לקרוא לגמר "נינג'ה ישראל" 'היסטורי' זו בדיחה קורעת ופתטית

מבלי לזלזל חלילה באסקפיזם נחוץ ואפילו מהנה, הרי אין דבר פחות חשוב מ"נינג'ה ישראל", גם בימים רגילים ובטח עכשיו. התיאור של התכנית והגמר שלה כאירועים חשובים הוא נלעג ומופרך, וחושף עד כמה אין מאחורי הכותרות האלה כלום. מדובר ללא ספק בבידור חסר החשיבות מכולם

נדב מנוחין
יובל שמלא, המנצח ההיסטורי!!!!!!!!!!!!! גמר "נינג'ה ישראל" (צילום: צילום מסך, קשת 12)

אומרים שהזמן בקורונה איבד ממשמעותו. היום הפך ללילה, כל השבוע מרגיש כמו שבת. אולי רק כך אפשר להסביר גמר של תכנית ריאליטי שנמתח על פני שלוש תכניות בנות שעה וחצי כל אחת, וחצי גמר שנפרש על פני עידנים פוליטיים שונים. למען השם, נדמה שהיו כאן כנסות עם כהונה קצרה יותר מזמן השידור של העונה הזאת. אולי רק בשביל לסבר את האוזן, ננסה להיזכר איפה היינו כאן כשהכל התחיל: כשהעונה השלישית של "נינג'ה ישראל" החלה את שידוריה, בסוף ספטמבר 2020, ישראל בדיוק נכנסה לסגר השני (!), הכנסת עדיין לא התפזרה, נתן זך ואילנה רובינא עוד היו בחיים, ביידן עוד לא נבחר ולמאבטחי הקפיטול עוד לא היו סיוטים בלילה. ללא ספק, עברנו מסע עם יובל שמלא ואלכס חזנוב.

אז נכון, הרבה זמן עבר. ובכל זאת אתמול, מול מסך הגמר, שלא היה יותר ולא פחות דרמטי מכל תכנית אחרת לאורך העונה, אי אפשר היה שלא להקשיב בהשתאות - ואולי להתפוצץ מצחוק יהיה ניסוח מוצלח יותר - לצוות התכנית מציג את הגמר הזה כ"היסטוריה", ושאר אמירות שכל קשר בינן לבין פרופורציות הוא מעבר למקרי. אם מפלס החשיבות העצמית הזאת היה מתורגם למכשול, איש לא היה מצליח לעבור אותו.

עוד בוואלה!

זה היה בלי ספק הרגע הכי מרגש העונה, ואולי בכל תולדות "האח הגדול"

לכתבה המלאה
למילים אין יותר משמעות. רותם סלע ואסי עזר, גמר "נינג'ה ישראל" (צילום: צילום מסך, קשת 12)

הנה לקט: "הערב אנחנו מסיימים את המסע ההיסטורי שלנו לעבר פסגת המידוריאמה", פתחה רותם סלע. "אנחנו עושים היסטוריה כבר עכשיו", השיב לה אסי עזר. ניב רסקין, "רסקה" כמו שקוראים לו משום מה על הסט, דיבר על "מספר חסר תקדים של מתמודדים מושלמים". בסוף השידור הוא הוסיף: "את מה שעברנו כאן העונה לא נשכח כל החיים" (!!!). אני מוכן להישבע שמתישהו העונה גם שמעתי אותו אומר על מישהו שהוא "מאבני היסוד של נינג'ה ישראל". היו שלוש עונות, זה התחיל ב-2018: איך מישהו יכול להיות מאבני היסוד של משהו שבקושי נוסד. איך מתמודדים יכולים להגיד ברצינות שהם "כל החיים חלמו להיות בנינג'ה". ולמה שזה יהיה נכון?

גם אם נהנהן מתוך נימוס ונעמיד פנים שנתייחס לזה ברצינות, הרי שהגמר ההיסטורי של העונה ההיסטורית אפילו לא היה היסטורי במונחים מקומיים: בדיוק כמו בעונה שעברה, איש לא סיים את המסלול; בדיוק כמו בעונה הראשונה הזוכה הוא אותה זוכה; בדיוק כמו בכל תכנית אחרת בעונה, הרוב מסיימים במים. מה היסטורי כאן, לכל הרוחות? למי מועילה הכותרת הטלוויזיונית הזאת? מה אתם מנסים להוכיח?

עוד בוואלה!

דווקא בגלל שיוצרי "ארץ נהדרת" גאונים, קשה להבין איך הם עשו את הטעות הזאת

לכתבה המלאה
כולנו נזכור איפה היינו כשהובכנו מול המסך. היינו מול המסך. ניב רסקין ורותם ישראל, גמר "נינג'ה ישראל" (צילום: צילום מסך, קשת 12)

זה מצחיק, אבל זה בעיקר מטופש. מבלי לזלזל חלילה באסקפיזם נחוץ ואפילו מהנה, הרי אין דבר פחות חשוב מ"נינג'ה ישראל", גם בימים רגילים ובטח עכשיו. התיאור של התכנית והגמר שלה כאירועים חשובים הוא פתטי ומופרך, וחושף עד כמה אין מאחורי הכותרות האלה כלום. מדובר ללא ספק בבידור חסר החשיבות מכולם. זה גם בדיוק מה שכיף ומשמח בכך, רגע אחרי שמהדורת החדשות והשידורים "הרציניים יותר" נגמרים.

צריך להגיד את זה: ממש נחמד לראות מסלולי מכשולים מהירים, אבל לאף אחד לא באמת אכפת אם גיל מרנץ ייקח את העונה או דווקא יוסי בן יוסף. לאף אחד. מבחינתי שכולם יתגברו על סולם הסלמון הכפול (לא המצאתי) ויטפסו על חבל עד לאן שרק ירצו. אני עשוי ליהנות מזה יותר אם לא יטחנו לי במוח שאני צופה ברגע היסטורי. הרי אם היה לי באמת צורך לראות משהו חשוב ומשמעותי - הייתי מעביר ערוץ.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully