בתי הקולנוע נפתחו אצלנו לפני כחודש, ונראה שהציבור התגעגע: הקהל, לפי הדיווחים ולפי ההתרשמות בשטח, ממלא את האולמות ומסתער על הפופקורן. כמה סרטים, למשל "גנב עם כבוד" ו"שומר טינה", אפילו מתקרבים לרף מאה אלף הצופים. מה שהיה חסר זה בלוקבסטר אימתני, כזה שמוקרן פעם בשעתיים בכל אולם בארץ, ויפצה את הקופות על 15 החודשים בהן היו סגורות. לתוך המשבצת הזו דוהר החל מיום חמישי הפרק התשיעי בסדרת סרטי "מהיר ועצבני".
סדרת הסרטים הזו הפכה בלי להתכוון לתופעה תרבותית עולמית. בישראל, בה אוהבים להיטי אקשן יותר מאשר בכל מדינה אחרת, היא אהובה במיוחד, והפופולריות שלה חוצה גילאים, מגדרים וזהויות.
כמו במקרה של סרטי קומיקס ו"מלחמת הכוכבים", גם כאן אפשר לחלק את העולם לשניים: כאלה שלא יפספסו אף סרט בסדרה, וכאלה שמעולם לא ראו אחד, וגם לא שקלו או ישקלו לעשות זאת, ואף מרשים לעצמם לזלזל במפעל הקולנועי כולו ובמקרה זה לבטל אותו כ"לא יותר מלהיטי פעולה מטופשים על מכוניות מהירות".
ובכן, אין סיכוי לשכנע את הלא משוכנעים, אבל בכל זאת ננסה להאיר את עיניהם. לא סתם הגיעה סדרת הסרטים הזו למעמדה הרם. הקהל אוהב אותה בגלל שהיא פונה אליו בצורה מתוחכמת ומורכבת עד מאוד.
מצד אחד, סרטי "מהיר ועצבני" מהללים גבריות מאצ'ואיסטית מהסוג המיושן, כך שנראה כאילו שאת התסריטים שלה כתבו חשבונות הטוויטר של מתן כהנא ויואב קיש; מצד אחר, אלה גם סרטים שתמיד העניקו נפח עלילתי מרשים לדמויות נשים והראו שגם הן מסוגלות לדהור ולפוצץ.
מצד אחד, אלה סרטים שמגנים על הערכים השמרניים ביותר - למשל, קדושת המשפחה. מצד אחר, אלה גם תמיד היו הלהיטים הכי פרוגרסיביים שיש, ולא מתוך תקינות פוליטית. הרבה לפני שהדבר נהיה לטרנד, סרטי "מהיר ועצבני" ליהקו שחקנים ושחקניות מזהויות אתניות שונות ומשונות, כולל ישראלית אלמונית בשם גל גדות שהתחילה בהם את דרכה. הם היו מהראשונים לזהות לאן נושבת הרוח, והפקידו תפקידים מעטים בלבד בידי גברים לבנים. קשת הדמויות תמיד היתה חגיגה של גוונים.
הסרטים, כזכור, עוסקים בנהגים ונהגות של מירוצי מכוניות לא חוקים, ועם הזמן אלה העלו הילוך ונהיו מעורבים במזימות ריגול בינלאומיות. את מנהיגם, דום, מגלם וין דיזל, מי שבתחילת דרכו התפרסם עם סרט קצר על כך שהוא מתקשה לקבל תפקידים בגלל מוצאו האיטלקי-אמריקאי. כיאה לסט הערכים של "מהיר ועצבני", אנחנו פוגשים אותו בתחילת הפרק התשיעי כשהוא מטיף לכולם על חשיבותה של המשפחה, אבל אז מתברר שדווקא התא הפרטי שלו מפורק לחלוטין.
אף שסרטי "מהיר ועצבני" מתרחשים לכאורה ביקומים אחרים לגמרי, הם נוטים בשנים האחרונות לשאול אלמנטים מלהיטי קומיקס. וכך, הפרק התשיעי משעתק את אחד מקווי העלילה המרכזיים של מארוול: היריבות בין האלים האחים ת'ור ולוקי. בדיוק כמו לגיבור-העל, גם לדום צץ אח סורר, בגילומו של שחקן חיזוק המצטרף לסדרת הסרטים - המתאבק לשעבר ג'ון סינה. הוא נוטר טינה לדום, מסיבות שיתגלו בהמשך הדרך, ומאיים על שלמות המשפחה שלו. נוסף לכך, ולא ברור מה חמור יותר, הוא גם שותף למזימה המאיימת על עתיד העולם.
כדי לעצור בעדו, דום משתף פעולה עם חבריו וחברותיו משכבר הימים, אותן מגלמות בין השאר מישל רודריגז, טייריז גיבסון והראפר לודקריס. גם כוכבת ההיפ-הופ קרדי בי, שעשתה את הבכורה הקולנועית שלה ב"נוכלות בלי חשבון" לפני שנתיים, מצטרפת לחגיגה בתפקיד קטן.
הצוות כולל גם שתי שחקניות מנוסות הרבה יותר - הלן מירן ושרליז ת'רון, שגם הופיעו בפרק הקודם בסדרה. כשסרטי "מהיר ועצבני" יצאו לדרך הם לא יכלו לחלום אפילו על זוכות אוסקר שכאלה. כיום, להשתתף בסרטים הללו זו לא בושה, אלא גאווה - וכראיה, מנהלי פסטיבל קאן הודיעו השבוע כי יציגו את הסרט בהקרנה מיוחדת במסגרת האירוע, שיתקיים בתחילת החודש הבא בריביירה.
לא נתווכח עם פסטיבל קאן וגם לא עם עשרות המיליונים שהולכים לצפות בסרט בקומפלקסים השונים ברחבי העולם, ובכל זאת נרשה לעצמנו להעיר על שלוש בעיות שיש. בעיה אחת היא הפלאשבקים לעברו של דום, החושפים את מקור המתיחות מול אחיו. כאן, קורה משהו מוזר: השחקנים המגלמים את שני האחים בצעירותם לא דומים לדיזל ולסנה בבגרותם. הם גם לא דומים אחד לשני, ונוסף לכך - גם לא טובים במיוחד. הדברים אמורים אף לגבי מי שמגלם את אביהם, כך שהגיחות הללו לעבר מתאפיינות ברמה נמוכה במיוחד של עשייה.
בעיה נוספת: דוויין ג'ונסון וג'ייסון סטיית'ם היו השחקנים הכי טובים בפרקים הקודמים, בפער עצום. אך הם פרשו או הופרשו מהסדרה, באופן שרק בעתיד נדע אם הוא זמני או קבוע, לטובת פרויקט צד בשם "הובס ושואו", שיצא לפני שנתיים והיה הרבה יותר טוב מהסרט הזה. שניהם בולטים כאן בהעדרם.
והבעיה הכי גדולה: "מהיר ועצבני 9" אכן עצבני, אבל לא כל כך מהיר. הוא ממשיך כאן את התהליך שכבר התחיל בפרקים הקודמים - המירוצים והמרדפים תופסים חלק פחות ופחות מרכזי, ומפנים את הדרך לטובת כלי תעבורה אחרים. בלי לחשוף יותר מדי פרטים על העלילה, נרמוז שספינות חלל למיניהן חשובות כאן יותר מאשר מכוניות.
תהליך זה מעלה את השאלה - בכל הקשור לעלילות הפעולה, במה הסרטים הללו שונים מ"משימה בלתי אפשרית", למשל, ולמה קוראים להם "מהיר ועצבני" אם מה שהם שואפים אליו זה לתאר כיצד ספינות חלל משייטות לאיטן בגלקסיה?
"מהיר ועצבני" הוא מותג חזק - כל כך חזק, עד שסביר להניח כי כיאה לשמו, הפרק התשיעי שבו ימכור קרוב ל-900 אלף כרטיסי קולנוע בישראל. אך כמו כמעט כל מותג הוליוודי אחר, גם הוא עבר בשנים האחרונות תהליך של ריקון מתוכן, ומונח כעת לפנינו כצדפה ריקה, עם הרבה עצבים אבל בלי הרבה מהירות.