תשפ"ב אמנם רק התחילה, אבל ספק אם תעלה בה בערוצים המרכזיים תכנית כה מיותרת וצינית כמו "חיים של אבא". צינית - כי היא מתעטפת בנושא חשוב ומרגש כמו הורות בליווי פס קול נוגה, אבל בתוכה היא בעצם מאה אחוז מציצנית ורכילותית; מיותרת - כי בשביל לחטט בחיים של אנשים מפורסמים יש מספיק תכניות בטלוויזיה. "חיים של אבא" לא טובה מהן בשום קטגוריה, אפילו במיל.
מה הסיפור? שישה אנשים שרובם עונים לקטגוריות כמו מפורסמים, מצליחנים או עשירים - כאלה שאתגרי ההורות שלהם לכל הפחות נראים אחרת מאלו של רוב הישראלים - מאפשרים למצלמות להיכנס אליהם הביתה, אל תוך ההתמודדות המשפחתית, כדי לדבר כביכול על הקושי לנהל חיי משפחה לצד הקריירה הסופר מצליחה. מין חיקוי חיוור - ושמרני למדי - של נוסחת "מחוברים" לעניים.
בפרק הראשון היו אלה המסעדן עומר מילר בימים הראשונים אחרי שנולדו לבת זוגו תאומים, כשהוא נאלץ לשלב בין שלל מיזמי האוכל והמשפחה שבדיוק התרחבה; מתמודד הריאליטי אורן חזן (כן, שוב הוא, כמה מקורי ומיוחד) שנעלב מההאשמות שהוא לא מספיק נוכח בבית; היהלומן העשיר כקורח ישראל אור שופך כספים והופך עולמות עבור מסיבה לבתו בת החמש; והזמר הוותיק קובי פרץ, שמעוניין להעביר את ילדיו, למורת רוחה של אשתו, למערכת החינוך הדתית.
זה לא סתם חסר ערך, זו גם טלוויזיה משעממת להפליא. כמעט מיותר לציין ששום התמודדות כאן אינה באמת מעניינת או מתוארת באופן שאינו שטחי. אבל מה שנשקף מהמסך הוא ממילא לא ממש דיון על הורות ואבהות, מהסוג שדווקא רווח בטלוויזיה באזורי המשדרים הרכים. הילדים וההורות בכלל אינם הסיפור: נראה שמה שמעניין את רשת הוא להציג את המפורסמים, שבמקרה יש להם ילדים, ומוכנים לדבר על עצמם - כך שהצופים הצמאים לרכילות יוכלו לצקצק בלשונם כרצונם על הדרך שבה כל אחד מהם חי את חייו.
והאמת, נמאס מזה כבר. לא חייבים לשתף פעולה עם הציניות של הערוצים המסחריים, שמוכרים עוד ועוד צהוב, רכילות ומציצנות שמתחזים למשהו אחר. הגיע הזמן לקרוא ליד בשמו: מוכרים לנו טראש נחות ומיותר. למה שנסכים לאכול את הג'אנק פוד הטלוויזיוני הזה?