כביכול צפינו בפרק שסבב סביב שתי נשים - ורד בוסקילה ופאני בר מוחא. מה הקטע שלהן? מישהו מבין? אני לא. כל פעם כשנדמה לי שהבנתי, קורה משהו שמחזיר אותי לאי ודאות. בוסקילה, למשל. מצד אחד היא אלופה אולימפית, חכמה, מהירת מחשבה וחזקה שלא מפחדת להביע את עצמה ולהגיד את הדברים כמו שהם, גם כשהם לא נעימים, ומצד שני, בדיוק כמו חבריה לשבט, גם אני מוצאת שהיא משדרת משהו מאד לא אמין.
לא יודעת לשים את האצבע מה בדיוק עקום לי שם, אבל חייבים להודות שאצלה רב הנסתר על הנגלה, ושמתי לב שבכל פעם כשמרחפת מעליה איזו סכנה, היא משכילה לשלוף מן הצללים סיפור גרנדיוזי ומטורף שאי אפשר להתעלם ממנו, אסור להתווכח איתו, וגם קשה שלא להתרגש ממנו, ושמוחק את הלוח שלה ומחזיר אותה להגדרות יצרן. אחרי כל סיפור כולם נאלצים לחזור לנקודת ההתחלה ולהתחיל לשערך אותה מחדש, לנסות להבין מה קורה שם.
בפעם הראשונה שחוותה ניכור מהשבט סיפרה סביב המדורה על שנים של התעללות נפשית מהמאמן שלה, שכתוצאה ממנה לקתה בהפרעת אכילה. בולמיה. וכאילו זה לא מספיק מזעזע, יש גם עלילה צדדית שבה היא מגיעה לשפל המדרגה ומחפשת אוכל בזבל, כי הוא לקח ממנה את הארנק. מה כבר אפשר לעשות עם האינפורמציה הזאת מלבד להעריץ אותה על כוחות ההתמודדות שלה ולמחוק כל מחשבה שלילית עליה? כלום.
גם אתמול, רגע לפני ההצבעה, היא מתוודה פתאום שההתנשפויות שאני לתומי חשבתי שהן בכלל התקף חרדה גנרי, קשורות בעצם למחלה אוטואימונית שהיא לוקה בה, שאחד הסימפטומים שלה הוא פגיעה בריאות. בום. היא מצהירה שהריאות שלה מתפקדות בחמישים אחוז, מה שגורם לי לתהות איך יכול להיות שבכלל הצליחה לעבור את הבדיקות הרפואיות שבוודאי עושים לאנשים שנוסעים לחודשיים של תנאי שטח קשים שכאלה. אבל שוב, כשמישהו מספר כזה דבר, אין לאדם ברירה אלא להחניק את החשדות ואת תיאוריות הקונספירציה שעולות במוחו הקודח, ולעבור אוטומטית למוד הערצה כלפי האישה המורכבת והחזקה הזאת.
מצד שני, חייבים לתהות לפחות לגבי הטיימינג שבו בחרה לחשוף את הסיפורים האלה, ואי אפשר להיות בטוחים שהסיפור, ברגע המסוים זה, לא גרם לכמה חברי שבט לחשוב מחדש על ההצבעה שלהם. אני חלילה לא טוענת שהסיפורים מוגזמים או לא נכונים (מודה שזה עבר לי בראש, אבל ישר ביטלתי את המחשבה כדי לא להרגיש חרא של בן אדם), אבל צריך להודות שהיא מתזמנת את הווידויים שלה בצורה מושלמת - משום מה הם צצים ברגעים מאד נוחים, ומביאים לה תמיד תועלת מיידית וברורה.
גם לגבי פאני אני בדילמה. אני נעה בין להעריץ אותה על איך שהיא נראית אחרי ארבע לידות, ועל כך שהאישה איכשהו הצליחה לשים בצד את הבגידה של בעלה לשעבר, ולא רק לעבור הלאה אלא גם לא להחזיק בשביב טינה כלפיו (לפחות למראית עין), ולתפקד לצידו כאילו הם אחלה ידידים ותו לא - שזה לא פחות ממדהים. גם פאני מרשימה מאוד - מצד אחד סופר קולית, לא מתבכיינת כשהמצב קשה אלא אומדת את הסיטואציה, מפעילה מניפולציה, נלחמת, ועושה מה שצריך כדי לנצח אותה. מצד שני, היא מסוגלת להוציא מהפה משפטים דוחים כמו "בגלל שאני קטנה, ולך יש משקל עודף", וגם להצהיר שאין לה שום כוונה להתנצל על כך. עד לרגע זה לא ברור לי אם היא או באד-אס בכל רמ"ח איבריה, או וואחד אטומה ומוגבלת רגשית.
וככה ביליתי את הפרק בהתעסקות בשאלה למי מהן אני יותר מתחברת ולמי מהן אני מאמינה, בעוד אודליה, שעליה לא נגזר לשבת בצד, מחליטה להילחם במשימת החסינות האישית כדי להעביר את שרשרת החסינות לפאני אם תזכה בה. היא מנסה, אבל כוחה לא עומד לה, אולי כי היא עסוקה בעלבון האישי על ה"חרם" - מושג שיש לשלוף כשקצת קשה, כדי לאלץ את כולם לעבור לדום ולהתנצל שהם קיימים. לרוע המזל אודליה נופלת כבר בשלב הראשון של המשימה, ונאלצת לנטוש את חלומה ההירואי על הצלתה של פאני מאבדון. בנתיים ורד בוסקילה חווה כשל מערכות מוחלט, ויובל המבולבל זוכה בשרשרת החסינות, למרות שהמושגים 'כושר גופני' ו'אסטרטגיה' רחוקים ממנו כרחוק צניעות מאוהד, אלגנטיות מג'קי וקוהרנטיות מהנרי במועצות שבט.
פתקי ההצבעה שבכד מתחלקים בין פאני לורד, ובספירה הסופית כובה הלפיד של פאני. אחרי הצבעה נוספת בינה לבין הנרי דוד, שבה ניצחה, נשלחה אל הבקתה ללילה לצד האקס ושלל קעקועיו. איזה כיף לה. וכך, בעוד אנחנו עסוקים בקאט פייט התורן, ומתרעמים על הערה פוגענית כזו או אחרת בהקשר למשקל או מוצא, מי שממצב את עצמו כווינר בשקט בשקט, הוא לא אוהד בוזגלו, לא מייקל לואיס, וגם לא לייה האמזונה. לא נעים לי לבשר לכם, אבל במהלך הפרק היה לי ויז'ן של הגמר, ושם ראיתי בבירור דווקא את האיש שמקפיד להיות כמה שפחות מאיים וכמה שיותר מגוחך - כוכב הילדים שעושה חיקויים של ירקות לפרנסתו - קבלו את הסוס השחור, הג'וקר של העונה, השורד, יובל המבולבל. כן, כן. חכו תראו.