"אשוב לישראל כשהשנה תהיה דומה ל-2018, רק כשיהיה בישראל נורמלי לחלוטין", אומר הזמר, היוצר והמוזיקאי מתי כספי, השוהה באיטליה בחודשים האחרונים, בשיחה עם איריס קול ברדיו 103FM. לפני מספר שבועות כספי עורר הדים רבים בעקבות החלטתו לבטל את כל הופעותיו בארץ בעקבות תקנות התו הירוק. "בוודאי שאני מתגעגע להופיע. אבל כפי שאמרתי, לא אעשה איפה ואיפה, לכן וויתרתי על פרנסה טובה כי אני מעדיף לאכזב את עצמי מאשר לאכזב ולו שניים מקהל שלי שלא יוכלו לבוא להופעה".
"אני הולך בעקבות החופש. בישראל ההגבלות חוזרות ונשנות כל הזמן, ובאיטליה לא מפלים לרעה בפרסומים את אלה שלא התחסנו, פשוט כל אדם עושה את מה שהוא חושב. מנסים להשפיע על כולם אבל כל אחד מחליט על דעת עצמו".
במהלך הריאיון כספי הסביר מדוע החליט לעזוב את הארץ, והביע כעס על האופן שבו הממשלה מנהלת את המשבר. "בפעם הראשונה בימי חיי אני עושה למען משפחתי. תרמתי הרבה מאוד מחיי, אני עוד מעט בן 72, וכל שנות עיסוקיי באומנות, תרמתי ואני עדיין ממשיך לתרום לישראל. אני מקליט בעברית. אני כותב ותורם כל הזמן, והקהל שלי הוא קהל ישראלי לרוב. אני מבין ביתר שאת שמה שחשבתי נכון. הבנתי מהתחלה שזה לא הווירוס, זה בוודאי לא מגפה, אף אחד לא מת ברחובות ואין עומס מתים בחדרי המתים או בבתי הקברות. הבנתי שעובדים עלינו קשה מאוד בארץ".
כספי הוסיף ואמר "אני שלושה ימים השתעלתי והתקשיתי בנשימות, אבל הייתי בבית, לא אשפזתי את עצמי, לא לקחתי שום תרופה אלא רק דברים טבעיים, וכעבור שלושה ימים זה התחיל להירגע. אני לא מחוסן, כי כבר חליתי. אבל לא הייתי מתחסן גם לולא חליתי, מפני שההיגיון שלי בא קודם, אחר כך הקורונה".
השיחה עם כספי התקיימה על רקע הוצאת שיר חדש מצדו, "משחקי אהבה", כחלק מסדרת שירים חדשה, שכתב דני רובס. "אני שולח לדני מנגינות, לא מנחה אותו, המנגינות מעוררות בו תחושה כלשהי, הוא כותב ואז אני מתרשם. עד כה התרשמתי תמיד לטובה, וזה הולך יפה מאוד", אמר כספי.
"מאז שעברתי מישראל לאיטליה, קרה לי דבר נפלא. בדרך כלל בשנותיהם של יוצרים, יש התפתחות ויש רגישויות ואחר כך מגיעים לשיא מסוים, והוא בדרך כלל נע בין גיל 40 ל־50 או בין 50 ל־60. ואז יש ירידה משמעותית והיוצר מתחיל לחזור על עצמו בדרכים שונות, מה שנקרא למחזר את עצמו. כאן קרה לי דבר מוזר ומופלא, אני מרגיש כאילו אני בן 30, אני כותב ללא הפסקה. אני יכול לכתוב שיר ביום. יש לי התחדשות נעורים מבחינת היצירה".
"כשהושבתנו לפני שנה ומשהו מעיסוקנו, ועברתי לאיטליה, הרגשתי שהשארתי את הזמן מאחוריי, ופתאום לא מיהרתי לשום מקום וירד ממני איזשהו לחץ מסויים שלא הרגשתי בו קודם כי אני אדם די שליו. פתאום בבת אחת התפרץ הר געש חדש של יצירה. החיים שלי מתנהלים על פי המשפט, שנמצא היכן שהוא במקרא, ואומר: אל תדאג ליום המחר, כי למחר דאגות משלו. וזה נפלא. מסתבר שאין צורך להעמיס יותר מדי דאגות על מה יהיה מחר, מפני שאחוזים רבים מהדאגות בעצם לא יקבלו שום מענה, כיוון שלא יהיה צורך לדאוג, כי הבעייה לא קיימת, זה משהו שחשבנו ודמיינו, ולמחרת הכול משתנה".