ושוב איתכם: עשרה חודשים אחרי שמשדר הדוקו-דרמה הסתמי "אתי אלון: האישה שגנבה 250 מיליון" הפציע על המסך בקשת 12, עולה היום (חמישי) ביס אחותו היומרנית יותר - "מעילה" - סדרה נוספת המבקשת להתחקות אחרי הפקידה שמעלה בכספי הבנק, אחיה השקוע בהימורים עופר מקסימוב, ומערבולת הלחצים שהובילה את שניהם לאבד שליטה בתוך אחת הפרשות הכלכליות החמורות בתולדות המדינה, אם לא החמורה שבהן.
לסדרה שותפים שניים: שירה פורת, שמאחוריה כמה סרטים קצרים, ויותם גנדלמן, המוכר כאחד משלושת היוצרים של "צל של אמת" השנויה במחלוקת, ושוב מתגלגל תחת ידיו פשע סנסציוני שהדהים מדינה שלמה. עבור שניהם מדובר בפרויקט עלילתי ראשון בהיקף ובפרופיל כזה, שאליו גייסו כמה שמות גדולים במיוחד: דאנה איבגי כאתי אלון, יהודה לוי כעופר מקסימוב, חנן סביון כבעל שלומי והבמאי דובר קוסאשווילי כאביהם של שני האחים, וגם: אור בן מלך ("הנערים"), שלום אסייג, אורי גבריאל ואחרים. על פניו, זו אמורה להיות הסדרה הגדולה של השנה. בפועל, היא רחוקה מלמצות את הפוטנציאל שלה.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
לבד מיופיה הוויזואלי - "מעילה" מתענגת על השחזור התקופתי של סוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000, ובפרט על הטכנולוגיה של התקופה - הסדרה מעלה לדיון כמה נושאים עיקריים. כך למשל היא מתארת באופן משכנע את הדרך שבה היחסים הבין-משפחתיים דחקו את אלון לפינה, כשהיא נדרשת שוב ושוב להציל את אחיה ואביה מעצמם ולשלם כל מחיר לשם כך. הדינמיקה הזאת מוצגת כרעילה, פטריארכלית ומניפולטיבית באופן אכזרי. בכך מעמידה הסדרה את אלון בעמדה מורכבת, של מי שהיא גם קורבן בסיפור. תמה בולטת אחרת בסדרה, מטבע הדברים, היא הצגת ההימורים של מקסימוב כמחלה והתמכרות טוטאליים, שבהדרגה מובילים להריסה שיטתית של חייו.
תצוגות המשחק ב"מעילה" לא רעות, אך גם חד ממדיות. איבגי, מהשחקניות הוורסטיליות והמוכשרות בישראל, מגלמת דמות חרדתית ומבוהלת מעצמה ומהכל שסובלת במאה אחוזים מהזמן, אך האם זה באמת כל מה שיש באלון, אדם שהצליח להערים במשך שנים על שלל אנשי מקצוע וקולגות ולגנוב 250 מיליון שקלים? הסדרה מתקשה לפצח היבטים אחרים בדמות הזאת. לוי, מצידו, בתצוגה טובה, מגלם היטב דמות כמעט דו-קוטבית, נרקומנית, שלא מסוגלת לעמוד בפיתויים שהחיים מספקים לה ובעצמה הולכת ומתרוקנת. לעולם הפנימי, המחשבות והדילמות של שתי הדמויות אנחנו לא באמת נחשפים בגבולות התסריט, וקשה להזדהות איתן.
הצרה העיקרית היא שבמישור העלילתי, הסדרה מתקשה להתעורר. נכון, יש אקשן ויש מתח, אבל "מעילה" שוחה באותם מים שוב ושוב ושוב, וארבעת פרקיה הראשונים - אלה שנשלחו לעיתונאים, מתוך שבעה בסך הכל - כמעט זהים באופיים: מקסימוב מהמר ומסתבך, הוא ואביו מפעילים מניפולציות על אלון; המציאות והלחץ מתפרצים אליה לבנק; וכשהיא בלחץ אטומי היא מקלידה משהו במחשב ופותרת את הבעיה - וחוזר חלילה. זהו אולי הסיפור, אבל באופן הזה הוא לא מיתרגם לדרמה טלוויזיונית מספיק מעניינת.
לרעת הסדרה עומדת גם העובדה שהסיפור ידוע ומוכר לצופים. אנחנו הרי יודעים מה הולך לקרות, ולא רק שברור לנו גודל הבור ששלושת בני המשפחה חופרים לעצמם, אנחנו רואים איך הם שוב ושוב לא מצליחים לעצור את עצמם, וברור גם שאין שום סיכוי לגאולה עבורם. מכך עולה חוסר עניין לצד מועקה בלתי נגמרת, לא המרכיבים שמהם נוצרת סדרת פשע מסעירה.
אם לרגע נביט מלמעלה, אפשר להבחין ש"מעילה" ובכלל העיסוק החוזר בפרשת הבנק למסחר, הם חלק מגל העיסוק האינטנסיבי של הטלוויזיה הישראלית בשנים האחרונות במקרים של הונאה, התחזות ומעילה באמון, במקביל לגל שחזורים של פשעים סנסציוניים. כך המדיום פונה ללא קץ לחרדות הכי עמוקות שלנו, מציף ומנכיח אותן באופן בלתי פוסק. למול השלל הזה עולה תהייה בלתי נמנעת: מה האפקט של התופעה הזאת על חברה שסועה וחשדנית מאי פעם? ספק אם הוא חיובי.