אחד הריבים ההוליוודיים הכי חריפים בשנים האחרונות הוא העימות הווירטואלי בין יוצרי וחסידי סרטי גיבורי-על ובין מרטין סקורסזי. הקולנוען האגדי מפקפק בערך האמנותי של להיטי קומיקס, ומליצי היושר של שוברי הקופות הללו מגוננים עליהם ולעתים גם תוקפים אותו.
קרב הבוץ הסלים בשבוע האחרון. ג'יימס גאן ביים את סרט הקומיקס התורן, "יחידת המתאבדים", ובריאיון לכבוד הפצתו טען כי סקורסזי יצא למתקפה כחלק מקמפיין קידום עצמי מחושב וציני. בתגובה להורדה הכפפות הזו, ענה הבמאי הוותיק באותו זלזול שבו פיני גרשון התייחס ליול"ב קאפ והצהיר - "מעולם לא שמעתי על ג'יימס גאן. מי זה?".
ובכן, אם גם אתם במקרה לא שמעתם, נענה כך: ג'יימס גאן הוא במאי הקומיקס הטוב של השנים האחרונות, ולאור הדומיננטיות של סוג העשייה הזה, הדבר הופך אותו כרגע לאחד הקולנוענים הבולטים בצד המסחרי של הוליווד. הוא גם אחד היחידים שהספיקו לעבוד בשירות שתי אימפריות הקומיקס המתחרות - הוא התחיל עם מארוול, ויצר את "שומרי הגלקסיה", אחד מן הסרטים המוצלחים והאהובים של האולפן, וגם את ההמשכון שלו; ועכשיו חצה את הכביש ל-DC וביים תחת המטריה שלהם את "יחידת המתאבדים", שראוי אף הוא למדליה.
גאן הוא גם יוצר שהצליח להתעלות מעל תרבות הביטול ולהציל לעצמו את הקריירה, לאחר שחשיפת ציוצים מביכים מעברו כמעט חיסלה אותה. כיאה לכך, סרטו החדש הוא גם פרויקט שיקום של מותג הקומיקס "יחידת המתאבדים" - עיבוד קודם, במקרה זה פרי ידיו של דיוויד אייר, יצא לאקרנים לפני חמש שנים בלבד וזכה לתגובות קטלניות. הסרט הזה, חשוב להבהיר, הוא לא המשכון שלו וגם לא עיבוד מחודש, אלא דף חדש לחלוטין.
האם לא היה מוקדם מדי לצאת לשכתוב ההיסטורי הזה? כנראה שכן, כי הפרויקט עתיר התקציב מתרסק כרגע בקופות ארצות הברית, כמובן גם באשמת הקורונה והעובדה שבצד ההפצה הקולנועית, הוא עלה גם לסטרימינג ב-HBO MAX. אצלנו, יש להדגיש, "יחידת המתאבדים" מוקרן אך ורק בקולנוע.
הסרט מוגבל מעל גיל 16 ומעלה מסיבות שעוד נגיע אליהן, אך מעבר לכך, אין מגבלות. לא צריך לראות את הגרסה הקודמת או איזשהו תוצרי של DC כדי להבין אותו, והעלילה שלו עסיסית ומלאת פרטים אך פשוטה וקוהרנטית יחסית לסרטי קומיקס מן השנים האחרונות. לעומת זאת, אפשר למצוא בו שלל התייחסויות לקלאסיקות קולנועיות מז'אנרים אחרים, למשל "פסיכו" ו"12 הנועזים".
וכך, היחידה בשמה נקרא הסרט מורכבת מאסירות ואסירים, שכל אחד מהם מיוחד בדרכו שלו. רובם טרם עשו את המעבר מהקומיקס למסך הגדול. בולטים בהם מומחה לנשקים בגילומו של אידריס אלבה, שנכנס לכלא לאחר שירה בלא אחר מאשר סופרמן; צעיר שמתגלה כמעין גרסה ביזארית עוד יותר של נורמן בייטס מ"פסיכו", וכמוהו פועל מתוך שנאה תהומית לאמו; דמות בשם Ratcatcher, שבקומיקס המקורי היתה גבר אך כאן הופכת לאישה, וכמשתמע משמה, יודעת להוציא את המיטב מעכברושים; וכריש דמוי אדם המדבר בקולו של סילבסטר סטאלון, שבניגוד לשרירנים אחרים בני דורו מצליח להשתלב בעולם הקומיקס ולשמור על רלוונטיות. בצידם מככבת גם הארלי קווין, הדמות הבולטת היחידה שהופיעה גם בגלגול הקודם של "יחידת המתאבדים" ואף זכתה לסרט משלה.
הממשלה מגייסת את כל אלה ושולחת אותם לאי דרום אמריקאי בדיוני בשם קורטו מלטזה, כדי לפתור מקרה חירום: הפיכה צבאית הדיחה את ההנהגה המושחתת, שייסרה את הנתינים בשוטים ובעקרבים. ולמה זה מעניין את ממשלת ארצות הברית? כי אותה רודנות היתה בעלת ברית ותיקה שלה, ונתנה חסות לפרויקט מדעי נבזי וסודי במיוחד, שכעת עלול להיחשף.
התסריט של "יחידת המתאבדים", אותו גאן כתב בעצמו ולבדו, שולח שלל חיצים - כלפי הדרך שבה הרשויות האמריקניות מתייחסות לאסירים, כלפי הצורה שבה הם בוחשים במדינות עולם שלישי, כלפי האופן שבו הם משתפים פעולה עם משטרים חשאיים ואפילו כלפי החסות ההיסטורית שהעניקו למדענים נאציים. כל זה מוסיף לסרט עניין ועוקץ, אבל ביקורת פוליטית וחברתית חריפה שכזו היא כבר לא דבר פורץ דרך בשיח האמריקאי וגם לא בהוליווד. מה שמקנה לסרט את ייחודו ואיכותו ומצדיק מבחינתי את עלייתו על הפודיום הוא עניין אחר: סגנון העשייה שלו.
ראינו הרבה להיטי קומיקס בשנים האחרונות, אבל לא משהו כזה. יותר מאשר שוברי קופות עכשוויים אחרים מן העולם הזה, "יחידת המתאבדים" החדש מזכיר את סרטי הפולחן הטראשיים ודלי התקציב של אולפני טרומה, ואת הסרטים הראשונים של דיוויד קרוננברג ופיטר ג'קסון. כמוהם, גם לו יש חיבה לראשים מתפוצצים ולמחזות גרפיים וקיצוניים אחרים. כיאה לסרט שמככבים בו איש-כריש ועכברושים, יש לו חיבה לזר ולמוזר - וזה נהדר.
מבחוץ, "יחידת המתאבדים" הוא סרט עם תקציב של 185 מיליון דולר, אבל מבפנים יש לו נשמה של סרט עצמאי וטראשי שלא חייב כלום לאף אחד. מהדקות הראשונות, הוא מחלק לנו שקית הפתעות. הפתיחה שלו מתגלה כהסחת דעת, דמויות מתות בו הרבה לפני שהיינו מצפים וגאן עושה שימוש יצירתי ואיכותי בכל אמצעי המבע שעומדים לרשותו, כולל כותרות ומוזיקה. כמו "שומרי הגלקסיה", גם כאן יש פסקול נהדר, שמתחיל עם ג'וני קאש ומגיע לשיאו בפיקסיז.
באשר לעבודות המשחק: כמו בסרטים אחרים שלה, גם כאן מרגו רובי היא פצצת אנרגיה. "יחידת המתאבדים" מצטיין גם בליהוקים הפחות מוכרים - כך, למשל, את המנצחת על העכברושים מגלמת דניאלה מלכיאור, כוכבת טלנובלת פורטוגזית שעושה כאן קפיצה מרשימה עוד יותר מאשר של גל גדות בזמנו. את אבא שלה, אגב, מגלם השחקן והבמאי טאיקה וואטיטי, שמזוהה עם מארוול, אך כמו ג'יימס גאן, מוכיח שגם בעולם הקומיקס אפשר לעבור מהפועל למכבי.
יש עוד הרבה מה לומר על "יחידת המתאבדים", אך קצרה היריעה וגם אין טעם לחשוף יותר מדי פרטים עלילתיים כדי לא לחבל בהנאה למי שטרם צפה. נוסיף רק זאת: רוב להיטי הקומיקס בשנים האחרונות סבלו מארכי-נבלים סתמיים, אך כאן אין את הבעיה הזו. הרוע שהגיבורים עומדים מולו טהור, עסיסי ומפלצתי.
לא חסרות בעיות בסרט. הוא מנסה להשחיל בדיחה אחת לדקה לפחות, ולעתים קרובות זוהי בדיחת קרש, במקרה הטוב. יש בו הרבה דמויות, וכמה מהן לא מפותחות. התיעוב של אחת מהן לאמא שלה משמרת את שנאת הנשים והאמהות האופיינית לקולנוע ההוליוודי, וההערצה של הסרט לכל מה שמדיף מפסיכופתיות מדיפה לעתים ריח לא נעים.
למרות זאת, "יחידת המתאבדים" מצדיק את הביקורות המשתפכות שקיבל בניכר. הוא נמשך כשעתיים, אבל לא משעמם לרגע, ומהנה רוב הזמן. גאן אולי עוד לא הרוויח את הזכות להתחצף לסקורסזי, אבל בהחלט הצליח ליצור סרט תוסס, מקורי ועתיר כל טוב, שלא צריך להיות חובב קומיקס כדי ליהנות ממנו.
לרגעים, "יחידת המתאבדים" אפילו מצליח לרגש קצת - אף פעם לא חשבתי שאחוש כל כך הרבה אמפטיה כלפי איש-כריש. בהקשר זה ואף חשוב מכך, הסרט גם מיטיב להעביר בסופו מסר מעורר השראה: אם אפילו עכברושים יכולים להביא תועלת, אז אולי גם אנחנו, הזן הנחות הידוע כבני אדם, מסוגלים עוד לתקן את הנזק שעשינו לעולם ולהצדיק את קיומנו בו.