עברו כבר כמה שנים טובות מאז הסתיימו באופן טראגי עלילותיו של רובי פולישוק, שר התח"ת הזכור לטוב, כשהמטוס בו המריא יחד עם ראש לשכתו החכמה סולי ברזל והדוברת הנמרצת תקומה שהרבני נעלם מתחת לרדאר מעט לאחר שהמריא מקפריסין, לאחר הישג מדיני מזהיר. זאת הייתה דמות של פוליטיקאי אומלל, נעבעך אך לא נבזי, שהצליח איכשהו לא לעשות רק נזק. הסדרה הגאונית ההיא שיצר שמואל הספרי בכיכובו של ששון גבאי הגדול, אשר הצביעה על רעות חולות בפוליטיקה הישראלית של תחילת האלף, הפכה לסמל לעליבות המצב הפוליטי בכלל. מול הדימוי הנוכחי של כנסת ישראל, פולישוק יכול היה להיחשב כמעט נפיל.
הסדרה ההיא הסתיימה עם האסון הגדול ההוא במילים של אחת מדמויות המפתח בסדרה, היועץ הנכלולי קוזו אביטל, שקבע: "פולישוקים לא מתים, הם רק מתחלפים". והנה, רגע לפני הבחירות הרביעיות בשנתיים, הספרי חוזר עם קומדיה פוליטית נוספת, שבמרכזה אדם שמגיע כמעט במקרה לתפקידי מפתח, ומנווט את דרכו בין שלל ציניקנים - "מותק בול באמצע", שעלתה אמש בכאן 11 ותשודר מדי ערב בערוץ. כמו בסדרה ההיא, הדמיון למציאות הוא כמובן על אחריות הצופה בלבד.
במרכז "מותק בול באמצע" נמצאת מותק שלי מרדכי (גילי איצקוביץ', שהופיעה לאחרונה ב"בלאקספייס"), מילניאלית שנולדה ב-4 בנובמבר 1995, שאביה נקלע לחובות ובעקבות זאת המערכת הבנקאית מתעללת בה. כבת הדור הנוכחי, היא נאבקת בחזרה בכלים שיש לה: מצלמה שמשדרת בחי כל הזמן לרשתות החברתיות, זעם בריא, והפצת מסרים בתכנית ריאליטי מצליחה. מפגש מקרי הוביל את יו"ר מפלגת המרכז הקיצוני "בול באמצע", אגוז בזלת אלבז, סוג של פולישוק בעצמו (קובי מימון), לצרף אותה לרשימה לכנסת, מבלי שמישהו סבר שיש לה סיכוי ריאלי להיכנס. ואולם, לאחר ששלושה חברי סיעה עוזבים, כשהאחרון שבהם שם קץ לחייו לאור לחצים שהופעלו כלפיו, מוצאת את עצמה מותק חסרת הכל הופכת לח"כית.
בזמן שהיא לומדת את העבודה, בין הוועדות למליאה ולישיבות הסיעה, נעים סביבה פוליטיקאים ציניים, מרירים ותמוהים, לוביסטים, יועצים וגם גל"צניק שבקושי בקע מהביצה, ושמו בהתאם חלמון שאשא. לעבר כולם נורים חיצים נוקבים בזה אחר זה. כמעט כולם מגולמים על ידי פרצופים מוכרים, ביניהם גם ליטל שוורץ, דניאל שטג, אבי קושניר, יניב ביטון, הישאם סלימאן, דנה דבורין, ענת וקסמן, מעיין בלום, משה אשכנזי, נעמי לבוב, עדן סבן, דליק ווליניץ (שהשתתף גם בפולישוק) ועוד ועוד ועוד. את מירב תשומת הלב, כך נראה, יתפוס הקרב בין קושניר, כלוביסט שמפעיל את ראש המפלגה, לבין מרדכי, שתסרב לשתף פעולה עם ההון-שלטון.
מהחומרים האלה נולדת פרודיה על המציאות הפרלמנטרית העלובה והתדמית העלובה עוד יותר שלה, ומותק מרדכי היא זו שצועקת שהמלך הוא עירום ומשדרת את זה לייב לרשת: את הרשעות, הגאוותנות וצרות העין היא חושפת פעמיים - פעם באופן אישי ופעם קבל עם ואינסטוש. זו דמות חביבה: היא בורה ותמימה אך לא טיפשה (או במילותיה: "אני צעירה, לא סתומה"), וכשלא מכבדים אותה היא יודעת להחזיר. היא עושה זאת בקלות בעיקר בגלל שהיא לא סופרת את מנגנוני הכבוד והאגו של הדורות שמעליה. בפרק 4 למשל, כשהיא עושה בלגן בוועדה, שואל אותה היו"ר אם זו הצגה לתקשורת. "אני צריכה אותך בשביל הצגה לתקשורת?", היא משיבה.
מדובר בדמות היתולית, אבל אופטימית: מול הממסד הרקוב, ובמקום להתנשא, הספרי מאמין שהדור הזה יכול להציל את המדינה מעצמה, ושיש לו כלים לעשות את זה. זה לא היה מחזיק מעמד אם ההופעה של איצקוביץ' לא הייתה שנונה ונהדרת. קשה שלא להתלהב יחד איתה בזעם על הבנקים, על התקציב, על הכבוד העצמי המנופח של האנשים הסביבה, או להשתעשע מהקלולסיות והפרימדוניות שלה. יצוין לטובה גם דניאל גד (בתקפיד הגל"צניק), שכמו מותק גם הוא קלולס, מסוג אחר אמנם.
הדמויות האלה וההתרחשויות סביבן מהנות לצפייה, ומחזיקות את הסדרה על גבן. ישנן גם כמה הבלחות אחרות, כמו למשל סצינה נהדרת בפרק השני של הסדרה, כשמותק מגיעה לשיחה אצל חשב הכנסת ושתי העוזרות שלו, שהופכות למקהלת הטבות משעשעת, שפתאום לוקחת את הסדרה לז'אנר קצת אחר. אבל היתר, איך לומר, די "בול באמצע", במובן של בינוני. זאת קומדיה די מייגעת, בפרט סביב המצאות דלוחות כמו "האח השורד הבא", או הדינמיקות הפנים-מפלגתיות; שאר הדמויות בסיעה חלשות מאוד, ובמיוחד חנה חנינה חנן, הנכה שנאבקת עבור מזרחים נפגעי עישון, ומעוצבת באופן גרוטסקי וסר טעם; גם הקצב איטי - כשארבעה פרקים לתוך הסדרה אנחנו עדיין לגמרי בתחילת העלילה, ובהרגשה שהסיפור עוד לא ממש התחיל, ועדיין מסבירים לנו מי נגד מי.
ואולי מה שבאמת חסר בסדרה הוא מעין מצפן מדריך, מין סולי ברזל כזאת, שיודעת מה הדבר הנכון לעשות ואיך לעשות אותו, ולא רק איך לשרוד בג'ונגל הפוליטי, כמו רוב הקריקטורות במשכן הבדיוני הזה, שמתקשות לייצר הזדהות, אהדה או הערכה כלשהי. ומצד שני, כשמביטים על המשכן האמיתי, די ברור איזו גלריה פוליטית עגומה יותר.