טכנולוגיית אהבה, מאזני צדק מקולקלים ואם בעקבות בתה: סקירת סדרות חדשות

"התאמה מושלמת" היא דוגמה, ובכן, מושלמת, לבינוניות שנטפליקס מסתפקת בה, שלא לומר מתהדרת בה. הקונספט של הסדרה לכאורה מלא בפוטנציאל ומעורר מחשבה: מה קורה בעולם שבו בדיקת דנ"א פשוטה משדכת את בני האדם עם בן הזוג שנועד להם. האנה וור ("בוס", אחותה של הזמרת ג'סי וור) מככבת בתור רבקה ווב, החוקרת הצעירה שיצרה את השירות המהפכני והמשגשג יחד עם מדען מבריק, חברה ללימודים (דמיטרי לאונידס, "ריביירה"), שמאז יחסיה איתו עלו על שרטון. שניהם מסתירים כמה סודות גדולים, בראשם נסיבות מותו של ידידם לפני מספר שנים, שכעת גופתו מתגלה. דמויות הלוויין שאופפות את הגיבורה כוללות בין היתר בלשית החוקרת את המקרה (זואי טאפר, "המין היפה") ועיתונאי שמסקר אותו (אריק קופי-אברפה, "פרוצות") - כל אחד מהם מתנסה בשירות השידוכים וחווה כמה מהצדדים המורכבים בו.

הקונספט של הסדרה אמנם מבוסס על ספר מ-2017, אבל ארבע שנים אחרי כן הוא כבר משומש להפליא. בנטפליקס עצמה עלתה ב-2019 הסדרה הצרפתית "אוסמוסיס", שמה של אפליקציה המפענחת אהבת אמת ומשדכת בין בני אדם למיועדיהם. רק לפני חודשים ספורים עלתה "נשמות תאומות" ("Soulmates") של AMC, שבישראל זמינה באמזון פריים וידאו: סדרת אנתולוגיה חביבה - אם כי לא אחידה ברמתה - המתארת את אותו קונספט בדיוק, ומדי פרק מציגה סיפור נפרד עם דמויות חדשות שמאיר באור אחר את ההיבטים האפשריים של טכנולוגיה כזו. אפרופו סדרות אנתולוגיה, "מראה שחורה" בחנה רעיון דומה בפרק הנפלא "Hang The DJ", מאותה שנה שבה יצא הספר שעליו מבוססת "התאמה מושלמת": אפליקציה שמתווה את דרכם של נאהבים זה אל זה.

מעבר לכך, לסדרה החדשה יש בעיה הרבה יותר גדולה: תעלומת המוות שבמרכזה שחוקה אפילו יותר מהפרמיס של ההתנגשות בין אהבת אמת לטכנולוגיה. עוד סיפור על רשעות תאגידית של חברת ענק שנולדה בחטא ומסתירה כמה וכמה שלדים בארון, כאלה שיכולים למוטט אותה. בידיים כשרוניות, אולי שני הרעיונות האלה והשילוב ביניהם היו עשויים להניב סדרה טובה, או לפחות סולידית. אולם "התאמה מושלמת" היא גרסה דהויה, בנאלית, נדושה ומשעממת לדברים אחרים. כמו כדי להוכיח את זה, היא משתמשת בכלי העלילתי החבוט החביב על סדרות נטפליקס: עבר ששזור בהווה, כלומר פלאשבקים מדי כמה דקות. אחרי "פיירפליי ליין", "ג'ורג'יה וג'יני", "מאחורי עיניה" ו"לופין" - ואלה רק מ-2021! - זה כבר נעשה מגוחך.

אבל גם בדברים הכי מהותיים "התאמה מושלמת" כושלת. היא מצפה שנתעניין באופן שבו הטכנולוגיה החדשה פורמת מערכות יחסים קיימות, אולם עושה זאת באמצעות דמויות כל כך חיוורות עד שלא ברור למה אמור להיות לנו אכפת מגורלן. הגיבורה, בגילומה האנמי של וור, מגלמת את השטחיות הזו יותר מכל. היא נראית כקלישאה נלעגת על נשים עשירות וחזקות, עם חליפות המכנסיים הלבנות האווריריות שלה, שערה האסוף והאיפוק הרובוטי. גם כאשר היא כבר מפגינה רגש, כמו למשל מול הגבר שהיא אוהבת, הכל בה נראה צונן בואכה מכני. למעשה, כזו היא "התאמה מושלמת" כולה. סדרה שבעצמה נראית כמו יציר שורות קוד, במקום אקט אמיתי של אהבה.


מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

סדרת טלוויזיה שהפכה לסרט קולנוע שאף הופק לו סרט המשך וכעת חוזרת למסך הקטן כריבוט טלוויזיוני - הלוואי שזה היה נשמע מוזר, אך מיחזור הרעיונות הבלתי כלה של השנים האחרונות כבר לא באמת מצליח להפתיע, או להרתיע, אף אחד. הרעיון המקורי ל"המשווה", סדרה ששודרה למשך ארבע עונות באמצע שנות ה-80, הציג את רוברט מק'קול כסוכן מודיעין שפרש ומשתמש בידע שלו כדי לסייע לאנשים הזקוקים לעזרה. דנזל וושינגטון כבר הפך את הדמות לסוכן DEA לשעבר בסרטי "נקודת שוויון" מהעשור הקודם, וכעת קווין לטיפה מחזירה אותה לידיו הלופתות של ארגון ה-CIA והופכת אותה לאישה, רובין מק'קול. לרובין יש בת טינאייג'רית ודודה שמסייעת בגידולה עקב היעדרויותיה התכופות של האם, שכמובן מסתירה את עברה בסוכנות הריגול ואת עבודת היום שלה מפני משפחתה, כשהיא משתמשת בכיסוי המשכנע של "ארגון צדקה" (שזקוק לה 24/7). גם אם הסוד הזה לא ישרוד את העונה הראשונה, הוא עדיין די מטומטם.

מה בדיוק עושה רובין? התשובה האידיאליסטית: היא עוזרת לאנשים שלא מסוגלים לפנות למשטרה, כלומר אזרחים קטנים שמופללים בפשעים או מופלים לרעה. היא תספר לכם ש"כשמאזני הצדק מזייפים, אני מאזנת אותם", מכאן כאמור שם הסדרה. לצורך כך היא נעזרת בחברים ובקשרים מעברה, אבל עושה רושם שאף אחד לא באמת משתכר מזה או מתוגמל איכשהו על הזמן והמשאבים המושקעים. איך מגיעים אליה? באמצעות הודעה וירטואלית שהיא פרסמה... איפשהו. האם לרשויות החוק אין בעיה עם זה שהיא מסתובבת בעולם, פורצת למקומות ויורה באנשים על דעת עצמה? איכשהו הן לא מודעות לקיומה, מלבד שוטר אחד שמתרצה לסייע לה משום שגם לו יש חוש צדק מפותח.

למרות השחקנים הטובים - מלבד לטיפה נמצאים פה גם אדם גולדברג ("להציל את טוראי רייאן"), כריס נות' ("סקס והעיר הגדולה", "האישה הטובה") ולוריין טוסנט ("חוק וסדר", "כתום זה השחור החדש") - אתם ודאי מבינים שמדובר בעוד סדרה פרוצדורלית של CBS לאוסף (שלפי שעה לא ידוע אם נרכשה לשידור בישראל). אבל מילא זה. אם היא הייתה לפחות מנסה לטפל בעניינים הצורמים לעיל, ייתכן שהייתה כאן סדרת מתח ראויה לצפייה. במקום זה היא נופלת בקלישאות כתיבה של הז'אנר הזה כמו רפרנסים מתרברבים למבצעי עבר ("למדת משהו מאז שהיינו בקנדהאר", "בדיוק כמו בטנג'יר"), או שטויות מזלזלות כלליות ("קשה לדמיין ששולחים אותך לכלא על משהו שלא עשית"). ועם כל הכבוד לזה שלטיפה מתקילה את הפטריארכיה כאישה שחורה שנלחמת, יורה ומחטיפה, העריכה המגושמת לא ממש עושה חסד עם הסצנות הללו. אפילו הגזענות המערכתית בארה"ב כנגד שחורים, שהייתה יכולה לשמש מקפצה רלוונטית לדיון באמצעות הסדרה, בקושי נוכחת בה (מלבד סצנה יפה אחת שבה רובין לוקחת את בתה להתבונן באסירות ואומרת לה, "העולם מחפש סיבה לשים נערות כמוך מאחורי סורגים"), ובכל מקרה לא מצדיקה את שדידת הקבר של הקונספט.

משבר הקורונה אמנם כמעט ולא מורגש בקרב שירותי סטרימינג בארה"ב כמו נטפליקס, הולו, אפל טיוי פלוס ואפילו HBO Max, שהעלו לא מעט סדרות חדשות בשנה החולפת, אבל בכל זאת מסתמנת נפגעת עיקרית - אמזון פריים וידאו, שבקושי שומעים ממנה לאחרונה. למעשה, אפשר לספור על יד אחת את הסדרות (והעונות) החדשות שעלו אצלה בחצי השנה האחרונה, לצד שלל דיווחים על עיכובים ודחיות בהפקות המקור שלה (ד"ש ממורדור). ייתכן שזה מה שהניע אותה לרכוש סדרת ריג'קט בת שנתיים, שנבעטה ממשרדיה של רשת הכבלים TNT (רשת TNT! ששידרה שלוש עונות של הריבוט ל"דאלאס"!) לאחר שכבר צולמה במלואה. זה אומר שבכירים ב-TNT (ששידרה ארבע עונות של "הספרנים") צפו בכולה ואז העדיפו לגנוז אותה ולוותר על כל סיכוי להחזיר את מיליוני הדולרים שיש להניח שהושקעו בה. אמנם אומרים שזבל של אחד הוא אוצר של אחר, אבל לפעמים זבל הוא גם סתם זבל. או במקרה הזה, סדרה לא מאוד טובה.

"Tell Me Your Secrets", שמשום מה לא זמינה בישראל אלא רק בצפון אמריקה, אוסטרליה וניו זילנד, בהחלט מאמינה שהיא סדרת מתח אפלה ואיכותית הודות לרעיון שבבסיסה: מרי היא אם שבתה נעדרת כבר שבע שנים (איימי ברנמן, "הנותרים") והיא מנסה בכל הכוח לגלות מה עלה בגורלה והאם נרצחה על ידי רוצח סדרתי שלידו נראתה בפעם האחרונה. הרוצח נתפס ונכלא מאז אך בכל זאת מסרב להודות שהבת הייתה בין קורבנותיו, ולמעשה מתאבד בפרק הראשון. בלית ברירה נאלצת מרי למצוא תשובות אצל חברתו של הרוצח, קארן (לילי רייב, "אימה אמריקאית"), אשר נכלאה יחד איתו אך מאז שוחררה והוכנסה לתוכנית להגנת עדים (למה, אגב, אם הרוצח כבר נתפס?). מרי בכל אופן מחליטה לאתר את קארן/אמה בשמה החדש (שטוענת שאיבדה את זיכרונה) ומשסה בה את ג'ון (האמיש לינקלייטר, "כריסטין החדשה", "לגיון"), אנס משוקם שמנסה לגאול את עצמו.

יש להודות, אסופת השחקנים הזו מעולה בפני עצמה, ורייב הנהדרת אפילו די זורחת בתפקיד האנטי-פרוטגוניסטית שלא לגמרי ברור אם היא טובה או רעה, קו עדין שלמען האמת מאפיין את כל הדמויות. אבל האווירה שבה כולן מתקיימות היא איטית, מייגעת ומלאה בחשיבות עצמית כמעט בלתי נסבלת. העלילה מזדחלת לאיטה ומכילה סצנות שחוזרות על עצמן שוב ושוב, ומוזיקת הרקע המונוטונית יותר מעיקה מאשר תורמת. הבלאגן הכללי מנסה לקשור יחד שלל פשעים כמו רצח, אונס וסחר בנשים, אך עושה את זה בצורה די חובבנית (בשלב מסוים מופיעה על המסך דמות חשודה שאשכרה יושבת בצללים ומשחקת עם חתלתול). מישהו שם בפירוש רצה שייצא לו "בלש אמיתי", אבל קיבל משהו ממוצע ומאכזב שזכה לכתף קרה אפילו מ-TNT (ששימרה את "פרנקלין ובאש" במשך ארבע עונות).