לא כל כך ברור מתי ומאיפה נכנסו המשפטים העילגים האלה לשפת היום יום, אבל נדמה כי אמירות כגון "פותחים עין על האוכל שלי", "מסתכלים לי בתוך הצלחת" הפכו לשיח שגרתי בשנים האחרונות. בכלל, די עם סאגת האוכל, התקציב, הסיגריות. אחרי עשרות פעמים זה כבר לא מעניין לצפייה. נכון, קל לעצבן מעשנים במניעת סיגריות, אבל כמה פעמים אפשר לראות את אותה סצינה? תמנעו מהם חשמל, תחביאו להם את התחתונים, שימו להם חומץ תפוחים בשמפו, מלח בפלפל וניילון נצמד על השירותים. כל דבר עדיף. אולי אם הדיירים לא יצטרכו להתעסק בספירת סיגריות ופרוסות לחם קל, נושאי השיחה שלהם יהפכו להיות מעניינים.
גם ריב על פוליטיקה היה השבוע, וגם מזה די נמאס. רמי ורונית כרגיל צועקים כל אחד את האני מאמין הבלתי מתפשר שלו ואז תום פתאום מצטרף. אמנם ככה גילינו שהוא שמאלני, אבל כמובן שדיון מועיל לא התנהל שם. סתם נזרקו צעקות לחלל האוויר - אתם לא תהיו בשלטון, ביבי, לא ביבי, שמאלנים, ימנים, ליצמן, בלה בלה בלה. כל אחד חושב שהוא צודק, אף אחד לא באמת יודע לנהל דיון ענייני, וזה פשוט מתסכל. בסדר, הבנו. המדינה מפולגת. קשה לפספס את זה כשמהדורות החדשות משדרות את אותם אייטמים יום יום כבר חצי שנה. מזל שהגיעה המוטציה הבריטית כי באמת, כמה כתבות על אופות צעירות שהתחילו באינסטגרם אפשר לראות.
ואחרי שבוע כזה, למה לא לסיים בפרק שכולו הסתה?
רונית הביביסטית איישה את התפקיד הראשי במצעד הגועל - כל הפרק היה מלא בניסיונותיה לפגוע בלינור, שכל חטאה היה שהתרחקה ממנה ומהאדים הרעילים שהיא מפיצה לכל עבר כמו אתר בנייה בצ'רנוביל, והחליפה אותה במישהו יותר חכם, יותר מצחיק, יותר נחמד, ולא נעים להגיד, אבל גם הרבה יותר יפה. אפרופו יופי, רונית מנסה לשכנע את קארין שלינור מקנאה בה כי היא יותר יפה. "היא מקנאה ממך פחד!" התבטאה בפאתוס ברגע של עברית צחה. אבל זה לא מספיק לרונית, שממשיכה לדלוק אחרי לינור בבית כמו פיטבול משוגע עם פיאה בלונדינית, כשבין לבין היא עובדת מדייר לדייר, לשכנע את כולם שלינור היא השטן, צבועה ולא באמת אוהבת אף אחד, ומדי פעם לצרוח לחלל האוויר "שקרנית, מניפולטיבית, איכס".
הקרע התחיל מזמן, אבל הסלים למקסימום בפרק הזה, אחרי שרונית "מחקה" ללינור תמונה משפחתית במסגרת משימת הרגישות (שבה הפסידה לרמי, כמובן), והחמיר עוד קצת אחרי משימת ה"מי יותר מעניינת" שבה התראיינו לינור וקארין אצל גיא לרר. קארין הפסידה, מהסיבה הפשוטה שהחתול שלי מרואיין יותר מעניין ממנה, אבל בכל זאת, לא קל להתמודד שבוע שני ברציפות עם תחושות דחייה של כמעט הדחה ולחטוף גם הפסד צורב שכביכול ממתג אותך כבחורה הפחות מעניינת מהבחורה הכי פחות מעניינת בבית. הסאה הוגדשה, ואפילו קארין העדינה התחברה לרונית הביביסטית הפנימית שלה, הלכה בכעס לכיוון האמבטיה וצעקה "יהודה, תביא את המטף, למה שורף לה!" (הכוונה שללינור שורף כי קארין יותר יפה, וזו הסיבה שבחרה אותה לדו-קרב).
בקיצור, אצילות וחוכמה נשפכות מכל פינה בבית הזה.
נכון, זה ברור שאף אחד לא באמת מתכוון להרע למישהו, וברור שרונית היא סתם אישה מסכנה שנפגעה מהנטישה של לינור, אבל בסופו של דבר זה לא משנה. לכל אדם שעשה דברים איומים היו סיבות שמסבירות איך זה קרה - ילדות קשה, אמא קרה, חסך באבא, מחסור בכסף, ווטאבר - אבל מגיע השלב בחייו של כל אדם (גיל שלושים, גג) שבו זה כבר הופך לא רלוונטי. אני מבינה שרונית היא כזאת בגלל סך כל הדברים שעברה ויהודה הוא כזה כי קרה לו ככה וככה - אם נדבר עם כל אחד שעשה דבר גרוע, נגלה שאפשר להבין את כולם עד אינסוף. אבל בשורה התחתונה זה לא רלוונטי - גם אם מבינים מאיפה החרא מגיע וממה בדיוק הוא מורכב, זה לא הופך אותו לפחות מסריח.