כנראה שגם "ארץ נהדרת" צריכה להבין מי היא ללא בנימין נתניהו

מערכון הפתיחה של ארץ נהדרת (קשת 12) בפרק סיום העונה שלה נראה כך: בנימין ושרה נתניהו המדומיינים מתבצרים במעונם עם בנם הבכור. הם קשרו את המאבטחים ולקחו אותם כבני ערובה, ומכינים בקבוק תבערה מאולתר מבקבוק שמפניה מחוזק בסיגר. הם גסים ומנותקים, ומסרבים לצאת, ומחליטים לפוצץ את המקום על יושביו עד שהפסקת חשמל - כלומר: הפסקת המימון לבית - מצילה את המצב.

לא צריך לרחם על מנהיגים, ולסאטירה מותר להיות מרושעת, ועדיין - אין שום הומור אלגנטי בדיוקן נוטף הארס הזה, שראינו הפגנות בבלפור שהפגינו יחס אדיב יותר לנתניהו ממנו. ככה נראית קומדיה מותשת, חסרי סאבטקסט, שבעצמה לא יכולה לשחרר. התת-מודע כאן חזק יותר: הפיצוץ - כמו המערכון - מסתיימים בכישלון לפתור את הסאגה. תהיה חייבת להיות דרך אחרת לסיים את עידן ביבי-מריאנו.

הרבה כבר נכתב על החיקוי הזה, שקיבל לגמרי חיים משלו. נתניהו של מריאנו, על חלקלקותו והפתטיות שגלומה בו, עוצב לאורך השנים גם כדמות מבולבלת, מבוהלת מעצמה, שמעוררת לעתים כמעט חמלה. עכשיו נכנסת ארץ נהדרת לעידן נפתול האינפטיל - והדמויות בקבינט של ארץ נהדרת ייצבעו בצבעים אחרים בעקבותיו.

במשך שנים נטען כלפי ארץ נהדרת ודומותיה שהן חד צדדיות נגד הימין, בעוד שהאמת היא שהכיוון הטבעי של סאטירה הוא נגד השלטון, יהיה אשר יהיה. ואמנם, אחרי שסיימו לנסות לפוצץ את בלפור ולא להצליח, התפנה הקאסט לטפל ב"ממשלת השינוי" ובסתירות המובנות בה - באופן צפוי למדי, יש לציין. והנה, ארץ נהדרת ממחישה: גם השלטון החדש לא יטופל בכפפות של משי.

נקודת המפתח בביקורת של "ארץ" כלפי הגוש הזה היא שאין לו תכלית או תכנית פעולה זולת הזזת נתניהו. בהתאם, כשבנט-זרחוביץ' ולפיד-פיניש מנסים לנסח את קווי היסוד, הם שואלים את עצמם "מה ביבי היה עושה", או "מה ביבי היה עושה בלי ביבי". האפקט הפוליטי זהה לאפקט הקומי מבחינת השפעתו על המערכת. כך, גם העידן שאחרי נתניהו וכל השחקנים המרכזיים בו מוגדרים עדיין, גם מבחינה סאטירית, סביב דמותו של ראש הממשלה היוצא (ובהתאמה גם בדמותה הבדויה של גילת בנט אין דבר שאינו תשליל של שרה נתניהו-זק).

אם האתגר של הממשלה הבאה יהיה למצוא זהות שהיא מעבר לרק-לא-ביבי, זה נכון גם לסאטירה כלפי היושבים בה, שתצטרך למצוא עוגנים אחרים לביקורת שלה - או שתשעמם. במילים אחרות, גם ארץ נהדרת צריכה להבין היום מה הם קווי היסוד שלה ללא נתניהו.

פרידה היא כידוע תהליך מתמשך, וזה נגמר בסיבוב נוסף, סרטון חגיגי, כולל מיטב הרגעים של ביבי-מריאנו בתולדות ארץ נהדרת. לצידו, כתוביות המבשרות על עתידם של שותפיו לשנות השלטון הארוכות, כלומר לפאנלים פוליטיים של ארץ נהדרת במשך שנים. ברקע: We will meet again, ובסיום, כמובן: "בואי שרה'לה, הולכים".

בכל זאת, סוף של תקופה. במשך כל כך הרבה שנים, כל פאנל בפתח התכנית יצא מתוך הדמות הזאת, שהייתה בשלטון במשך רוב שנות שידורה. עוד לא ברור איך ייראה העידן הפוליטי החדש, אבל עכשיו, כשביבי-מריאנו ייצא לגמלאות (האמנם?), לפחות כדמות הראשית בעלילה, ברור מה גודל החור שהוא מותיר אחריו בתכנית.

זה לא תמיד הבריק, אבל מערכוני השוטרים של אסי כהן ותמיר בר היו אחת מהפתעות העונה, הרבה בזכות הדינמיקה המיוחדת ביניהם: משהו במפגש בין כהן כשוטר הוותיק שחונך את בר השוטר הצעיר נדמה גם כמנטורינג די מקסים בין קומיקאי ותיק ומנוסה לכוכב עולה עם הומור דומה ועתיד מזהיר, שביחד מפיקים ניצוצות. במפגש האחרון ביניהם, בינתיים, שעושה קציצות מהאדישות לפשיעה במגזר הערבי, אמר השוטר המבוגר לחברו שהוא בא לעבוד כדי שיהיה לו עם מי לדבר. נראה שהוא מצא.