אחרי ילדים שלוקחים את החוק לידיים ("בני אור", "עלומים", "בלקספייס") וקומדיות של על עסקים שבקושי מתפקדים ("משיח", "קופה ראשית", "החנות שיש בה הכל"), מסתבר שהסיפור הטלוויזיוני הגדול של הרגע הוא עולם המוזיקה הישראלית, ובפרט כוכבים שמנסים להיוולד תחת צל כבד מההורים. אחרי הניסיון של "היורשת" של קשת, ולפני "הד קולך" שתעלה בסוף החודש בכאן 11, הגיעה בסוף השבוע שעבר "מנגן ושר" של יס, שיצר עודד נוי וביים יבגני רומן, אחת ההפתעות הנעימות של התקופה.
כמו "היורשת" הקומית, גם "מנגן ושר" צוללת בהרבה אהבה למוזיקה המזרחית ולסמליה הוותיקים, וכמוה בנויה על תבניות מוכרות - אך מתנהלת בקצב אחר לגמרי. נטוותה כאן סדרה עדינה, שאוהבת את גיבוריה ומתרחקת, רוב הזמן, מהגזמות.
במרכז הסיפור ניצב גילי חדד (בר צברי, "ג'וני"), פעם ילד פלא שגדל במועדון של אביו ההולל, והיום צעיר שחולם לפרוץ ובינתיים נושא את משפחתו על גבו, בדגש על אמו (דפנה דקל) ושני אחיו הצעירים. ביום שבו הוא אמור להיכנס סוף סוף להקליט את מה שהוא מקווה שיהיה שיר הפריצה שלו, אביו המהמר מת, ואולי נרצח, ומשאיר אחריו חובות עתק לאיש השוק האפור יחי (ששון גבאי).
במקום לשלם את מה שאין ביכולתו לשלם, הוא מחליט לקבל, בלית ברירה, הצעה נגדית של יחי - לעבוד אצלו כנהג צמוד בתמורה לפירעון החוב. הבוס המבוגר, שמטיל אימה על סביבתו, והצעיר המתוסכל שעתידו נשלל ממנו, מגלים לאט לאט במפתיע דברים שהם מחבבים זה אצל זה, במין מערכת יחסים מעט מעוותת בין תחליף בן לתחליף אב, שבמסגרתה אולי יצליח גילי בכל זאת להגשים את עצמו, בעוד המשפחתולוגיה הפרטית שלו ממשיכה להיות סוערת.
שלושה דברים הופכים את "מנגן ושר" לחוויה טלוויזיונית: הראשון שבהם הוא משחק של קאסט מצוין, ומעל כולם בר צברי, שאחרי אלבום בכורה נפלא שהוציא אשתקד מתגלה גם כשחקן כריזמטי וכובש. צברי מדגים שפע של יכולות, וכמו בן דמותו הטלוויזיוני, בכוח הנוכחות שלו מסייע גם לשאר הדמויות סביבו להתקדם. וגם כך - כשעטופים בצוות עילית שכולל שמות כמו ששון גבאי, דפנה דקל, יואב לוי ואחרים, עם פריבילגיה כמו ג'וי ריגר בתפקיד משני, קשה ליפול.
שנית, אף שהעלילה מאגדת התפתחויות קיצוניות לפעמים, הדמויות עצמן כתובות היטב, עקביות ומעוצבות בעדינות ובאמינות. נוער, עולם תחתון, עוני וכוכבי בידור הם נושאים שלעתים קרובות מעוצבים באופן קריקטורי, אך כאן זוכים למבט הרבה יותר משכנע, שגם מכבד את הדמויות שבמרכז הסיפור. אחרת, לא ניתן היה להאמין למעשייה הזאת.
ושלישית - זו המוזיקה. מדי פרק צברי שר לפחות שיר אחד, והוא כאמור זמר נהדר. לכך מצטרפים אגדות בהופעות אורח כמו יהודה קיסר, עדן חסון, יואב יצחק ואפילו ישי לוי שמגיע לסצינה מרגשת במיוחד בסוף הפרק השלישי. הסך הכל מתגלה כשיר הלל למורשת מוזיקלית מפוארת.
יש ל"מנגן ושר" כמובן פגמים משלה: קצב איטי מדי, כמה זנבות עלילה תמוהים, וגם מעט מדי ביקורת על דמותו של יחי, שהוא ככלות הכול לא בדיוק הפיה הטובה מהאגדות. ועדיין, מדובר בחגיגה של ממש ובאחת הסדרות הישראליות הטובות שנראו על המסך בחודשים האחרונים.