קצת יותר מחמש שנים מאז שהתפוצצה פרשת איבגי בתחקיר של וואלה, מי שהיה חבר קרוב שלו ושיחק לצדו בהפקות רבות, השחקן הוותיק והמוערך אורי גבריאל, שובר שתיקה לראשונה בעניין הזה. בריאיון לוואלה! תרבות אומר גבריאל כי הוא "מאמין לקורבנות" של איבגי, טוען ל"התנהלות שיטתית במשך עשרות שנים" מצדו, ומגלה לראשונה על תקרית שהיה עד לה, לטענתו, במהלכה איבגי לכאורה הטריד מאפרת, גבריאל עצר אותו, לקח אותו לשיחה והפציר בו לא להרוס לעצמו את הקריירה.
במשך שנים רבות, גבריאל ואיבגי נחשבו לחברים והרבו לשתף פעולה מקצועית. לאחר סיום לימודיו של גבריאל בסטודיו של ניסן נתיב בתחילת שנות השמונים, התגלגל לשני פרויקטים בתפקיד עבריין, בשניהם שיחק לצדו איבגי - ההצגה "ביער ביער" (1981) בבימוי מיקי גורביץ', והסרט "מתחת לאף" (1982) בבימוי ינקול גולדווסר, שהיה הפריצה הגדולה לתודעה של שני השחקנים. הם שיחקו ביחד גם בסרטים "מקס ומוריס" ו"חולה אהבה בשיכון ג'", בסדרות "הבורר" ו"השוטר הטוב" ועוד. מאז שהתפוצצה פרשת איבגי נשאל גבריאל על ידי התקשורת פעמים רבות על הפרשה - ותמיד סרב להגיב עליה. כעת, לראשונה, הוא מתייחס אליה באופן נרחב.
"התחלנו את הקריירה שלנו כמעט ביחד, אני צמחתי ביחד עם איבגי, גדלנו ביחד עד איזשהו שלב. איבגי הוא קולגה, ותמיד נמנעתי מלהגיב על הדבר הזה, משום שמה שלא תעשה זה להכניס ראש בריא למיטה חולה, מה שלא תעשה אתה תצא לא טוב. אני אומר לך שאני מאמין לנשים, אני מאמין לקורבנות, ואני תומך בהן. לא יצאתי נגד איבגי אבל גם לא יצאתי להגנתו".
מעל לעשרים נשים העידו לתקשורת על הטרדות ותקיפות מיניות מצד איבגי, מתוכן 12 נשים בתחקיר וואלה שחשף את הפרשה, חלקן טענו כי פוטרו לאחר שהתנגדו להטרדה שלו. מה התחושה שלך לגבי זה?
"אני תומך בקורבנות. אני מאמין להן. הן לא המציאו סיפורים. תבין, זאת התנהלות של עשרות שנים, התנהלות סיסטמתית במשך עשרות שנים".
אתה אחד מהשחקנים שעבדו עם איבגי הכי הרבה, בהפקות רבות בקולנוע, בטלוויזיה ובתיאטרון והייתם קרובים. היית ער להתנהגויות האלה שלו? אמרת לו משהו?
"בוודאי. היו לי איתו שיחות על העניין הזה לא פעם. ראיתי מה קורה על הסט. פעם גם הרבצתי בו תורה, מה שנקרא, בעניין הזה. אמרתי לו שהוא מזלזל בעצמו, שהוא עסוק כל הזמן בדברים צדדיים ולא מתמקד בעבודה שלו. תראה, אני מכיר את איבגי. ואם אמרתי שאני תומך בכל התלונות נגדו ובכל אלו שאמרו את מה שאמרו, זה ממקום של היכרות עם האדם".
היו מקרים שבהם איבגי היה מעורב שהיית עד להם?
"רק פעם אחת הייתי עד. כשהייתי באיזו הפקה שבה הוא קצת התחיל עם המאפרת יותר מדי, ועצרתי אותו. ואז עשיתי שיחה איתו על העניין הזה. אמרתי לו, תשמע, תתמקד בטקסטים, אתה לא לומד טקסטים, אתה מתעסק עם הנשים כל הזמן, טלפונים כל הזמן, סמסים, תתמקד בעבודה שלך. אתה חושב שאתה מלך? לעולם חוסן? אתה צריך להמשיך לעבוד, תתמקד בעבודה, תפסיק עם השטויות האלה".
"גם אני שמעתי לא מעט סיפורים מנשים שאני מכיר", מוסיף גבריאל.
איזה סיפורים?
"סיפורים בסגנון. אומר ולא אוסיף".
ואיך איבגי הגיב אחרי ששוחחת איתו על הנושא?
"הוא שתק. הוא מצדיק אותי לגמרי. אמרתי דברים שהוא היה אומר לעצמו. לכן הוא שתק ולא דיבר. הוא הסכים איתי בהנהון בראש, אחרי שאמרתי לו שהוא בהיסח דעת, שיתמקד בעבודה על התפקיד שלו, שהוא צריך לשמור על הקריירה שלו ולא להרוס אותה בכל מיני שטויות מסביב. הוא נכנס להרהור עמוק".
ואחרי שלדבריך היית עד למקרה שהוא "התחיל עם המאפרת יותר מדי" ולדבריך שמעת סיפורים נוספים עליו, מתישהו עדכנת איזשהו במאי או מפיק בהתנהגותו?
"מה פתאום. נשים הן לא מריונטות. הן בני אדם. והן יודעות לעמוד על שלהן. ואם הן מרגישות פגועות, שיפתחו את הפה, ידברו ויתלוננו. מי אני שאני אדבר? אם אני רואה דבר כזה, אז אני עצמי מעמיד את הבנאדם במקום. מי אני שאלשין עליו למפיק ואגיד שמע, הוא מתנהג ככה וככה? למה שהוא יאמין לי? הנשים יכולות ללכת למפיק ולהגיד את זה".
מול מעל לעשרים עדויות בתקשורת שטענו להטרדות, בסופו של דבר איבגי הורשע בביצוע מעשה מגונה באישה אחת, נגזרו עליו עבודות שירות ומאסר על תנאי, ולא נגזרה עליו ישיבה בכלא. הפרקליטות ערערה על זיכויו החלקי ועל עונשו. וגזר דינו הקל עורר זעם ציבורי רב.
"זה באמת גזר דין קל. אם זה היה מישהו מהיישוב שהיה חוטף גזר דין כזה - זה פרס, זה לא גזר דין. כאן מדובר באיבגי, מה שנקרא מלך התעשייה, שנפל והתרסק לקרשים עם כל המשתמע מזה. לבי ממש דואב על הבת שלו דאנה, שהיא גם אושיה בתרבות הישראלית, ויש את המשפחה שלו, את אובדן הפרנסה שלו, וחוסר היכולת שלו לנוע ממקום למקום. הוא כבר נמצא בבית סוהר, מה זה משנה אם רק עבודות שירות, וכמה עבודות שירות. העונש שלו הוא פי עשרה מכל בן אדם מן היישוב שאינו מוכר. אז צריך לקחת את זה בחשבון גם כן".
רבים בציבור ובתעשייה, וגם נשים שטענו שאיבגי הטריד ותקף אותן מינית, התקוממו על כך שאיבגי מעולם לא לקח אחריות אמיתית על מעשיו, לא הודה ממש במעשיו ובעיקר זעמו שלא ביקש סליחה כנה ואמיתית מהנשים בהן פגע.
"אם פה קרה משהו, ויש פה צלקת עמוקה ופצע עמוק - סליחה זה מה שיעזור? ואתה תאמין לסליחה הזאת? בחייאת דינאק, מה אתה צריך את הסליחה הזאת? אני לא מקבל סליחה. אני חושב שאם יש משהו שמישהו צריך לבקש ממך סליחה עליו כדי שתסלח לו, אז אתה יכול גם לסלוח לו בלי שהוא יבקש סליחה. אם זה מעשה בלתי נסלח, אז מה פה עניין הסליחה? מה שהייתי מוכן לקבל זה הודאה וחרטה. אבל לא בקשת סליחה מהקורבנות, כי זה זילות של העניין הזה. בראש של איבגי הוא לא פוגע. הוא חושב שזה גורם הנאה לצד השני. הוא חושב שזה מה שהצד השני רוצה".
דיברת עם איבגי מאז שפרצה הפרשה?
"לא, לא דיברתי איתו אפילו פעם אחת".
הפסקת להיות חבר של איבגי בגלל ההטרדות שלו?
"יש בזה משהו, כן, כי יש בי כעס".
התאכזבת ממנו?
"על כל מקרה כזה אני כועס. אבל לא התאכזבתי, בגלל שזה לא היה חדש לי. אם זה לא חדש אז זה לא מאכזב. ידעתי את זה, זה פתאום צף, זה היה צפוי, וזה לא הפתיע אותי. לעומת זאת, שמיל אכזב אותי. כאב לי שהוא דיבר ממקום לא נכון".
תכף נגיע לשמיל בן ארי. אבל איך אתה מסביר את ההתנהגויות המטרידות של איבגי?
"שמע, לאיבגי לא היו חסרות נשים בחייו, שחיזרו אחריו כל הזמן. וכל הזמן שהייתי איתו הוא קיבל סמסים כל הזמן. הוא פשוט הרשה לעצמו קצת יותר מדי. מה שנקרא, שמור אותי מיצרי. זה היצר. וככל שאתה עושה את זה יותר - בא לך יותר".
למה עד היום סרבת לדבר על פרשת איבגי?
"אמרתי לך, כי זה אף פעם לא נשמע טוב. תראה, כקולגות אנחנו יכולים להפיל אחד את השני. הרי גם לי שמו רגליים, אם זה בתיאטרון וכו'. אנשים בעלי מעמד יכולים למנוע ממך עבודה ופרנסה במילה אחת. יגידו שאתה בעייתי, אל תקחו אותו, או משהו כזה, אפשר להרוס לבן אדם פרנסה. ברגע שאתה בא ומדבר ככה על קולגה שלך אתה בעצם הורס לו את הפרנסה. אתה כאילו בוגד ותוקע לו סכין בגב. לא רציתי לצאת ברוטוס. עכשיו הזמן לדבר, כי זה אחרי גזר הדין".
"דרך אגב", מוסיף גבריאל, "חלמתי על איבגי אתמול בלילה. חלמתי שבאתי אליו עם דמעות בעיניים, הוא ישב מולי, וחשב שאני מאוד עצוב בגלל המקרה שלו. אבל אז סיפרתי לו בחלום שנרצח לי חתול, ובאמת נרצח לי חתול גם במציאות, כלב אכל לי את החתול. היו לי שני חתולים מקסימים וצעירים בני שנה, בשם דוד ויהונתן, ורצחו לי אחד מהם במציאות. בחלום איבגי חשב שאני בוכה בגללו. אמרתי לו, רצחו לי את החתול. לא יודע למה הוא היה הבנאדם שסיפרתי לו את זה בחלום".
השיחה עם גבריאל על איבגי עלתה על רקע התפרצות פרשת הטרדות אחרת של שניים מכוכבי הסדרה "חזרות" של כאן 11. לאחר תחקיר האתר "פוליטיקלי קוראת" על הטרדות של ארז דריגס, התראיין השחקן שמיל בן ארי ל-ynet ואמר בין השאר: "יש כאלה שחקניות, נשים, ווטאבר, שקצת מוזילות את כל העניין החשוב הזה, מי טו, ונאחזות לפעמים באיזה קנה קצוץ ורעוע, נאחזות, בשביל שתי דקות של תהילה מפוקפקת". לאחר מכן הופיע בהארץ תחקיר על בן ארי בן ה-69 עם עדויות של נשים שהוטרדו מינית מצדו כשהיו ילדות בנות 13 ו-14.
"בלי קשר לתלונות נגדו, למה שהיה או לא היה שאנחנו לא יודעים, אני חושב שחבל שהוא אמר את מה שהוא אמר", אומר גבריאל. "אם מישהו אחר היה אומר את אותם דברים, ולא בקונטקסט הזה, היה בזה היגיון. אבל להגיד את זה בקונטקסט הזה - זה נשמע לא טוב. גם אם שמיל צודק במאה אחוז, ואני לא תומך בדבריו, עצם העובדה שזה נאמר בקונטקסט של ארז דריגס שהטריד מינית - אני לא חושב שהיה נכון להגיד את הדבר הזה. זו הייתה טעות מצדו לומר את הדברים, ושוב אני אומר - גם אם נכונים. יכול להיות כאלה טיפוסים שיכולות להפיל עליך כל מיני דברים כביכול רק בשביל להתפרסם, אבל זה לא קשור לעניין, זו תלונה בפני עצמה. זה עדיין לא יכול לצבוע את הפרשה של דריגס באור ורוד יותר. חבל לי על שמיל, כי הוא חבר טוב שלי ואני אוהב אותו, וצר לי שזה התגלגל לשם".
אתה מתייחס רק לאמירה של שמיל, אבל בתחקיר הארץ נטען גם למעשים מגונים מצדו - מה חשבת עליהם?
גבריאל חומק מתשובה ברורה וגולש לסיפור. "הייתי נער בן 16 או אפילו פחות. הסתובבתי עם עוד נערים. ואחד הנערים, או הבחורים נקרא לזה ככה, תפס איזו מישהי, הכניס אותה למרתף, וכל החבר'ה רצים אחריו. היא הלכה איתו מרצון. היא אפילו הייתה אישה נשואה. וכולם נכנסו למרתף, שהיה ענק באזור תעשייה. ואני עמדתי איתם ביחד בתור, שתבין. היו משהו כמו 18 חבר'ה. פתאום שמעתי קול בכי מהאתר. עקפתי את כולם, הוצאתי את הבנאדם, שלפתי אותו ממנה, עם החולצה שלו הוצאתי אותו החוצה. תפסתי אותה ביד, הלבשתי אותה והוצאתי אותה החוצה, בזמן שכולם מתנגדים. אמרתי לחברים שלי שמי שלא ישתוק אני ארסק לו את העצמות. ושיחררתי אותה. היא כמו אחותי, כמו הבת שלי וכמו אימא שלי".
הריאיון עם גבריאל מתקיים עם עלייתה השבוע של העונה השנייה של הסדרה "מצולמים", בכיכובה של שלישיית מה קשור. גבריאל מפליא לשחק באופן מרגש ומצחיק את משה, בן זוגו של מני (ציון ברוך). היחסים ביניהם הם קו העלילה היחיד שממשיך מהעונה הקודמת, וזה מתחיל עם משבר בזוגיות. לעונה החדשה מצטרפים בין השאר נועה קולר, גברי בנאי וקובי פרג'.
התפקיד שלך כגיי בסדרה שונה מהטייפ קאסט שלך במידה מסוימת, ועם זאת מתכתב איתו.
"זה תמיד טוב לאתגר את עצמך עם דמות שרחוקה ממך וחיה בעולם אחר. אבל במקרה הזה היה איזשהו גשר - עדיין אנחנו מדברים על מישהו שהוא עבריין, ישב בכלא, הוא חלפן כספים ואלים. יש דיסוננס בין הדמות הסטריאוטיפית הזאת להיותו הומו, המעבר הזה הוא גרוטסקי לחלוטין ולא מציאותי. וזה הדליק אותי".
הבנתי שלאחר שהוצע לך התפקיד התלבטת מאוד ושקלת לוותר עליו, למה?
"הייתה לי התנגדות. במשך הזמן, כשאתה יוצר דמויות מהסטנדרט הזה של אנשי פשע ועבריינים, אתה גם צובר קהל שמעריץ את הדמות. אתה מכיר את זה מעולם הקולנוע, ששחקנים פתאום שינו תדמית ועוררו זעם רב על הדרך הזאת. אז חששתי שזאת תהיה התגובה של הקהל, ולא רציתי לפגוע בצופים שאוהדים אותי. מצד שני גם אמרתי לעצמי שאני לא יודע מה תהיה התוצאה של הדבר הזה. בכל אופן זה לא סצינות אירוטיות של זוג הומואים שמתעלסים וכאלה. לא ידעתי איך אני ארגיש עם הדבר הזה והייתי מאוד מהוסס. ודווקא בגלל שהיו לי קצת התנגדות והיסוס - זה מה שמשך אותי בסוף לקבל את התפקיד. אמרתי לעצמי, מה הקטע שלך? אתה שחקן, לך על זה, תזרום עם זה! פה הייתי צריך להמציא את עצמי מחדש באיזשהו אופן. וזאת הייתה חוויה מדהימה פשוט, והייתי חוזר עליה שוב ושוב ושוב".
שמעתי שבמסיבת סיום העונה הקודמת עם תום הצילומים נשאת נאום נרגש על כמה התפקיד הפתיע אותך. הצלחת באמצעותו להיות עוד יותר פתוח לקהילה הלהט"בית?
"תמיד הייתי פתוח לקהילה. אני עבדתי עם אנשים כאלה, הם ראש חץ בתעשייה. אנחנו מדברים על בני אדם בסופו של דבר. בגלל שאני דוגל בחופש הפרט לעשות מה שהוא רוצה עם החיים שלו, בלי שום מעורבות ממסדית, דתית, חברתית או פוליטית, זה דחף אותי לעשות את התפקיד הזה. זה נותן מבט שונה לנושא וגורם לצופים להסתכל על הדברים קצת אחרת, ביותר סבלנות ויותר אהדה, ומדלל קצת את ההומופוביה".
מתי סרבת כשהציעו לך תפקידים בטייפ קאסט שלך כעבריין גברי מחוספס וסטריאוטיפי מדי, ומתי חשת אי נוחות אבל נאלצת להסכים בגלל הצורך להתפרנס?
"הכסף הוא מאוד חשוב. הגעתי לגיל שבו אני מתחיל לספור ימי צילום יותר מאשר תפקידים. אבל הכסף לא מקדש את המטרה. לא פעם סרבתי לתפקידים בגלל שהיה בהם איזה ריח עדתי. ללכת על הסטריאוטיפ זה בסדר כל זמן שזה ידידותי, משעשע וקצת שובר את הסטריאוטיפ תוך כדי ומראה עוד דברים. אבל להגיד אמירות נחרצות ובוטות על אנשים עם צבע מסוים, ממגזר מסוים, דברים כאלה אני לא אעשה. שיחקתי פעם מפקד כלא טורקי בסרט חצי אירוטי בשפה אנגלית שנקרא 'כלא לוהט'. אחד כזה שאנס, חטף וסחר בנשים. רצו לשים לי דגל של טורקיה על השולחן. אמרתי, לא. עד כאן. לזה אני לא מוכן. לא צוין שם בדיוק איזה מפקד כלא אני, וברגע ששמו דגל טורקיה - שם זה נעצר מבחינתי".
אמרת משפט טעון - "הגעתי לגיל שבו אני מתחיל לספור ימי צילום יותר מאשר תפקידים". למרות ההצלחה הרבה שלך, עדיין קיים חשש כלכלי והרגשה שלא תוכל לצאת לפנסיה בעוד שנה וחודש, בגיל 67?
"הדאגה הכלכלית בהחלט מלווה אותך כמו צל כל החיים, כי מבחינתי זה לא קריירה אלא אורח חיים, ואורח החיים הזה הוא לא יציב, אתה לא יודע מה יהיה מחר, אתה מחכה לטלפון, במיוחד כשאתה לא יוצר. יש אנשים שבפנסיה מתחילים ליצור. אולי כשאני אצא לפנסיה אני אתחיל ליצור, אולי אכתוב איזה מחזה, איזה תסריט.
"במובן מסוים, אני יצאתי לפנסיה בגיל 14. פנסיה זאת קונוטציה, אתה מתנתק משגרת החיים הרגילה ויוצא מהמערכת. אז אני הרגשתי שיצאתי לפנסיה בגיל 14 ומאז החיים הפכו בשבילי להיות תחביב במקום מקצוע. אני מרגיש שהפרי עוד לא נפל מהעץ, ועוד יש לו לאן להתפתח".
למרות הקורונה הצטלם גבריאל למספר סדרות בשנה האחרונה - בנוסף ל"מצולמים" של HOT צולמו גם "טייפון" של נטפליקס ו"השוטרים" של קשת (שפרק הסיום שלה ישודר ביום שני הבא, 8 במרץ). "בגלל המגפה, 'טייפון' של נטפליקס שנעשתה פה היה לעבוד בתוך מעבדה ממש, כל הזמן עם מסכות, כפפות, שמירת מרחק והקפדה רבה. היו שם אנשים שהשגיחו באופן מיוחד על הדבר, אינספור הנחיות ואפילו העבירו אותנו קורס שמסביר מה זה קורונה בכלל. הצילומים נעצרו לפני כשנה והתחדשו לפני כמה שבועות. לעומת זאת, בסדרה 'השוטרים' הכל היה הרבה יותר קליל ופתוח. שמרנו על ההנחיות אבל מטבע הדברים אי אפשר לשחק עם מסכות, אז רק אנשי הצוות היו בהגנה מלאה ושאר השחקנים עבדו רגיל. וב'מצולמים' הקורונה כמעט לא הורגשה. גם שם אנשי הצוות היו עם מסכות. היו לא מעט סטטיסטים בהפקה ולא מעט סצנות המוניות".
למרות השנה הקשה יפה שהצלחת להתפרנס מהמסך. איפה בכל זאת המגפה פגעה בך ובסביבתך?
"יש את ההצגה שביימתי, 'הבנות של אבא', שבוטלה, יותר נכון עוכבה, אחרי שרצה כבר שלוש שנים. זה הדבר היחיד, כל שאר ההפקות המשיכו לעבוד כרגיל. אני אישית לא נפגעתי מזה ברמה הכלכלית. אבל אתה מסתכל מסביב איזה התרסקויות היו, ואומר - וואלה, חתיכת צונאמי עבר כאן. אתה יודע, בהתחלה כשמתחיל צונאמי אז אנשים עומדים על החוף ומסתכלים, לא מבינים מה עומד לקרות. עד שהם קולטים את הקטע, לפעמים מאוחר מדי. נראה לי שאנחנו גם נמצאים בחצי הסיפור. אנחנו נמצאים בעיצומו של תהליך שעוד לא נגמר ועוד לא יודעים את התוצאות שלו".
מה חשבת על האופן שבו נתניהו ניהל את משבר הקורונה ואיך שהוא הפנה את הגב לתרבות במשך שנה?
"יש לי תחושה שעולם התרבות באמת במקום האחרון כי יש צבע פוליטי לעניין הזה. תמיד נוטים להאשים את עולם התרבות כשמאלני. יכול להיות שיש לזה קשר. אחרי כל מיני התבטאויות של אמנים בנושאים פוליטיים, אתה קורא אחר כך טוקבקים עם השמצות והתקפות. אין לנו אהדה גדולה בציבור. עולם התרבות בכלל והתיאטרון, הקונצרטים והאופרה בפרט נחשבים לאליטיסטים, וזה לא כל כך נוגע לאדם הפשוט. במצב שבו אנשים בסערה, כל אחד דואג לביתו ולמשפחתו, לא היה לנו לובי מספיק חזק. אבל שאפו להרבה אמנים שלקחו חלק בהפגנות. זה הגיוני שסגרו את אולמות התרבות אבל באמת החמירו איתנו מדי".
ואגב פוליטיקה, בשנת 2013, בבחירות לכנסת התשע עשרה, קריינת את תעמולת הבחירות של מפלגת קדימה, שהתמקדה בראש המפלגה שאול מופז, תוך שימוש בסלוגן הזכור "מי אתם שתדרכו על שאול מופז?". גנץ עכשיו נמצא בנקודה דומה לזאת שהיה בה מופז, ועושה קמפיין רחמים דומה. מה דעתך על זה?
"ממש ככה. במקרה של מופז בסך הכל עשיתי קריאה ראשונית וניסיונית לטקסט, וזה נקלט מיד והם לא היו מוכנים לשנות מילה שם. עשיתי רק טסט לקריינות, ולא רציתי להשתמש בביטוי הזה, 'מי אתם שתדרכו על שאול מופז?', כי הטקסט הזה אומר שאתם יכולים לדרוך עליו, והוא לא צריך להיות אחד כזה, אנדרדוג, מישהו שאפשר לדרוך עליו. מה שעושים עכשיו לגנץ זה באמת לדרוך עליו. מגיעים לדרגת חוצפה כזאת שאומרים לו לפרוש. מי אתם שתגידו לבני גנץ לפרוש?! מדם לבו הוא רץ לבחירות, לנסות להיות חלק מהמערכת הזאת ולשנות אותה. מי אתם שתגידו לו לפרוש?! זו חוצפה. זה לקחת צעד אחד יותר מדי. זו דעתי לגבי פוליטיקאי שבסך הכל הוא טירון בפוליטיקה והוא לומד, שעבר חוויות מחשלות או מחסלות, אני לא יודע. אני לא חושב שצריך לדבר ככה לאנשים, ולנסות לחסל אותם. אני לא אוהב את השיח הזה. במקום לדבר ככה, תגידו מה אתם רוצים לעשות ומה האג'נדה שלכם".
אנשים רבים מרגישים שגנץ הונה אותם בהפרת הבטחת הבחירות המרכזית שלו לא לשבת עם ביבי.
"אני לא יכול להמעיט בתחושות האלה, יש בהם צדק, ויחד עם זה אני אומר - בוא ניתן לו צ'אנס. הוא נכנס רק עכשיו למערכת, בתקופה של מלחמה, קורונה היא המכה ה-11".
היית משתתף שוב בקמפיין כמו זה של מופז?
"הייתי עושה את זה שוב אבל אחרת. כמו שאז רציתי לעשות את זה אחרת. אני בדרך כלל אוהב להתערב בתסריטים ובמחזות מקוריים, לנער אותם טיפה. גם פה את הטקסט הייתי קצת מנער, ומשתמש בביטויים אחרים, ולא עושה קמפיין רחמים. יש לו מלא זכויות, הוא בא ממקום טוב ואיש ישר ואמיתי. בסדר, אז הוא לא פוליטיקאי אבל תרם למדינה כל חייו ומגיע לו מקום של כבוד בלי להתמסכן ובלי לבקש רחמים".
שיחקת לא פעם דמויות של שוטרים, בין השאר בסדרות "השוטר הטוב" של yes, ו"השוטרים" של קשת. אתה מרוצה מתפקודה של משטרת ישראל?
"המשטרה היא באיזשהו מקום כלי פוליטי. הם לא יכולים לפעול ולהגיע לתוצאות טובות מול הציבור החרדי. בשביל עריק אחד שמחפשים אותו, שיבוא ללשכת הגיוס, חוסמים לך את כבר גהה לכמה שעות, וזה עורק ראשי. המשטרה צריכה לדעתי להפעיל יותר שיקול דעת, בטח ברמת הפרט, וכמה שפחות לפגוע באזרחים, להתייחס אליהם כאל אזרחים ולא אל נתינים. אבל המשטרה חיה במצב שלא היא יצרה ולא היא יכולה לשנות. ראיתי את העימותים באום אל פחם וכאב לי הלב. באו להפגין נגד האלימות בחברה הערבית, ואתם השוטרים צריכים להפגין יחד איתם או לפחות להגיע איתם לאיזשהו סדר".
"בכלל, אני מרגיש תחושה של חמיצות לאן שאני לא מסתכל", מוסיף גבריאל. "המערכת הפוליטית, מערכת המשפט, הפרקליטות, המשטרה. בכל הממסד יש תחושה של חמיצות, אתה מרגיש שמרמים אותך ושהפכת ליותר נתין מאשר לאזרח. זאת לא אותה המדינה. אני מרגיש שיש תאריך תפוגה לדמוקרטיה הישראלית. התקווה מקרטעת. אני חושב שהדמוגרפיה תהרוס את הדמוקרטיה. יש לך ציבור שהוא לא דמוקרטי בעליל, לא לומד על ערכי הדמוקרטיה שבכלל לא מדברים אליו, והוא משתמש בדמוקרטיה דרך חברי כנסת שהם לצערי בכלל לא דמוקרטיים. אני חי בשכונת פרדס כץ תחת עירייה חרדית, כבר יותר מחמישים שנה. אם אתם רוצים לראות מה זו דמוקרטיה, אז אצלנו בבני ברק אף פעם לא היו בחירות מוניציפליות, אתה לא יודע מי ראש העיר שלך, הוא אף פעם לא מדבר אליך, לא בא אליך ולא ביקש את הקול שלך. כחילוני אתה בכלל לא קיים בעיר הזאת".
על אילו דברים שעשית בחייך אתה מתחרט? ולעומת זאת, במה אתה גאה במיוחד?
"אני לא מתחרט על כלום. יש כמה דברים שאני חושב שלא הייתי צריך לעשות אבל אני בטח לא מתחרט. ובמה אני הכי גאה? אני גאה יותר בדברים שלא עשיתי מאשר בדברים שעשיתי. שמע, גדלתי במקום בעל רמת סיכון גבוהה להתדרדרות, בשכונת פרדס כץ המוזנחת, עם בני נוער מופקרים. חלק מהחברים שלי לפעמים נפלו בקלות לכל מיני דברים לא טובים. יכולתי גם אני ליפול, ואני גאה שעמדתי בפיתוי, שנשארתי אני".
אחרי קריירה מפוארת, אילו חלומות עדיין נותרו לך?
"אני מרגיש שלא התחלתי בכלל. אני מרגיש כמו איש ללא רזומה. שום רזומה לא יכול לדבוק בי. זה סטיקר בשבילי. אז עשיתי דברים, בסדר, זה כמו לדבר על הארוחה של אתמול. מה שחשוב זה שהמקצוע הזה עדיין בוער בעצמותיי. אני מאוד סקרן להיכנס לדמויות שהן הרבה יותר מורכבות, ומעבירות איזה מסר חדש לחיים. זה מה שמעניין אותי. מה אכפת לי מה עשיתי, זה הכל היה שטויות. שיחקתי. כמו ילד במגרש משחקים. נגמר המשחק, זהו, יום חדש".
תגובה
עו"ד מיכאל כרמל, סנגורו של משה איבגי, הגיב בשמו: "לאחר שנים של כתבות רבות בעניינו של מרשי, בכל הנושאים האפשריים סביב משפטו, הנה נולדה פה עלילה דמיונית, שאין מאחוריה ולא כלום. כל העדים בתיק העידו כי משה איבגי הינו איש מקצוע מהרמה הכי גבוהה שהייתה. לומר עליו שלא למד טקסטים זה פשוט לא להכיר את דרך עבודתו. מדובר בניסיון נואל להשפיע על תוצאות הערעור, לייצר רעש תקשורתי מזויף שאין שום אמת מאחוריו. איפה הוא היה כל השנים. לא היו דברים מעולם ואם היה מדובר באמת אפילו לשיטתו של אותו 'חבר קרוב', הוא היה מתייצב לעדות במשטרה ומוסר את גרסתו, על מנת ש'האמת שלו' תצא לאור".
העונה השנייה של "מצולמים" משודרת בימי שני ושלישי ב-HOT3, וזמינה גם ב-HOT VOD וב-NEXT TV.