"השבוע עם גאולה", מהדורת שישי החדשה של כאן 11 בהנחיית גאולה אבן-סער, עיתונאית ותיקה ומוערכת, בעלת זכויות ושיעור קומה - יצאה לדרכה עם פיל בחדר בצורה של שר משפטים וסגן ראש ממשלה שהוא במקרה בן זוגה של המגישה. מה לעשות, מדובר בחתיכת פיל, ותוכנית אקטואליה מרכזית בעידן היפר-פוליטי מזכירה מאוד חנות חרסינה. גם אם בעל החנות מכריז על ניגוד עניינים, אפשר לצפות שבאיזשהו שלב הכלים יישברו.
האם אבן סער צריכה לוותר על הקריירה המצליחה שלה בגלל בעלה? אני לא בטוח, ונדמה לי שלא היינו מצפים לכך מעיתונאי גבר הנשוי לפוליטיקאית. אבל זהו אינו משחק סכום אפס: מוטב היה לו אבן-סער הייתה מתמקדת רק בתוכניות מגזין ותרבות, ונוטשת לזמן מה את הפריים טיים האקטואלי. כבודה לא היה נגרע, כי אם להפך.
בתאגיד השידור סבורים אחרת, ושמו בידיה את המושכות לתוכנית החדשה. גם אם זו אינה החלטה בלתי סבירה בעליל, יש לה מחירים, כוכביות שמרחפות מעל האולפן. הצופים רואים אותן, כמובן, והן מעיבות על הדיון. אסון - בהחלט לא. חריקה - בהחלט כן.
כך היה למשל בדיון על הכרזתו של ח"כ יולי אדלשטיין על כוונתו להתמודד על הנהגת הליכוד מול בנימין נתניהו. כמו שעשה לא עד כדי כך מזמן אתם יודעים מי. עניינית ככל שתהיה השיחה, ההתלוצצויות של אבן סער עם הפרשנים אריה גולן ועקיבא נוביק סביב הנושא לא מקלות על הפער: שם בדיוק מיטשטש הגבול בין תוכנית אקטואליה לבין שיחה בין חברים. זה היה רגע מביך לצפייה. מן הסתם, יהיו עוד כמוהו בעתיד.
הכוכביות האלה מעמידות בצל את התוכנית עצמה, שהיא דווקא לא לגמרי טריוויאלית. אמנם מבחינת הנושאים שעל סדר היום, התמהיל של "השבוע עם גאולה" אינו כה שונה מזה של יריבותיה. נושאי רווחה או אקלים למשל, נעדרו ממנה לגמרי, הגם שלזכותה ייאמר שהשיחה הפוליטית הגיעה רק חצי שעה לתוכה - נקיטת עמדה נאה מול ברירת המחדל של חברות החדשות, שרכילות פוליטית היא לחם חוקן. במרכז המהדורה עמד ריאיון מעניין עם קולט אביטל, הגם שהכתבות האחרות לא הרשימו במיוחד. אבן סער עצמה הייתה אחראית לשיעור ניכר של התוכן - עם מונולוג פתיחה, הריאיון המדובר, כתבה ארוכה ועוד ריאיון בסוף, הפעם עם ריקי גל.
אבל דווקא סגנונית, זאת יכולה הייתה להיות מהפכה. מול הפאנלים המייגעים, מרובי המשתתפים - "השבוע עם גאולה" ניסתה להציג אלטרנטיבה: במקום אוסף צעקות בפרלמנט - שיחות עם פרשן אחד או שניים; במקום הכתבות - קולאז'ים קצרים שמספרים את כל הסיפור; במקום רעש - שקט. במציאות התקשורתית של היום, זה צעד אמיץ ומעורר הערכה, שלא לומר חזון לתפארת.
בפועל, כל הקונספט הזה התבזבז על משדר די משמים, שעה וחמישים אורכו, שהתנהל בקצב של חילזון ישיש. ובכלל: כל החדשנות הוויזואלית של התאגיד לא חלחלה אפילו לא במעט לתוך מה שאמור להיות תוכנית דגל חגיגית לסיכום השבוע, אך נראה יותר דווקא כמו תוכנית רנדומלית בפס הייצור של כאן 11 במתכונת חסרה - בפרט כשאבן-סער ומרואייניה יושבים על השולחנות הגבוהים מאחור, בעוד המצלמה מביטה בהם מרחוק, מעבר לשולחן הפאנל המיותם, ומציגה לראווה את החדר הריק. המהדורה שיכולה להיות יותר חדה, עניינית ויעילה לצופיה מכל מתחרותיה - מוכשלת על ידי האולפן שלה עצמה. עם כל הכבוד לפיל שבחדר, זה צריך להדאיג את צוות התוכנית הרבה יותר.