"אני לא ליידי, לא מהמטופחות", מכריזה מלכת הדרקונים מנור, 33, "שימור מבנים זה בדם שלי". עם בלונד פלטינה, קעקועים וג'ורה של נהגת סמי טריילר, היא מסתמנת בינתיים כדמות המורדת העונתית, שאת מקומה פינתה דובי. מנור מחפשת שקט, כי אצלה תמיד רעש, ליטרלי. היא תזזיתית, צוחקת בקול גדול ומדי פעם בוקע מגרונה קול היתולי כזה או אחר כמו הייתה אחותה האובדת של מיה דגן.
ביקורה של יעל אצל מנור גוזל מאיתנו את אחת הסצנות היפות ב"חתונמי" ובהיסטוריית אמנות המסך בכלל, ובה יעל אמורה הייתה ללמוד לרקוד על עמוד. יאללה, את גם ככה לא באמת פסיכולוגית, למה לא לעשות קצת כיף? במקום זה, אנחנו מקבלים עוד דיאלוג משמים שבו יעל שואלת את מנור איך היא עדיין רווקה. יתכן שגם בן, החתן המיועד, נשאל למה הוא נשאר רווק עד גיל 38, אבל אנחנו לא רואים את זה על המסך, וחבל.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
אם כבר הזכרנו אותו, הכירו את בן נדל - גנן בחינוך המיוחד. ראר. הוא לא רק כריזמטי וטוב עם ילדים, הוא גם משדר צניעות. זה רק הופך אותו לסקסי יותר, וזה מה שחסר לי אצל גברים כמו איתמר-וייב-של-תרמית-פירמידה. בתחום הנורות האדומות: הוא לא מוכן להשתנות בשביל אף אחת. והוא חסום רגשית, אבל בסדר, למצוא גבר לא חסום רגשית זה באמת כמו למצוא אישה שלא הוטרדה מינית. מאז שאבא שלו נפטר הוא מפחד גם לנטוש וגם להינטש, אבל מעדיף לנטוש. יש בעיות בחיים בכלל שלא מתחילות מאבא? עד שיש אחד טוב הוא מת מוקדם.
המומחים משוחחים על כך בעוד סצנה ספונטנית לגמרי שבה כל אחד בתורו יורה מונולוג והשניים האחרים מהנהנים. ואז מצטרפת גם מעיין, המומחית השלישית. זה מרגיש כאילו היא נועדה לתבל את הזוגיות של דני ויעל אבל אף אחד לא לקח בחשבון שיהיו לה גם אמביציות משלה. "אני לא בטוחה שבן מתאים לאנרגיות האלה", היא מתעקשת להתבטא, ועל הדרך עוקצת אותם על השידוך של אריק ודובי. מישהי פה עשתה שיעורי בית. הם מבינים שצריך למצוא לה עיסוק אז תוקעים אותה בתא בידוד מול חומרי גלם שנפלו בעריכה, ומעיין, חראם עליה, כל כך מסורה לתפקיד שיש מצב שהיא עדיין יושבת שם, מחזיקה את העיניים פקוחות בשיטת תפוז מכני.
מנור מתיישבת על ספת המומחים ונרגשת לגלות שהיא הולכת להתחתן, ממש כאילו זה אמיתי. היא יוצאת לחגוג את הבשורה עם אורית החברה, ואני ממש שמחה לראות שיש לה לפחות אחת כזאת כי לא אוכל לשאת פעם נוספת את הקיץ של קארין. בניגוד אליה, בן מאפק את השמחה כמיטב המסורת הפולנית. הוא נרגש, אבל לא מוצא את הדרך לבטא את זה. "לפעמים אין לי מה להגיד", הוא חותם. "מאז שאנחנו מכירים אותך זה לא קרה אף פעם", צולפת יעל, גם היא לא מצטיינת בהבעת רגשות.
בשונה מדני, הפסיכולוג החם והאבהי, יעל מופיעה בחתונמי על תקן אשת המקצוע, טייטל שקשה להעריך על רקע ניסוי כה משוגע בבני אדם. אולי לכן זה כל כך נוגע ללב שפתאום פורץ ממנה בכי. בכלל, ביחס לעונות הקודמות, נראה שמשהו התרכך בה, ואני מוצאת את עצמי מזדהה עם יותר ויותר אבחנות שלה לגבי המועמדים וזוגיות בכלל. בגדול, פסיכולוגית שפורצת בבכי זה ביג נו נו, אבל אם אין כאן טיפול ושום מומחיות לא באה ממילא לידי ביטוי, אפשר לפחות להיות בני אדם. בכנות, אני מעריכה אותה יותר. ועכשיו, יותר מתמיד, אני מצפה לריקוד על עמוד.
הפרק אנחנו מקבלים הצצה גם למתפתח בין מעיין לעמרי, שזה לא מתפתח בכלל. כרגע, נראה שהכימיה גבולית מאוד. בשיחה על ברוסקטה וטחינה, מעיין מתוודה שהיא רגילה להתקפל בבוקר וללכת. היא קוראת לזה "קשה לי עם אינטימיות", אני קוראת לזה "יחסים בתל אביב". בדיוק על הצלקות שלה מגברים מתיישב עמרי עם הווידוי: כמו שאני מתאהב מהר, ככה יורד לי. היא, בהתאמה, נפתחת לאט. כלומר, ברגע שירד לו, יעלה לה. יפה מאוד, מומחים, יפה מאוד. רק חסר שתחברו עכשיו בין רופא שיניים מקועקע לעקומת שיניים ששונאת קעקועים. אה, רגע.
בהגיעם לאיי סיישל, מעיין מתלהבת שיש להם שני דושים אבל אני רואה רק אחד. בינתיים, הכל מתנהל על מי מנוחות. למה לא, יש נוף יפה ושתייה על חשבון ההפקה. באווירת מגבות הברבור, הם מתוודים זה בפני זו שקיבלו - חיצונית, לפחות - בדיוק את מה שרצו. מתחת לזה, מרגיש שאין שם הרבה, וששניהם רוצים יותר להיות בזוגיות מאשר ספציפית אחד עם השנייה. אבל יש להם עוד קצת זמן עד החבטה בקרקע, זו רק ההתחלה ומעיין עולצת וזורמת, גם כשהוא מפתיע אותה בבוקר עם מצלמה לפנים. מי שיעיר אותי ככה דינו מוות.
ההכנות לחתונה של מנור ובן בעיצומן. אנו פוגשים את מנור במדידות השמלות, הזדמנות נפלאה לגלות כמה חברותיה של הכלה בזות לה. "צריך להכיל אותה", מסננת אחת מבנות הלוויה. הפעם, בשלב חילופי המתנות, ניכר שיפור: היא מביאה לו מצלמה ישנה, הוא מביא לה תקליט, ויאללה, אפשר לכתוב על זה שיר של שלמה ארצי. "בדמיון, אני קול", מגלה בן למצלמה במבט של גוש בטון. שניהם לא קוליים לגבי זה בכלל. הוא מתוח ברמות של חתן, ומנור, עטויית גלביה, מלהגת על כדורי אש ודרקונים בתוך הבטן משל חזרה מריטריט מיניות מקודשת במדבר.
ההורים שלה מתים שכבר יהיה משהו סטנדרטי בחיים שלה. בתחום הרומנטי היא קוראת לעצמה "כישלון", כבר כלה שנייה העונה. מה יהיה איתנו, נשים. לא משנה כמה מגניבה את ובועטת במוסכמות, בסוף משהו מהציפיות של החברה מחלחל פנימה, ואת מוצאת את עצמך מודדת את ערכך על פי הסטטוס הזוגי שלך. זה עצוב. על שני המפגשים של מנור עם ההורים שלה, לאורך הפרק, מרחפת תחושה של אכזבה. מנור מזכירה לאביה את חאליסי, והוא, ככה עולה מבין השורות, היה מעדיף סינדרלה. אולי הפער הזה, בין מי שהיא לבין מה שמצפים ממנה, הוא שמפריע בתוכה את השקט. תודה, אפשר להעביר לי 400 בביט.
הכלה יוצאת, כולה פרפרים ודרקונים, ולא נעים לומר - אבל נראה שבן לא בעניין. החיוך שלו עקום, מתאמץ. מנור, מצדה, כל כך דלוקה עליו כבר עכשיו, שלא היה אכפת לה לגלות שהוא מפסל בחרא. באקט פרוידיאני משהו, בן מפספס את הכוס. את מנור לא מעניין המראה החיצוני, את בן דווקא כן. "בגדול היא סבבה", הוא אומר לחבר במסיבה שאחרי הטקס. "אני לא אוהב את כל האיפור, צריך לראות בלי". למצלמה הוא מוסיף: "מתוקונת", ובזאת אבד הליבידו של כולנו לתקופה הקרובה. מנור לא ממש קוראת רמזים, ובדרך הביתה היא פותחת לו כפתור בחולצה כדי לבדוק את הסחורה, בעוד בן ממצמץ להפקה לאות מצוקה. דודי וצוקית, בהצלחה לכם.
