"ואפל ומוצ'י" ("Waffles + Mochi"), סדרת הילדים החדשה שעלתה בנטפליקס אתמול (שלישי), היא במובן המפורש ביותר מה שקרה כשהשיר "תנו לגדול בשקט", או בשמו המוכר יותר "אפונה וגזר", פגש את מישל אובמה. במקרה הנוכחי, התוצר האחרון מצד חברת ההפקות של הזוג הנשיאותי לשעבר, הוא המשך ישיר לניסיונותיה של מי שהייתה הגברת הראשונה לקדם תזונה בריאה ואורח חיים בריא בקרב ילדים באמריקה. צרפו לזה בובות, מכונית מעופפת ושפים מומחים וקבלו תוכנית על אוכל לזאטוטים סקרנים מהגיל הרך, ואולי גם יותר מזה. כמי שאינו קהל היעד, שבע מתוכניות אוכל וממילא לא נמצא בקבוצת הגיל הרלוונטית - מצאתי בה הרבה טעם, ובעיקר מתיקות.
ואפל הדברן ומוצ'י שרק משמיע קולות הם שני הגיבורים, בובות שגדלו באזורים הקפואים של הפריזר ומעולם לא נתקלו בפירות וירקות טריים. למרות שכל מה שיש סביבם זה קרח וגלידה, מה שהם באמת חולמים לעשות זה לבשל, וכך הם מגיעים למכולת שמנהלת אובמה, ודרכה הם יגלו לאט לאט את סודות עולם המזון, דרך משימות ומסעות בעגלת-סופר-קסומה (הו אמריקה).
הפרק הראשון מוקדש לעגבניות, ולשאלה הבוערת אם מדובר בפרי או בירק. כדי לענות על כך הם פוגשים שפים ומבשלים איתם ולומדים מהם. תכונות של אוכל הן דבר חשוב, אבל יש דברים חשובים יותר, וככל שניתן להגיש זאת לגילאים צעירים, "ואפל ומוצ'י" מנסה מאוד להסביר כיצד אוכל יכול לקרב בין אנשים, ולשמש דרך לתקשורת וביטוי וכמרכיב בזהות.
כך, בין הרגעים הנוגעים ללב בפרק הזה יש מפגש בפיצרייה המופעלת בידי חירשים בלבד, כשהידיים משמשות גם לשפת הסימנים וגם להכנת הפיצות, או שיחה עם שף ספרדי שמסביר איך הגספאצ'ו שלו אומר הרבה דברים על מי שהוא. ופתאום - וזה השיא - הופיעה סיה בדמות של עגבניה עם שיער צהוב-שחור והתחילה לשיר עד כמה חשוב לא לשפוט מבחוץ. מי יכול היה לדעת שהרגע הקסום הזה הוא כל מה שצריך כדי לשדרג פלאים את היום.
הפרקים הבאים יורדים מעט מהרף של הראשון, אף שגם הם כוללים מרכיבים דומים: סיבובים בעולם, מידע מדעי מונגש בקלילות, מפגשים עם אנשים מתרבויות שונות, בישול וצבירה של ערכים: מהמלפפון החמוץ (הנזקק לכמה ימי שימור) לומדים שדברים טובים מגיעים למי שמחכה בסבלנות. מהמלח לומדים שחשוב לא להגזים גם עם דברים טובים. לפעמים יש שירים מקוריים, כמעט תמיד יש ריקודים, והכול סביב ירקות ופירות טריים. כמה חמוד!
הכול כמובן מאוד מאפשר ומכיל, כדרכם של אובמה את אובמה ובהתאם לשפה הליברלית-דמוקרטית של נטפליקס. אבל מעבר לזה, הגברת הראשונה לשעבר נכנסת בטבעיות לתפקיד המנטורית, ומנהיגה את התוכנית היטב, אף שהיא גם מקפידה לא להופיע על המסך יותר מלזמן קצוב בכל בפרק - אולי גם כדי לא להמאיס בתוכנית שממילא די סובלת מקצב איטי למדי.
אמנם נדמה גם לפעמים כאילו התוכנית מנסה להתאמץ במיוחד להתחנף למבוגרים, עם כל מיני בדיחות קולנוע שהזאטוטים מן הסתם לא יזהו (על מאט דיימון ב"להציל את מארק וואטני" או קריצה לאינדיאנה ג'ונס). אבל אתם יודעים מה? זה כנראה עובד: אולי מאז "זמן התפוח", "צריך שניים למנגו", "תפוח אדום גדול וזה הכול" ו"קיווי עסיסי עם ויטמין סי", לא הוצג כאן תשדיר שירות יעיל יותר לפירות וירקות טריים - אם מישהו במקרה מחפש אלטרנטיבה לתשדירי התעמולה.