18:00-20:00
ושוב יום שידורים מיוחד בבחירות, ושוב מעבירים את הזמן כדי לפנות מקום לעוד זמן, כמו שאמר פעם פוגי. אולי יותר מאי פעם, הטקס הזה נראה חסר תוחלת, שטחי וקרקסי, שמגלם את הרגע שבו שיחה על חיינו, כלומר על הכול, הופכת להיות שיחה על כלום.
למחול החיזור האווילי כלפי הסוקרים הספונים בלשכותיהם ומסתתרים במעיליהם וכמובן לא יכולים לומר כלום - כבר מזמן התרגלנו, והרי אין בו הרי דבר מלבד פרומו אחד ארוך. והנה, באולפן של 12 בחרו ללוות את הפרשנים המתלבטים בדרך אל הקלפי - למי אכפת - ואפילו הקוסם הטלוויזיוני חזי דין קפץ לנחש את העתיד. בכל זאת, אקטואליה. בשלב הזה נראה שהטלוויזיה מתעקשת שהסיפור הגדול של היום הוא היא עצמה.
20:00-22:00
ואפילו ביחס לשעות האלה, הזמן המת ביותר במשדרי הבחירות הוא בין תחילת המהדורה המרכזית ועד שמגיעות תוצאות המדגמים. בגל פתוח אך סתום, עולה מן האוויר טיזינג אינסופי, שכלל הפעם, כמדי סבב, הבטחות שמדובר במדגמים דרמטיים מאי פעם, מכריעים אפילו. באיזה שהוא שלב הופיעה כותרות אמיתיות כמו "קמיל פוקס: בכל שנותיי לא ראיתי מדגם כזה" או "מנו גבע: אחד המדגמים הקשים". כשכותרות פומפוזיות משרתות רייטינג בלבד - ולא את הצופים שצמאים למידע - כל הדרמה האמיתית הופכת שוב לקרקס.
זפזופ בין הערוצים הוביל לשיחה עם דודי חסיד בכאן 11 - גם כאן לא היה לה ערך רב, כי בעצם אסור לו לחשוף שום דבר, אבל היה מרענן לשמוע ולו בחצי אוזן מישהו אומר בפשטות שהוא עדיין לא יודע להגיד שום דבר נחרץ. לא הבדל במשמעות אלא בטון הכללי: עמדה צנועה קצת יותר כלפי המציאות, הצופים ומה שמונח על הכף.
בין בזבוז הזמן הזה ועד לפרסום המדגמים, העבירו שלושת הערוצים להפוגות הרכות. ב-13 ערבבו במסגרת המלחמה על הרייטינג עוד משדר של "האח הגדול", ערב אחרי הגמר, בחירה צינית אך טבעית למרבה הצער ביחס לאופן השטחי שבו הטלוויזיה מציגה את הבחירות כמשחק של הדחות, קואליציות ושורד גדול אחד. הערבוב בין האקטואליה והטראש מעיד שאולי הם אינם נתפסים כשונים כל כך זה מזה, והקבלה של הערוץ את המצב הזה מעידה עליו דברים לא מחמיאים.
בערוצים האחרים פנו במקום זאת להומור פוליטי - "עד כאן" בתאגיד ו"ארץ נהדרת" באופן מסורתי ב-12. עבור האחרונים, שבקביעות מגיעים לשיאם בסופה של מערכת הבחירות, זאת הייתה תצוגה לפנתיאון: החל ממאבקי הנוקמים שייצגו באינפנטיליות ראויה לשמה את השיח הפוליטי העכשווי, דרך פרודיה מתמשכת על התקשורת והאולפנים הפוליטיים עם הופעות אורח של עפר שלח וניקול ראידמן, ועד המונולוג המטלטל של שאולי על ההידרדרות האפשרית לתרחיש של מלחמת אזרחים - בוקס מריר-מצחיק-מבהיל בבטן שעוד ייקח זמן לעכל, שמעיד על עומק סיוט הקיטוב שישראל נמצאת בו.
22:00
עמית סגל אמר ב-12 משפט מרתק לפני פרסום המדגמים. כשנראה את התוצאות, אמר, נגלה שכמעט כל ההנחות שלנו לגבי רוב המפלגות קרסו, ונתהה לגבי הזמן שהקדשנו באולפנים לכל מיני תרחישים.
המשפט הזה מעיד בוודאי על ההפתעה מתוצאות המדגמים, אך חשוב יותר חלקו האחר - זמן האוויר שהושחת לריק באולפנים במערכת הבחירות הזאת על ספקולציות פוליטיות שהקשר בינן לבין המציאות הוא חלקי ביותר, ובכלל - ובעיקר - על סיקור פוליטי שיצא משליטה. האם נראה שינוי וחשבון נפש של הטלוויזיה? כמו בפוליטיקה, יש יותר סיכויים שבסבב הבא לא נראה כאן הכרעה דרמטית.