כל העם צבא, כך נהוג לומר כאן, ובהתאם מגיעה תכופות אל המסך יצירה חדשה כלשהי המתרחשת במסגרת צה"לית. זה מתבקש ומובן מאליו כמו עוד סיפור על מערכות יחסים בתל אביב. "המפקדת" של כאן 11 היא הסדרה התורנית שעושה זאת. שיבוץ פרק הבכורה שלה דווקא במוצאי יום העצמאות הוא פרוגרמינג מתבקש ונבון: אחרי יום שלם שבו ערוצי הסרטים משדרים קלאסיקות קולנועיות ישראליות, בכללן צבאיות כמו "הלהקה", "גבעת חלפון אינה עונה" ו"אפס ביחסי אנוש" - "המפקדת" נראית כחוליה מתבקשת בשרשרת הבוהקת הזו.
הדרמה הקומית החדשה של עטרה פריש וניר ברגר (סדרת הרשת המעולה "סוף הדרך") עוקבת אחר נועה (אלונה סער, "פלמ"ח"), מפקדת מטה בחמ"ל של בסיס טירונות לבנות. אופיה הקפדני מנע ממנה עד כה להגשים את חלומה להפוך למ"מית, אבל אילוצי כוח אדם מביאים אותה לפקד על מחלקה משלה. הבעיה היא שהבנות שהיא עומדת לפקד עליהן הן חלק מתוכנית הצרכים המיוחדים של הצבא, ויעשו הכל כדי לערער את סמכותה. יתר על כן, גם המ"כיות והסמלת שעליהן נועה מפקדת לא בהכרח יעשו לה חיים קלים.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
כפי שניתן לשער מעצם התיאור, מלבד איקונות של יום העצמאות, "המפקדת" חבה חוב גם לאלה שקדמו לה על המסך הקטן. רוחותיהם של להיטים כמו "טירונות", ו"מ.ק. 22" מרחפות מעליה, ההרפתקאות של נשים צעירות בצבא מזכירה את מור וליזו ב"האחיות המוצלחות שלי", והנוכחות של דור הררי מציתה קישור מיידי ל"תאג"ד". לא פחות מכל אלה, "המפקדת" מעלה על הדעת את סדרת התעודה המצוינת "ירוקות" של ציפי ברנד, שלפני עשרים שנה עקבה אחר טירוניות במחנה 80.
אבל בסופו של דבר, אחרי כל הזכרונות וההשוואות, "המפקדת" היא משהו חדש, מדויק, מצחיק וייחודי בפני עצמו. למעשה, יש בה מיזוג מוקפד ומכוון של מרכיבים שיוצרים רוב הזמן תחושת אותנטיות יוצאת דופן. הבחירה ללהק קאסט כמעט לגמרי אנונימי היא אחד התורמים הגדולים ביותר לכך. הפרצופים המוכרים ביותר שייכים לסער (הורי הצופים הצעירים אולי יזהו אותה מ"פלמ"ח", שאר המבוגרים יזהו בה את פני אביה גדעון), מיה לנדסמן (היא נינה של צ'כוב מ"חזרות") והררי, שאמנם שוב מגלם מפקד במדים, אך עושה זאת בצורה שונה לחלוטין. נוסף להם, גם מיה דגן כאן בתפקיד זעיר (לפחות על סמך ארבעת הפרקים הראשונים שנשלחו לביקורת, מתוך עשרה) כמפקדת הבסיס. כל יתר השחקניות, מ"כיות וחיילות כאחת, נראות כאילו באותה מידה יכלו להיות חיילות שנשלפו מאותה "ירוקות".
לליהוק הרענן נוספת הכתיבה הטבעית להפליא של פריש וברגר. היא מחושבת, חכמה ועתירת ניואנסים, מלאה בעגה צה"לית ספציפית שאינה טורחת להסביר אלא מצפה שנבין מההקשר, ובאופן כללי סומכת על האינטליגנציה של הצופים. האופן שבו התסריט בונה את העולם האבסורדי הזה - שבו נערות נאלצות פתאום להתקלח ביחד, מצייתות לנערות אחרות רק כי התגייסו לפניהן ו"מקבלות" אותן בזעקות "הקשב" - משחזר מול עינינו את היקום המקביל המופרך שהוא בסיסי טירונות 02.
"המפקדת" מיטיבה להציג את בסיס הטירונות כמין בועה המנותקת מהמציאות הסבירה שמחוץ לה. כאשר חיילת שמשתחררת אומרת לחברתה הטובה בבסיס שלא תתבאס על הפרידה, הרי הן יכולות לתקשר בטלפון גם מרחוק, החברה עונה לה בפיכחון: "ועל מה בדיוק נדבר?". בבועה הזו גם דברים פחות סבירים מתקבלים פתאום על הדעת, לפחות במידה מסוימת. למשל שמ"כית, צליל המורעלת (נועה אסטנג'לוב), משאירה סוכריות על מקל למגויסות הטריות בכיתה שלה. או שמ"כית אחרת, ערבה (עלמה קיני), היא אישיות כל כך רפה, נאיבית וכנועה ובכל זאת נקלעה לתפקיד הזה, ובהתאם החיילות שלה דורסות אותה. במקרה שלה, מוכרחים להודות, הצופים בהחלט נדרשים להשעות את השכל הישר.
אולם על פי רוב, לא זאת בלבד שההתרחשויות ב"המפקדת" אמינות, אלא חלקן נראה כאילו הוא ממש מתרחש באמת, מה שמניב פעם אחר פעם זהב קומי טהור. למשל, הסצנה מהפרק הראשון שבה הסמלת ספיר (לנדסמן) תופסת שלוש טירוניות שמשוטטות בבסיס ומכרסמות חטיפים. זה קטע הורס מצחוק שמבוצע נפלא על ידי כולן, כולל הטירוניות שביתר הזמן משמשות בעיקר כשחקניות רקע. אין תפקידים קטנים וגו', ו"המפקדת" מוכיחה את זה בשורה של תגליות מול המצלמה.
הטוויה העדינה ניכרת בסדרה כל הזמן, ויותר מכל בדמותה של נועה. סער אדירה בתפקיד שמטבעו הוא מאופק, מעבירה כל העת את ההתנגשויות התמידיות הטמונות בדמותה ובסובב אותה. על פניו צה"ל הוא המקום המושלם עבור אישיות כמו שלה, נוקשה ועקשנית. אבל כידוע, הצבא רחוק מלהיות מופת להיגיון. ההיצמדות של נועה לפקודות ותקנונים וחוקים, הדחף שלה למצוא "כשלים" ודרכים "לתקן" ו"לשפר", גם במחיר כעס של פקודותיה ומפקדיה - הכל חלק מהצורך שלה להסדיר עולם לא באמת מוסדר.
זהו קונפליקט מעניין באופן כללי, ונעשה אפילו יותר מעניין במסגרת מהסוג שמתארת "המפקדת" - בית חרושת לייצור תבניות של חיילות. נועה גם מודעת היטב לחוסר ההתאמה האקוטי שלה, ומשליכה מעצמה על ערבה - מישהי שלא אמורה להיות שם ובכל זאת המפקדת שלה מתעקשת לטפח אותה ולהוכיח שהיא מסוגלת ושכל השאר טועים.
כך, על אף התפאורה הצבאית והמקום המכובד במורשת של יצירות ישראליות בצבע ירוק זית, מה שהופך את "המפקדת" לנהדרת כל כך הוא שבסופו של דבר מדובר בסדרה עם נושא רחב בהרבה מכפי שנראה בתחילה. סיפור על נשים צעירות שעושות את צעדיהן היחסית-ראשונים בעולם בוגר, וצריכות למצוא את הדרך להתאים את עצמן אליו.