פניה עוז-זלצברגר, בתו הבכורה של הסופר המנוח עמוס עוז, כתבה פוסט ארוך בפייסבוק שבו היא מגיבה לטענות שהעלתה אחותה הסופרת גליה עוז נגד אביהם ואמם בספר האוטוביוגרפי "דבר המתחפש לאהבה" ובראיונות לתקשורת. בספר העוסק בילדותה וביחסיה עם אביה גליה טענה כי אביה נהג בה באלימות פיזית ומילולית ותיארה "שגרה של התעללות סדיסטית". "דבר שמתחזה לאמת: תגובתי לספרה של גליה עוז", פתחה פניה את הפוסט. היא מעלה את האפשרות שחלק מחבריה יפסיקו לתמוך בה אחרי פוסט התגובה, ומוסיפה: "רבים ייתלו בפוסט הזה, או בשברי-משפטים ממנו, כדי להמשיך לקרוא לנו מאשימי-הקורבן, חונטה משפחתית, משת"פים וסריסים. שיקראו. קשה מאוד יהיה לפצוע אותנו עמוק יותר מכפי שגליה כבר פצעה אותנו בעשר השנים האחרונות".
פניה מאשרת בפוסט תקרית אלימה שתיארה גליה בספרה שבה עמוס עוז סילק אותה מהבית בגרירה במדרגות וקילל אותה במילה "טינופת". "התקרית אכן הייתה. גם אני זוכרת אותה (...) כן, הגרירה במדרגות והטחת הקללה 'טינופת' אירעה, והיא חקוקה בזכרוני כמעט כמו בזכרונה של גליה. אולי גם מאותה סיבה עצמה: מפני שזה היה כל כך טראומטי. כל כך יחיד במינו. כל כך שונה מאבא שהכרנו, היא בת ה-8 ואני בת ה-11".
בנוסף, היא מאמינה לגליה על טענתה למקרה שבו אביה שפך עליה קפה קר היא אומרת: "בפרשיית התזת הקפה הקר לא נכחתי (...) על פרטי הדבר הקשה הזה אני מאמינה לגליה עצמה ולחברה היקר יוסי צור". עם זאת, טוענת פניה כי "אלה שני המקרים היחידים שבהם נקט אבא אלימות כלפי גליה. כך על פי ספרה של גליה, וכך על פי זכרוני. לא הייתה 'שגרה של התעללות סדיסטית', גם לא רגשית. לא 'אלימות יצירתית', לא 'בבית היה טרור', לא 'אירועים קשים רדפו זה את זה' ולא 'את הסימנים הכחולים הסתרתי מאחורי שרוולים ארוכים, גם בקיץ'".
בעוד פניה מאשרת וכותבת שהיא מאמינה בשתי תקריות אלימות אלו, היא טוענת כי תיאורי האלימות של אביה כלפי אמה נילי אינם נכונים, וכי הוא לא היכה אותה מעולם. זאת לאחר שגם נילי הכחישה זאת בחודש שעבר בהודעה שהוציאה לעיתונות. "אבא לא הכה את אמא", כתבה. "היו ביניהם מריבות פה ושם, חלקן קשות, וגבוה מעליהן נפרשה סוכת שלום של אהבת חיים עמוקה ומרהיבה. עד שנשם את נשימתו האחרונה כשאמא ואני מחזיקות בשתי ידיו".
עוד מציינת פניה כי בכל שנות ילדותה אביה סטר לה פעמיים, ולתחושתה הפעם הראשונה הייתה מוצדקת לאחר שנסעה בילדותה על אופניים והובילה שניים-שלושה מבני כיתתה אל הכביש. הסטירה השנייה לדבריה אירעה ביום הכיפורים, כשהייתה בת 13 ובאה לעזור לאביה בתורנות הצהריים שלו באחד מבתי הילדים בקיבוץ. "פתאום הגיע אחד מחברי הקיבוץ ושניהם התלחשו ליד הדלת. התקרבתי, הייתי סקרנית, שאלתי מה קרה, מה קרה. אבא הסתובב והעיף לי את הסטירה שרצה בוודאי להחטיף לארצות ערב, לגולדה מאיר ולמשה דיין. זעמתי. לרגע החלטתי שאני מעכשיו לטובת הסורים".
בהמשך הפוסט כותבת פניה על הוריה: "הם עשו מיליון שגיאות במועד א', איתי ועם גליה, ופחות שגיאות - אבל בהחלט עשו - במועד ב', עם דניאל. ומשלושתנו, עם גליה התרחש אסון. שכול וכישלון. הנה אחת מזוויותיה הפולחות ביותר של הטרגדיה הזאת: גליה גילתה את כוחן של המילים כשהייתה בערך בגיל שבו אבא גילה את כוחן של המילים".
פניה טוענת כי אביהם "פחד מגליה המתבגרת. אט אט ראיתי איך השפה ושפת-הגוף של שניהם משתנות הדדית. הוא המשיך לאהוב אותה עד יום מותו, אבל התחיל לפחד, והפחד הוציא את הרע שבו, את הרע שבפולניוּת שלו, והוא התחיל לזייף. זאת לא הייתה אהבה מזויפת, לא שליטה ודיכוי שהתחפשו לאהבה, אלא אהבה אמיתית הולכת ומועדת, כושלת, נואשת".
בנוסף, מספרת פניה על כמעט שנה שבה אביהן שכב בטיפול נמרץ בשערי צדק עם ברגים בעצמות צווארו השבורות, ולדבריה כשהוחזר הביתה שכב כמה חודשים במיטה מיוחדת. "אז איך הוא הצליח לשלוט בה ולדכא אותה במשך אותה שנה? איך משך בחוטי הגזלייטינג ממחלקת טיפול נמרץ בירושלים? ואיך הוא הצליח להיות מתעלל סדרתי, סדיסט, פסיכופט, בדירת החדר הראשונה ובדירת החדר-וחצי השנייה, בנוכחות ארבעתנו? ואחר כך גם בנוכחות דניאל? הרי לא היו דלתות סגורות, לא היו חללי התעללות. אולי הכל קרה רק כשאמא ואני היינו בעבודה ואבא (שעבד בפלחה או לימד בבית הספר) נח בצהריים? ואולי הכל קרה בלכתם בחושך לבית הילדים שלה?".
בפוסט מוסיפה פניה וכותבת כי לאחר שגליה התנתקה מאמן, היא ראתה בפעם האחרונה את אביהן ב-2014, "קצת לפני או קצת אחרי שאובחן לראשונה עם סרטן. גליה לא נמוגה מחייו כפי שנמוגה מחיי אמא, אלא גמרה איתו חשבון בשורה של שיחות שבהן התחנן, צרח, ובעיקר בכה. אחר כך, ב-2015, אחרי שיחת הטלפון שבה הורשעתי בריגול אחר בנה אלון מטעמו ובשליחותו של אבא, זרקה אותי. ולבסוף, והפעם אני צריכה להשתמש במילה 'באכזריות', מחקה גם את דניאל".