שישי אחרי החדשות זו משבצת שידועה כמועדת לכישלון. רבים וטובים נפלו בה. מראש מדובר במעין שומר מסך ידידותי, בלתי מרגיז ונטול יומרה להיות משהו מעבר לזה. כמה נטול יומרה? בשישי האחרון העלו בקשת 12 תכנית קומית חדשה עם ארז טל וישראל קטורזה, בנוסחה שברורה מראש גם מבלי שנצטרך להסביר, בשם העצל "זה לא אולפן שישי".
לא שיש סכנה כלשהי שמישהו יתבלבל בין דני קושמרו לטל או בין אמנון אברמוביץ' וקטורזה, והקשר בין התכניות מסתכם בזה ששתיהן מתרחשות בתוך אולפן חדשות. אלא ש"אולפן שישי" היא ספינת הדגל של חברת החדשות, שמתכוונת לספר לצופים את כל מה שחשוב להם לדעת, ולטל וקטורזה אין שום יומרה לעשות הפעם משהו חשוב או יוצא דופן, וכך הם גם עונים מראש לביקורת. זה לא רק "לא אולפן שישי", אלא גם לא "כל תכנית אחרת", ובכלל ללא שום זהות עצמאית. אנחנו ממילא יודעים מה נקבל, ושלא נצפה שזה יהיה אפילו מיליגרם אחד מעבר לזה. מצד אחד: כנות מרעננת בלוח שידורים שמלא בדברים "שלא נרצה להחמיץ"; מצד שני: הרבה מחמאות אחרות לתכנית אין.
בין השניים, שממשיכים יחד מ"מועדון לילה", יש אמנם כימיה, כביכול בין המנחה המקצועי לסטנדאפיסט חסר הגבולות, אבל במקום לשעשע, היא משדרת בלגן: בדיחות נערמות על בדיחות עד שהן הופכות לכאב ראש. רגעים שיכלו לעבוד אולי כרדיו קולני ושמח, מיתרגמים בטלוויזיה לרעש דחוס בקצב משוגע. לתוך הזרם הזה מצטרפים הקריינית האגדית דליה מזור בפינה חלשה של "חדשות", הסטנדאפיסט דניאל חן שיובא גם הוא מתוך "מועדון לילה", אייל שני כנציג קשת לחגיגה, יפעת שאשא-ביטון שהתארחה לשיחה סתמית וערן זהבי שהתארח לשיחה אפילו פחות מסתמית, ועוד שלל סרטונים, בתמהיל שנועד להצחיק כמה דורות של צופים. האם זה מצליח?
נכון, יש צחקוקים פה ושם. אבל האמת היא שההומור של טל וקטורזה עבש, מאוד עבש. רשימה חלקית: בדיחות "אשתי וחמותי" לרוב; עקיצה דוחה על המשקל של עודד בן עמי; דיפ-פייק אווילי של בני גנץ שר "בדד", ועוד. דלוח דלוח דלוח. לא אולפן שישי אבל גם בקושי השאריות של ארץ נהדרת. טל העיז להציג שתי בדיחות "פוליטיות", אף הן לא מבריקות, על ביידן "שמתקשר ישר לקנייבסקי". "אה, הבאת סאטירה", עקץ אותו קטורזה בתגובה, כמו כדי להזכיר שלא בשביל זה התכנסנו כאן.
בשלב מסוים הם כן הלכו רחוק, ולא לטובה. התכנית חצתה את הגבול עם חגיגה על קטעי טיקטוק של בנו הנער של יו"ר ימינה נפתלי בנט, כבן 15 בסך הכול. אפילו שמדובר בתוכן מהרשתות החברתיות, ולכן כביכול נמצא בפרהסיה, בן של פוליטיקאי *שעודו ילד* הוא לא דמות ציבורית, ולא צריך להיות חומר לפאנצ'ים בפריים טיים. לא בהקשר פוליטי ולא בהקשר א-פוליטי, זה לא הגון. הרגע הזה אמנם לא היה נבזי במיוחד, אבל כן היה כולו בטעם רע.
בסך הכול, אנחנו חיים בדמוקרטיה. לכל אחד יש את הזכות לשדר תכנית קומית בינונית עם הומור דלוח, אם לבחור בניסוח המנומס ביותר לתיאור של "זה לא אולפן שישי". אבל עם יד על הלב, לא עדיף לשדר פשוט את "משיח"? גם הפקה יותר מושקעת, גם הרבה יותר מצחיק, וגם, מה אתם יודעים, גם היא לא אולפן שישי.