עולם הקולנוע עבר טלטלות היסטוריות בשנים האחרונות, אבל חוק אחד המשיך לעמוד על כנו: בכל פעם שמתקיים פסטיבל יוקרתי, אדל אקסרקופולוס תצעד על השטיח האדום שלו.
השחקנית הצרפתייה עם השם הייחודי (עוד נגיע אליו) התגלתה לראשונה לפני שמונה שנים במסגרת התחרות הרשמית בפסטיבל קאן, כשכיכבה ב"כחול הוא הצבע החם ביותר". תצוגות המשחק בו היו כה עוצמתית, שחבר השופטים בראשותו של סטיבן ספילרג קיבל החלטה היסטורית: להעניק את דקל הזהב לא רק לבמאי עבדלעטיף קשיש, אלא גם לשתי כוכבות הסרט - אקסרקופולוס וליה סיידו.
אקסרקופולוס היתה אז בת 19. הרבה כוכבות צעירות לא הצליחו לשמור על מומנטום, אבל היא כן, ובאופן עקבי יש לה מדי שנה סרט חדש אחד בפסטיבל ונציה וסרט חדש אחד בפסטיבל קאן.
כהמחשה לכך, פסטיבל הקולנוע ירושלים יציג בשבוע הבא בכורות ישראליות של שני סרטים בכיכובה: "שני גברים וזבוב" ("Mandibules") שהוקרן בוונציה לפני שנה, ו"לא שמה זין" ("No Fucks Given"), שהוקרן בריביירה רק לפני חודש. פגשתי אותה בשתי ההזדמנויות, והריאיון הבא הוא שילוב של שתי השיחות.
שני הסרטים מצוינים, ואדל מצוינת בשניהם, אך בכך מסתכם הדימיון ביניהם. נתחיל עם "לא שמה זין", בו היא מגלמת דיילת העובדת בחברת לואו-קוסט, והסרט מרתק גם כי הוא חושף את תנאי העבודה האיומים במקצוע הזה. באחד מרגעי השיא הדרמטיים, למשל, היא נדרשת להוכיח להנהלה שתהיה מסוגלת להבליג בחיוך על הטרדות מיניות.
"יש נשים שנכנסות למקצוע הזה עם חלומות על נסיעות יוקרתיות לדובאי וקופקבנה, ובסוף מוצאות עצמן באוטובוס מעופף, כל הדרך מפריז לוורשה", היא אומרת בריאיון. "במהלך התחקיר, למדתי עד כמה זו עבודה קשה - הקצב, העייפות, האוכל הנוראי, העובדה שאת צריכה לחייך במשך שלוש שעות ולקבל אחריות על הבטיחות של כל כך הרבה אנשים".
במהלך אחת הסצינות, מלמדים את הדיילות איך לחייך בצורה משכנעת. זה משהו שאת חווה גם כשחקנית?
"בטח, כל החיים מבקשים ממני לחייך. אם אני על השטיח האדום ומעזה לא לחייך, אז ישר שואלים אותי על זה. מה לעשות שאני לא אוהבת לחייך, כי אני לא אוהבת את השיניים שלי. בהתחלה עשיתי מה שביקשו ממני, אבל אז הסתכלתי בתמונות ולא הייתי מרוצה, כי הן היו מכוערות. במקצועות שיש בהן אלמנט של ייצוגיות, למשל שחקניות או דיילות, מנסים לקבוע לנו מה לעשות. צריך להיזהר לא להפוך למה שאנשים מצפים שתהיה. זו מלכודת".
"לא שמה זין" הוא עבודת הביכורים של עמנואל מאר וזו'לי לקוסטר, וצולם בתקציב נמוך ובתנאים כמו דוקומנטריים. חוץ מאקסרקופולוס והשחקנית המגלמת את אחותה, אין בסרט שחקנים מקצועיים. "הדיל היה שאנשים יסכימו להצטלם בלי תשלום, אבל בתמורה יקבלו טיסה חינם", היא אומרת.
מה הדבר שהכי הפתיע אותך במהלך התחקיר על עבודת הדיילות?
"אני זוכרת שהיינו על המסלול, ואז קיבלתי טלפון מהמנהלת של בית הספר של הבן שלי - והרגשתי כל כך חסרת אונים, כי ידעתי שהמטוס תכף ימריא ואני אהיה מנותקת למשך שעות. הבנתי שמי שעובד בעולם הזה מבלה את רוב זמנו רחוק מהבית, באוויר, וזה מאוד מקשה עליו לתחזק את החיים על האדמה".
גיבורת הסרט, כך מתגלה לנו עם הזמן, איבדה זה עתה את אמה בתאונה, ומתקשה להתמודד עם האבל. היא חיה בתחושה של בדידות וניכור, לא מפתחת שום קשרים מעבר לסטוצים ומטביעה את יגונה באלכוהול ובסמים. "אני גאה מאוד בסצינה שבה אני שיכורה ומסטולה, בעיקר בגלל הקטע של המסטולה", היא אומרת. "לשחק שיכורה זה אתגר, אבל לשחק מסטולה זה האתגר הכי גדול, ואני חושבת שעמדנו בו".
הסרט מדבר על היחסים בין הגיבורה לאבא שלה, שהוא ההורה היחיד שנשאר לה אחרי מות אמה. איך היחסים שלך עם אבא שלך?
"תראה, עם כל הכבוד לאמא שלי, ויש המון כבוד, הדעה של אבא שלי הכי חשובה לי בעולם. הוא מורה למוזיקה, אאוטסיידר מוחלט לעולם הקולנוע, ודווקא בגלל זה העצות שלו הכי טובות. הוא גם נתן לי את העצה הכי חשובה בחיי: בתחילת דרכי, מפיק אמר לי שהשם שלי ארוך מדי וקשה להגייה, והציע לי להחליף אותו. אבא שלי, בתגובה, אמר - 'אם מישהו יגיד את זה עוד פעם אחת, אני אהרוג אותו', ולשמחתי נשארתי עם השם. אבא שלי תמיד מסתובב איתי בפסטיבלים, וכשהוא רואה מישהו שצריך להיזהר ממנו ומהבקשות שלו, הוא אומר לי 'זהירות, נחש!' והוא תמיד צודק".
ב"שני גברים וזבוב", כמשתמע משם הסרט, הגיבורים הם שני גברים וזבוב. אקסרקופולוס היא הצעירה שנקרית בדרכם, ובשל תאונה שעברה, מסוגלת לדבר אך ורק בצעקות. את הסרט ביים הקולנוען האקסצנטרי קוונטן דופייה, ובניגוד למלנכוליה של "לא שמה זין", כאן מדובר בקומדיה הזויה.
"בקולנוע הצרפתי אוהבים לשים שחקניות במשבצות", היא אומרת. "מאז 'כחול הוא הצבע החם ביותר', כולם בטוחים שיש רק דבר אחד שאני מסוגלת לו: לחישות ומלמולים בסרטי איכות. האמת היא, שאני מאוד אוהבת לצחוק ולהצחיק, וחיכיתי להזדמנות לעשות קומדיה. 'שני גברים וזבוב' הוא אחת החוויות הכי מספקות שהיו לי בחיים".
מה מצחיק אותך במציאות?
"אני חושבת שצחוק הוא דרך חשובה לפרוק מתח - במשפחה, בעבודה, בזוגיות, ודווקא בסיטואציות הכי קשות. אני מאוד אוהבת לצחוק בהלוויות. זה בעיני הרבה יותר עמוק מאשר לעמוד מעל הקבר ולהגיד 'אוי, הוא מת'".
זאת הפעם הרביעית שאנחנו מפרסמים איתך ריאיון, אבל הראשונה מאז הקורונה. איך היא שינתה אותך?
"בעיקר ביליתי עם הבן שלי, ישמעאל. ניסיתי להיות אמא טובה ככל האפשר, אבל אחרי חודש פשוט הושבתי אותו מול 'מפרץ ההרפתקאות'. למדתי בזמן הזה עד כמה אני צריכה אנשים אחרים ועד כמה הם חשובים, והבנתי גם עד כמה אני פריבילגית. אני מודה על כך שיש לי קורת גג ולחם לשים על השולחן".
מאז הפעם האחרונה שנפגשנו נפרדת מהבן זוג שלך ואבי בנך, אז אני חייב לשאול - מה קרה לכלב המשותף שלכם?
"אני מי שנפרדתי ממנו, אז הכלב נשאר אצלו. לפני כמה זמן הוא ראה אותי ברחוב, וכל כך התרגש שהוא השתין מרוב שמחה, וגם לא הפסיק לקפוץ לי על הראש".
בזמן אמת, "כחול הוא הצבע החם ביותר" הוכתר כיצירת מופת וזכה לשבחים מקיר לקיר, אבל עם הזמן היחס אליו השתנה, בעיקר בגלל הדרך בה הבמאי עבדלעטיף קשיש מציג את סיפור האהבה ואת סצינות האהבה בין שתי הגיבורות. אקסרקופולוס, לעומת זאת, לא שינתה את היחסים שלה כלפיו - היא עדיין גאה בו ואוהבת אותו.
"מבחינתי זה סרט פשוט מאוד - סיפור אהבה על הדרך שבה מישהו יכול לשנות את חייך", היא אומרת. "נדהמתי מכך שהפכו את זה לדיון פמיניסטי, בעיקר הדהים אותי לשמוע אנשים אומרים 'נשים לא עושות סקס ככה'. מי קובע? מי החליט? הרי המרחב האינטימי הוא המרחב הכי חופשי שיש, שמאפשר לך לבטא את עצמך בצורה הכי משוחררת, אז מה פתאום שמישהו יקבע למישהי איך עושים את זה? משגע אותי שבחברה של היום כל הזמן מנסים להכניס למשבצות. זה כל כך מסוכן, ואנחנו לא תמיד ערים לזה".
"לא שמה זין" יוקרן בירושלים בשישי 27.8 ב-22:00 וברביעי 1.9 ב-13:30.
"שני גברים וזבוב" יוקרן בירושלים בחמישי 26.8 ב-23:00 ובשבת 4.9 ב-22:30.
להזמנת כרטיסים ראו האתר הרשמי.