1
איזה כיף שביבי לא ראש ממשלה, אה? לא משנה אם אתם בעד נתניהו האמיתי כראש ממשלה או לא, "ארץ נהדרת" התקשתה מאוד עם דמותו בשנים האחרונות. כמה כבר אפשר לחדש איתו? הוא נכלולי שמשקר על כל צעד, הוא עבד לחרדים, כל מה שחשוב לו הוא הכיסא וכל מה שחשוב לשרה הוא המעון. בסדר, הבנו. בשלב מסוים יאיר נתניהו התווסף לקאסט בחיקוי שהפיח חיים במשפחה המלכותית, אבל גם זה לא הצליח לשמר רעננות לאורך זמן. משהו היה חייב להשתנות.
משהו אכן השתנה. עכשיו סוף סוף דמותו - בגילומו המאוד לא-נאמן-למציאות של מריאנו אידלמן - נמצאת במקום אחר, כפוי, שלא דורש את נוכחותו בכל פאנל. זוהי נקודת פתיחה מצוינת ל"ארץ נהדרת" בעונה ה-19 (!) והחדשה שלה, שעלתה אתמול (רביעי) בקשת 12. סוף סוף הדינמיקה אחרת ואפשר לעשות משהו שונה, להתמקד בהיבטים אחרים של הפוליטיקה בישראל. להציג את הקואליציה ההטרוגנית המשונה ולעומתה את האופוזיציה ששוגה באשליות/חותרת תחת המנהיג.
להגיד שזה היה מבריק בתוכנית הפתיחה? לא במיוחד. לאורך רובה המכריע לא נרשמו צחוקים רמים או סטירות יקיצה. ככה זה בדרך כלל עם "ארץ נהדרת" - נדרשת לה תוכנית או שתיים כדי להתניע באמת ולהיכנס לגרוב. הפעם זה קצת חבל, כי הרעיון לשלב בין הגיבושון של קואליציה שהווייתה הוא משיכות חבל, לבין משחקי ילדות א-לה "משחק הדיונון" - נראה לגמרי נכון. בפועל, על פי רוב המחווה נראתה כסימון וי כפוי מאשר כמו משהו שמשתלב אורגנית.
בכל זאת היו כמה משפטים שהם בול ("תזכרו שבלעדיי כולכם נופלים" של מנסור עבאס. "אני בחיים לא אקרא תיגר, אני מעדיפה לראות את הסרט" של מירי רגב) ורגעים חביבים. ערן זרחוביץ' מפליא כהרגלו ללכוד את הניואנסים הכי טריים של בנט ("הקהל לא להיב", "פטורף"). היה מרגיע גם לראות את אסי כהן חוזר לנעלי ליברמן, מאחר שהוא נעדר מהצילום הקבוצתי של העונה. ובהתאם להבטחה שעל הנייר, מראה הדמויות הנפוחות מעונג ושררה שנמצאות כעת באופוזיציה, נאלצות להכיר במפלה של מנהיגם, מאפשר ל"ארץ נהדרת" סוף סוף להציג את כולן באור אחר, חדש ורענן.
2
"עובדה", "המטבח המנצח", "הזמר במסכה" ו"חתונה ממבט ראשון" - כולן נכחו בתוכנית פתיחת העונה. המותגים של קשת תמיד שימשו כמרכיבים תכופים ב"ארץ נהדרת", אבל הפעם זה היה מוגזם. וגם במקרה שלהם - רחוק מלהבריק. במקרה של "עובדה" לפחות קיבלנו סאטירה חיונית על הפנסיה השערורייתית של אנשי הקבע, וגם שורה מעולה על הדרך ("כל העובר ושב התחיל לעבור ולשוב לי מול העיניים"). "הזמר במסכה" הסתפקה בקטע קטן (ומצחיק) כחלק מ"עוד כותרות".
השאר - ורדה וקורין גדעון והזוגות מ"חתונה ממבט ראשון" - לא התעלה אל מעבר לחיקוי, למעט המשפט המדויק של קיציס לגדעוניות: "שתיכן לא חשובות". אני יודע שקשה למצוא אנשים שלא צופים בכל התוכניות האלה, אבל הם קיימים. הם אולי יכולים להעריך את החיקויים והמניירות שהשחקנים עוטים ומפגינים, אבל הפעם לא היה בהם או בכתיבה ערך מוסף, בניגוד למשל לחיקוי השופך-מצחוק של זרחוביץ' ועלמה זק לאריק ודובי לפני כמה עונות. משהו שעמד בפני עצמו גם בלי להכיר את המקור. היחסים הרעילים של איתמר וקארין קצת התקרבו לזה, והנשיקה המוזרה ביניהם אכן הייתה מצחיקה, אבל כל זה היה מנוקד בבדיחות מוזרות על טרנינג בסיר ולבישת דגים.
לכל הסגמנט הזה לא עזר החיקוי של זאב אלקין (יובל סמו), שנפתח באחד הרגעים הדלוחים של הערב - ההירדמות שלו לצד קיציס. בדיחה שחזרה שלוש פעמים ברצף ולא הייתה מצחיקה גם בפעם הראשונה.
3
התוכנית נפתחה ונסגרה במערכונים שהרימו אותה למעלה. מערכון הפתיחה אמנם היה קצת מעורפל וחפוז, אבל בבסיסו אמירה חזקה וחשובה על ההורים שמורישים לילדיהם אקלים שהולך ומשתגע ועולם על סף תהום. הלוואי שיהיה יותר עיסוק במשבר הזה, שמשום מה נדחק רוב הזמן אל קרן זווית.
מערכון הסיום, שעקב אחר המתרחש בחברת היי-טק, כלל רצף של כמה מהרגעים המצחיקים והחכמים ביותר בכל התוכנית. תיאור של בועה מנותקת מקרקע המציאות ושל הצעיר שמצליח לנצל אותה מהסיבה הזו. אודי כגן, שלפחות בתוכנית הראשונה של העונה חזר במשרה מלאה, הזכיר שוב עד כמה חסרונו היה מהותי; ותמיר בר, שגם בעונה הקודמת כיכב במערכוני הסיום של התוכנית - "השוטרים" והקואצ'ר - המחיש שוב עד כמה סגנון הקומדיה המופנמת והחכמה שלו מתאים בקטעים האלה. לא נתלונן אם זה יהפוך לסדרת המערכונים של העונה הקרובה.