הרבה לפני שהמספר 11 בשלט החליף אריזה ובעלי-בית וזכה לכל מחמאה אפשרית על תכני המקור המשודרים בו, "בואו לאכול איתי" כבר הייתה קאלט. "אתם לא רואים 'בואו לאכול איתי'?", היא שאלה שנשמעה תדיר בין מכורי טלוויזיה שתמיד הסתיימה בהמלצה: "כן, זה בערוץ 11 אבל זה חובה. תשלימו פרקים ואז תדברו". לשמחתינו אנשי התאגיד הבינו מהר איזה כוכב מישלן מסתתר להם בידיים, ובשלוש השנים האחרונות זכתה "בואו לאכול איתי" כבר לשתי עונות חדשות בפורמט זוגות שנוי במחלוקת (אך עדיין מהנה). עכשיו, אחרי הפסקה שהרגישה למכורים (ואני ביניהם) כמו נצח וחצי, היא חוזרת בעונה חמישית, והפעם בפורמט היחידים הישן והמצוין (ראשון עד רביעי בכאן 11).
כדי לצאת ידי חובה צריך לדבר על ה"טוויסט הגדול" של העונה - הפעם כל הבשלנים בתוכנית מכינים ארוחות כשרות. מה זה אומר? שבמקום רוטב בשמל על צלעות טלה תקבלו כל מיני גרסאות של שמנת סויה, גבינות קשיו ותחליפים למיניהם. אם בעונות קודמות זכינו לספיישלים של מטבח כשר שהביאו איתם לתוכנית גם מתמודדים מהמגזר הדתי - זכור לטובה זוג הגברים הדתיים מהעונה הקודמת שאמנם הכינו אוכל גלאט-כושר אך עדיין לא ירדו למתמודדים בגרון - בעונה הנוכחית כל פרק יכול לארח גם שומרי תורה ומצוות. בפועל, "בואו לאכול איתי" תמיד הייתה תוכנית על אנשים ולא על אוכל, כך שכל עוד הליהוק נפלא, המתכונים יכולים להיות שילוב של חצץ ונסורת ארנבים ואנחנו עדיין נהנה.
בית-ספר לליהוק. זה מה שעלה לי לראש אחרי הצפייה בפרקים הראשונים של העונה (לעיתונאים נשלחו ארבעה פרקים משתי קבוצות שונות של מתמודדים). ליהוק ריאליטי הוא אמנות, ואם יש משהו ש"בואו לאכול איתי" הצטיינה בו מאז ומעולם זה ליהוק המתמודדים. זה המקום גם להזכיר את שמה של מי שאחראית לכך - עורכת הליהוק ענת רשף. בזמן שתוכניות אחרות ממחזרות את אותם המתמודדים שוב ושוב (אם אדל בספלוב תמצא את עצמה גם כאן אני אפסיק לצפות כמחאה) נראה שבידי צוות הליהוק של "בואו לאכול איתי" יש את הסופר-פאוור שעוזר להם להביא אל המסך פרצופים חדשים, מצחיקים, שונים, מרעננים ומאוד שנונים. סוד ידוע הוא שכמה מדמויות הריאליטי החזקות ביותר בישראל התגלו לראשונה ב"בואו לאכול איתי": מאיציק כרסנטי, דרך אודליה סוויסה ומשפחת חזן לדורותיה, כולם התחילו כאן.
השבוע הראשון של העונה נפתח בפסיפס יפהפה של מתמודדים שכרגיל שובצו להם יחדיו מהסיבה ההגיונית ביותר: הם יעלו אחד לשני על העצבים. לצד אייל ההומו שיצא מהארון בשנות הארבעים לחייו ומכיל היום יותר מניירות ממופע ברודווי שלם, נמצא בני ציפר, עורך מדור הספרות והשירה בעיתון "הארץ" ואדם בעל יחס אמביוולנטי למיניות שלו (אליו נגיע בהמשך). הקבוצה כוללת גם את ירון, שמשתייך לזרם "כנסיית מפלצת הספגטי המעופף", שזה הרבה מילים ל"טרולים שנהנים לראות אנשים אחרים מאבדים את זה", ליאת שהיא חרדית לשעבר ואם ל-12 ילדים, וגילי הקיבוצניקית שאוהבת לרכל ואני אוהב אותה.
גם בלי הקריינות הנפלאה כתמיד של שי אביבי והתסריט ההיסטרי של דקלה קידר, רק המפגש בין האנשים האלה, ששונים אחד מהשני בכל נים וצנים, הוא משהו שאי אפשר להוריד ממנו את העיניים (ולא צריך). השיא של השבוע הזה - וכן, זה ספוילר - הוא הרגע שבו בני ציפר לא יכול לשאת יותר את סיפורי היציאה מהארון של אייל ומחליט להתוודות.
הסיפור של ציפר, חובב פרובוקציות ידוע ומוצהר, כולל את ההבנה שלו שייתכן שהוא נמשך פיזית לגברים, אבל אין סיכוי בעולם שהוא יחיה עם "גבר שזורק גרביים על הרצפה" (ציפר נשוי מזה שנים רבות לאישה והוא אב לשלושה ילדים). שאר המתמודדים (מלבד ליאת) מבינים היטב את הסבטקסט של הסיפור, ובחדר יש שתיקה שאפשר לחתוך בסכין חמאה מפונפנת. ואייל? הוא בכלל מתמוגג. אגב, כהומו אני חייב לציין שמעולם לא נתקלתי בסיבה כל כך הומואית ללא לרצות לחיות כהומו (הרי עוד ב"סיינפלד" איילין ציינה שחשבה שג'רי גיי כי הוא מאוד נקי ומסודר).
נראה ששבוע ה"יציאה מהארון" של ציפר הוא רק סיפתח לעונה גדולה, הקבוצה השנייה של המתמודדים לא נופלת בכלום מהראשונה, וכוללת את אושרית שפועלת נגד "מסתננים" בדרום תל אביב ואת קייסי, בת למהגרי עבודה מהפיליפינים שנולדה בישראל (את החיבה ביניהם יוכלו להסביר רק שוטרי יס"מ). אך בעיקר היא כוללת את גיא והדס - שניים שהם מהשמנא והסלתא של "בואו לאכול איתי", וכבר מעכשיו כדאי להבטיח את מקומם בפרק אולסטארס מיוחד. גיא ההייטקיסט והדס העייפה (היא לא באמת רוצה לספר מה היא עושה כי לא אכפת לה) הם מופת של מיזנתרופיות, סרקזם והתנשאות בריאה, מדובר בשני צופים מכורים של התוכנית שהגשימו חלום, וכל רגע שלהם על המסך הוא תענוג גדול.
אם זה עדיין לא היה ברור, העונה החמישית של "בואו לאכול איתי" היא כנראה הדבר הכי כיפי על המסך והנה המתכון ה"סודי" שלה: קורטוב אינטליגנציה, קמצוץ רגש וחופן של הומור עצמי.