רינה מצליח ו"פגוש את העיתונות" הזכירו שוב ששיח האולפנים הישראלי ירד לביוב

כאשר "פגוש את העיתונות" מביאה לאולפן את איתמר בן גביר ואחמד טיבי, היא יודעת בדיוק מה היא תקבל. התכנית יכולה לשמש משל לכל אלה מסוגה, שמעדיפות רעש ועוינות הדדית, לא מבחינות בין עיקר ותפל, קופצות בין נושא לנושא, ובעיקר לא מסוגלות להציג עמדה מורכבת

נדב מנוחין
24/01/2021
ידעה בדיוק מה הולך לקרות. רינה מצליח, "פגוש את העיתונות"(צילום: צילום מסך, קשת 12)

איתמר בן גביר, איש הימין הקיצוני שנכשל שוב ושוב בניסיון להיבחר לכנסת, התקשה בריאיון לרינה מצליח ב"פגוש את העיתונות", והתפתל עד כדי כך שניסה לשכנע שבני בגין - המצטרף הטרי ל"תקווה חדשה" של גדעון סער - הוא בעצם תומך כביכול בחיזוק הפרקליטות ולפיכך למעשה איש שמאל ("איזו שאלה!", אמר). כשהטיעון נכשל, התנפל בן גביר כמוצא שלל רב על האיש שישב מולו וחיכה בסבלנות לתורו להתראיין - ח"כ אחמד טיבי (הרשימה המשותפת), ואמר שהוא שונא את החיילים וכו' וכו'. הפרובוקציה הנלעגת של בן גביר לא ראויה להתייחסות של ממש, אבל מה שהתפתח לאחריה דווקא כן: מצליח איימה להוציא אותו מהאולפן, הוא התלונן שהיא פוגעת בחופש הביטוי ואז המגישה עוד הצטדקה והסבירה שהנימוק הוא מנהלי ("הייתי אומרת אותו דבר אם הוא היה עושה את זה").

מי שהציב את בן גביר וטיבי באותו אולפן בזה אחר זה ידע בדיוק מה הוא יקבל. חילופי הדברים האלה באולפן הם כמעט הדבר הצפוי ביותר שניתן להעלות על הדעת, בבחינת פרודיה על שיח פוליטי בטלוויזיה. לכן האיום של מצליח הוא כמו אקדח נטול כדורים, ובן גביר יודע את זה: הקרקס הזה קיים בשביל שהדיון יתלהט, ולאף אחד אין אינטרס לעצור את זה באמת. ככה אפשר לפסוח על שני הסעיפים - גם ליזום סיטואציה צעקנית וגם לנזוף ולהיתמם כשהיא מתרחשת - תופעה שכבר הפכה לחזון נפרץ בשיח האולפנים הישראלי, שממילא ירד לביוב.

עוד בוואלה!

אני צורחת על הילדים שלי, אבל בעצם אני רוצה לצרוח על ביבי והרב קנייבסקי

לכתבה המלאה
פרודיה על שיח פוליטי בישראל. איתמר בן גביר, "פגוש את העיתונות"(צילום: צילום מסך, קשת 12)

אתמול ב"פגוש" הייתה עוד סיטואציה כזאת, אולי גרועה יותר, כשמצליח ניסתה לשוחח בענייני קורונה עם העיתונאי אבי מימרן ונציג של הפלג הירושלמי הקיצוני בשם בועז נקי, שניים הבאים מאגפים שונים לחלוטין של המגזר החרדי. במהרה השיחה הזאת הפכה לפארסה, שיח איום של חירשים, שחלקו התנהל בצעקות, רובו התנהל בקלישאות שטחיות, וכולו התנהל ללא תוצאות. השילוב של שני המרואיינים עם מצליח התגלה כחסר סיכוי, ואיש מהם לא הצליח להעביר נקודה כלשהי.

הצרה היא שדווקא יכול היה להיות שם דיון מעניין: מימרן ונקי צודקים בביקורת שלהם על אלימות המשטרה בבני ברק, וצודקים גם בביקורת שלהם על התקשורת ששמה את כל החרדים בסל אחד - אך מיתממים בנוגע לכל השאר, פחות או יותר. מצליח מצידה יכולה עד מחר להחזיק בטענה, הנכונה כשלעצמה, שיש בהתנהלות של חלקים מהמגזר יותר מאשר חוסר אחריות - אבל כשהיא מגיעה לדיון כדי לצאת צודקת ולא כדי להקשיב ולנסות להבין, הערך הציבורי של האייטם הולך ומידלדל עוד יותר. גם כאן היא קוננה על הקושי לנהל שיחה.

עוד בוואלה!

"צילמתי סדרה במרוקו בלי טובות מביבי, ולפני שעשה הסכם רק כדי להאדיר את שמו"

לכתבה המלאה
צודקים קצת ומיתממים בנוגע לכל השאר. אבי מימרן ובועז נקי, "פגוש את העיתונות"(צילום: צילום מסך, קשת 12)

למעשה, הפאנל הזה יכול לשמש משל לכל אופן הסיקור של תקשורת המיינסטרים את הציבור החרדי בקורונה: הרבה רעש, עוינות הדדית, חוסר הבחנה בין עיקר ותפל, קפיצה בין נושא לנושא ובעיקר חוסר יכולת להציג עמדה מורכבת. הבעיה כמובן רחבה הרבה מעבר לסוגייה הזו, ומשתלבת עם המבוכה מהדיון הראשון שהוזכר: באיזושהי נקודה בזמן, אותן תכניות פאנלים כמו "פגוש את העיתונות" ודומותיה הפסיקו להיות המקום שבו אפשר להתדיין או לקבל מבט מעמיק יותר על החדשות, והפכו לתכניות שבהן פוליטיקאים, עיתונאים ואנשי ציבור צועקים זה על זה סיסמאות ריקניות. במילים אחרות, הטלוויזיה מעולם לא נראתה יותר כמו טוויטר. למרבה הצער, זה בכלל לא ברור אם זה באג או פיצ'ר.

בהקשר שונה ובכל זאת דומה: מצליח סיימה את השידור שלה בפרומו ליובל שמלא בחצי הגמר של נינג'ה ישראל. בערוץ המסחרי האחר, הילה קורח קראה לצופי המטה המרכזי להישאר למהדורת החדשות, כשמתחתיה הכותרת של כתבת הדגל - "מיד: במטבח עם אסף גרניט", השף המצליח שהוא גם טאלנט של הערוץ, וקודם לאחרונה גם בתכנית "סטנד-אפ ניישן". כשצעקות באולפנים מתערבבות בקידומים כאלו, קשה מאי פעם להבין איפה מתחיל הבידור ואיפה נגמרות החדשות.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully