גילעד לא נעלמת כל כך מהר, לא כמשטר ולא כרעיון. זו האמת האכזרית. "סיפורה של שפחה" (HOT) חזרה לעונה רביעית, חלק מגיבוריה בקנדה, חלק במנוסה - אבל ההשפעה של חיים במערכת כה רדיקלית טבועה בהם עמוק, משנה את הדנ"א שלהם, ומערערת על המוסכמות הכי בסיסיות. זה לא רק מסר עגום, כי אם עיסוק אינטנסיבי באחד המושגים המרכזיים של התקופה: פוסט טראומה. זו עונה שמתעסקת בגילעד שבפנים.
תקציר הפרקים הקודמים ממחיש זאת היטב: אחרי שהתנהלה באיטיות יחסית, עונה שלוש הסתיימה בקליימקס מהדהד, עם רצח מפקד בכיר, המעצר של מר וגברת ווטרפורד על פשעים נגד האנושות, מטוס הילדים שעוזב את רפובליקת גילעד לקנדה וג'ון שמקריבה את עצמה כדי לאפשר לזה לקרות.
לכאורה, המערכת הובסה, אך מעשית - אין זה כך (ומכאן ואילך: מעט ספוילרים). ג'ון וחברותיה שורדות אמנם, אבל גילעד רודפת אחריהן. בדרך הן נתקלות בנערה, רעיה של מפקד שמזדהה איתן ומציעה להן מחסה, בעצמה קורבן של הפשעים של הגילעד, מלאה בזעם על מה שנעשה לה, שמכלה כל מה שעומד בדרכה; ג'ון עצמה נעה בין גבורה, טירוף ומשאלת מוות, ומפגש אכזרי נוסף עם רשויות החוק של הרפובליקה מוביל אותה לייאוש מוחלט; הפליטים שעכשיו בקנדה מוצאים את עצמם אבודים בעולם החדש, ללא העוגנים הנוקשים של משטר הטרור שהוא כל מה שהכירו בשנים האחרונות; ואילו מר וגברת ווטרפורד? ובכן: הם עדיין חארות.
זו עדיין במהותה סדרה אכזרית, עם מנה גדושה של אלימות גרפית, אבל היתרון המרכזי של העונה הרביעית על קודמותיה הוא שמירה על קצב אינטנסיבי וזירות מרובות. היות שרוב הדמויות אינן נמצאות בשיגרה הגילעדית, העלילה רצה קדימה, בזירות שונות, במירוץ הבלתי נגמר של הרשויות אחרי השפחות הנמלטות ושלהן אחרי החופש. שלושת הפרקים הראשונים לא מבשרים בהכרח על סוף טוב, אבל על הרבה נקמה, עמידה ומאבק.
אמנם, לעתים הכתיבה מעט חלשה או צפויה, וסופו של פרק 3, למשל, הוא תמוה ככל שהוא משחרר. במקרים אחרים, נראה שרצון לרצות את הצופים מוביל לאווירת טלנובלה ולסצינות מעט מופרכות (היחסים של ג'ון וניק למשל, או ההתפתחות האישית המפתיעה בחייה של גברת ווטרפורד).
למרות הרגעים החיוורים האלה, במיטבה "סיפורה של שפחה" היא עדיין גילום מרהיב של כוח ההתנגדות למול רוע ואלימות. גם אסתטית העונה הרביעית אינה נופלת מקודמותיה. אם שרדתם עד כאן, כנראה שכדאי להמשיך.
אבל לא עוד הרבה. דבר אחד ברור: גם אם הטראומה של הדמויות כאן כדי להישאר, הרי ש"סיפורה של שפחה" חייבת למצוא סוף כלשהו. זה היה נכון לאחר שתי עונות, זה היה נכון לאחר שלוש עונות, וזה נכון בוודאי גם עכשיו. ההתעקשות להמשיך אותה כמוה כסדיזם טלוויזיוני, התעללות בדמויות שנכתבו עבורה. למרבה הצער, ג'ון תיאלץ להמשיך לחכות. כבר הוחלט להמשיך את הסדרה לפחות לעונה חמישית.