20 שנה חלפו מאז מותו בטרם עת של השחקן, הקומיקאי והיוצר האהוב דודו דותן. רגע לפני יום הולדתו ה-52, בספטמבר 2001, מת דותן מדום לב בזמן שטייל בטורקיה. במלאת שני עשורים למותו התקיים שלשום (שישי) בצהריים בתיאטרון הבימה אירוע מחווה מרגש לזכרו בהשתתפות אמנים רבים ובהם רבקה מיכאלי, גילה אלמגור, רועי בר נתן, אבי טולדנו, הראל סקעת, רוני דלומי, צביקה הדר, עידן רייכל, ליאור כלפון, חנוך דאום וחני נחמיאס. כל האמנים הופיעו בהתנדבות והכנסות האירוע הועברו כתרומה לקרן אמ"י לאמנים במצוקה שהקים דותן. את האירוע ערך והנחה יואב גינאי, הפיקו עידו הכהן ונאווה בודק אחירון והוא התקיים במסגרת סדרת אירועי מחווה של התיאטרון הלאומי לאמנים בולטים ולזכרם.
"הכרתי אותו כילד שמנמן, מצחיק ומאוד אמביציוזי", סיפרה רבקה מיכאלי לוואלה! תרבות על דותן, שהיה בנם של העבריין אריה ברגר שנכנס ויצא מבית סוהר, ושושנה שעבדה כמנהלת משק בית. בגיל 15 זכה במקום ראשון באחת מתכניות הרדיו "תשואות ראשונות" בשיפוטה של מיכאלי. "הוא הקים תיאטרון ילדים מכלום, מאפס, ואני כל פעם מתפעלת מנקודת הזינוק שלו. הרי אנחנו רוצים שהילדים שלנו יגיעו רחוק, ואנחנו משקיעים בהם ונותנים להם המון, וזה ילד שטיפל באחים שלו. אני זוכרת אותו כל הזמן מחזיק את אחיו הצעיר. דודו מאוד בלט בתחרות הכישרונות הצעירים שבה שפטתי".
דותן שירת תחילה בחטיבת גולני, ולאחר מלחמת ששת הימים הועבר לצוות הווי גולני ומשם ללהקת פיקוד צפון. לאורך השנים הנחה והשתתף בתכניות טלוויזיה, הגיש את תכניות הרדיו "לצון נופל על לצון" בקול ישראל ו"שלושה בגיגית" ברשת ג' לצד שוש עטרי. הוא גם כיכב במחזות זמר ובהם "המלך ואני" ו"דודו השמן", וכן הוציא ספרים ומדריכים שונים.
אחד מספריו היה האוטוביוגרפיה "שד קטן", שבו סיפר על ילדותו הלא קלה, והיא הפכה להצגת יחיד לפני מותו (צפו בקטע מתוך ההצגה - למטה). "מאוד אהבתי את דודו", אמרה גילה אלמגור, "ספרו 'שד קטן' יצא אחרי שהוצאתי את 'הקיץ של אביה'. אמרתי לו - יש לך מה לספר? יש משהו שם בבטן? בקרביים? תוציא, תקיא, תקליד, תספר. אל תמות עם הסיפור הזה. אתה מוכרח להוציא אותו. וכך היה. הוא כתב את 'שד קטן'. ואני זוכרת שיעקב אגמון, אישי ואהובי (שניהל אז את תיאטרון הבימה - ש"ב), אמר לו - בוא תעשה את זה פה, בהבימה. כמו שהספר היה הצלחה גם ההצגה היתה הצלחה. לפחות בזה הוא זכה".
ההצגה האישית שהעלה דותן לפני מותו הזכירה שהוא לא היה רק קומיקאי מעולה אלא גם שחקן מוכשר, אבל בציבור הרחב היה מזוהה הרבה יותר כבדרן וכשרונו הדרמטי לא קיבל מספיק הכרה.
גילה אלמגור: "אני לא מאמינה שיש בדרנים שהם רק בדרנים. קח את הקומיקאים הכי גדולים, ותראה שקומיקאי טוב יכול לשחק בתפקיד דרמטי ולגרום לצופה להזיל דמעה, וגם דודו היה כזה".
חני נחמיאס: "אני חושבת שאין שחקן שלא מרגיש שקטלגו אותו באיזשהו שלב בחיים שלו. אין שחקן שלא מרגיש החמצה. אני יכולה להגיד לך מהעולם שלי, שכשהייתי כוכבת ילדים הרגשתי שהרבה מאוד דברים נלקחו ממני, דברים שהיו קודם טבעיים. עשיתי קודם את הסרט 'בובה' ומי יכול היה לחשוב שאחרי תפקיד כזה דרמטי תבוא גברת פלפלת? אז גם דודו, שהיה קומיקאי ואיש בידור, לא מצא את מקומו על במת התיאטרון, ובאמת הצגת היחיד הזאת שלו 'שד קטן' שהביאה פיסת חיים יכלה לתת לקהל להכיר פן אחר של דודו ושל האישיות המאוד מיוחדת שלו, כי דודו הוא שורד. שורד אמיתי".
דודו דותן בקטע מההצגה "שד קטן", שהתבססה על ספרו באותו שם ותיארה את ימי ילדותו הקשים
במידה רבה, דודו ענה לדימוי הליצן העצוב.
גילה אלמגור: "אם ידעת להסתכל לדודו עמוק עמוק בעיניים, יכולת לראות שבתוך כל החיקויים של שושנה דמארי וכל הצחוקים יש שם משהו עצוב, שלא ידעתי לשים את האצבע עליו עד שקראתי את הספר 'שד קטן'. יש לו סיפור ילדות מאוד קשה. ילד לא בוחר את ילדותו ואת הוריו, והיתה לו ילדות איומה".
רבקה מיכאלי: "כשקראתי את הספר 'שד קטן' התפעלתי מהדרך שבה הוא נלחם, לא ידעתי כמה חמור זה היה, לאיזה דרגת עוני הוא הגיע. אז אני מספרת לדודו עכשיו, שיידע שברחוב דודו דותן יש היום דירות יוקרה".
חני נחמיאס: "ההצגה שלו 'שד קטן' הייתה מסאטרפיס. ישבתי והתנפצתי באולם. לדעת שהאיש הזה, שהגיע ממקומות כל כך חשוכים, יצר אישיות כל כך מלבבת ושמחה ומאושרת, שמרעיפה סביבה הומור, עשתה לי קווטץ' בלב".
דותן הרבה להופיע בהתנדבות, קיבל על עזרתו ותרומתו את אות הנשיא למתנדב, ובלט כיו"ר ראש אמ"י (איגוד אמני ישראל), בה פעל להקמת קרן המסייעת לאמנים במצוקה ונבחר לעמוד בראשה. "ברגע שאמ"י קם, אחרי כמה ימים החלטנו שאנחנו צריכים לדאוג קודם כל לחברים שלנו", אומרת אלמגור. "מבלי לגבות מסים הפכתי אני לאמרגנית, ואמרתי - אם אתה רוצה אמן לבר מצווה או בת מצווה, אז תיתן גם עמלה לנו, לאיגוד האמנים, כדי שנוכל לעזור לאמנים במצוקה. ואז דודו, שייזכר לטוב, לאחר שנבחר ליו"ר אמ"י לקח את עניין הקרן לאמנים במצוקה וזה הפך להיות מפעל. אני שמחה שזה מפעל לזכרו".
רבקה מיכאלי מספרת על דודו דותן באירוע מחווה לשחקן, הקומיקאי והיוצר במלאת 20 למותו בתיאטרון הבימה, 19 בנובמבר 2021
באיזה רגעים דודו הכי חסר לכן?
רבקה מיכאלי: "הוא חסר לי בעיקר בתכניות, הייתי רוצה לראות אותו על המרקע. יש המון תכניות שהוא יכול היה לנהל, להשתתף בהן, ויש לו מה להגיד. הוא היה אמור להיות כבר בן 70. יש לו בטח תובנות נפלאות על הגיל. הוא בטח היה מאוד מצחיק אותי, הייתי יכולה למצוא בדבריו כמה נקודות שמשיקות לחיים שלי. הוא חסר לי בביוגרפיה שלי".
חני נחמיאס: "דודו חסר לי קודם כל כחבר. על הבמה שיתפנו הרבה פעמים פעולה, בעיקר בטלוויזיה, אבל מה שחסר לי זה הערבים המשותפים של יין ואוזו, אוכל, צחוקים וטיולים. טיילנו עם כל המשפחה, גם עם הילדים ועם מירי, בארץ ובעולם. קודם כל חסר לי החבר שלי דודו, דודו של הבית, של החיים האישיים. המקומות שהוא חסר על הבמה זה המקומות שבו ראו שהוא סטנדאפיסט מופלא ועם זאת איש מאוד מרגש".
מיקי קם: "הוא חסר עכשיו, למשל, כשיש אירוע מחווה לכבודו, איך הוא לא פה? דודו באמת השאיר השאיר אחריו מין בור מאוד גדול. הוא היה קומיקאי נפלא. הוא היה איש חם נורא בחיים. היה בו מין משהו כזה עוטף, לא עושה עניין מעצמו. אני זוכרת חיוך תמידי שהיה מרוח לו על הפנים, ומין עיניים בורקות כאלה, כמו ילד שובב בן ארבע, שלוחץ על הפעמון ובורח. זה היה דודו".
רועי בר נתן: "דודו דותן היה חלק בלתי נפרד מנוף הילדות שלי. מערכונים, קלטות וידאו, הנחיות של כל קצוות הברנז'ה, הוא היה מעין מנחה אולטימטיבי עם שליפות אדירות, מהירות, תבונה ואירוניה דקה. כל הדבר הזה ליווה מאוד את הילדות שלי ושל החברים שלי ברמת השרון. והדמות שלו הסתובבה ברמת השרון, היינו רואים אותו בקפה פזית. וגם הייתה לו השפעה אדירה והתקפה של טוב לב. מעבר לזה אני חבר של המשפחה ויוני הבן שלו חבר טוב שלי. אז דודו דותן הוא חתיכת דבר בעולמי. ואני סופר מתגעגע אליו".
דותן בלט בחיקויים הקורעים שלו. רועי, כחקיין אדיר בפני עצמך, תסכים שהוא היה החקיין הכי טוב של שושנה דמארי?
"שושנה היתה המומחיות שלו. שמע, החיקוי הזה היה אדיר. גם הייתה חברות מאוד קרובה ביניהם. ובכלל, הוא היה טיפוס, הייתה בו דאגה אותנטית ועמוקה לאמנים, זה לא דבר שרואים כל יום. דודו היה מעורר השראה".
יוצא לכן לחשוב מה היה קורה אילו היה נשאר בחיים? איפה הוא היה היום?
מיקי קם: "אחד המערכונים הנפלאים שלו היה על חבורה של שחקנים לעת בלותם בבית אבות. אם היה איתנו, אני מאמינה שבטח הייתה בימים אלה רשימת המתנה מאוד ארוכה לבית האבות של האמנים, והוא היה ודאי עושה להם אודישנים לכניסה".
חני נחמיאס: "אני לא יודעת מה היה קורה אילו, כי הנבואה ניתנה לשוטים. אני מאמינה שלדודו היה מקום של כבוד בבמות גם היום. אני בטוחה שהרלוונטיות שלו הייתה שונה. כי הגיל עושה את שלו. ובית האבות של אמ"י מחכה לו, הוא הרי 'ייסד' אותו. אבל את ההומור המובנה שלו ואת הכישרון אף אחד לא יכול היה לקחת ממנו. אז אני מאמינה שהיינו רואים אותו בהפקות בידור ובהפקות מרכזיות".
"עצוב שהכל נקטע באיבו, בתוך ההצלחה הכל כך אישית, ודודו מת כל כך צעיר", מוסיפה אלמגור. "אדם לא יודע את סך שנותיו וחייו. לפחות אני יודעת ומאושרת בשבילו שהוא זכה להקים משפחה למופת, עם אישה אדירה - מירי, וילדיו, זאת משפחה לתפארת. למישהו שבא ממשפחה מחורבנת, תסלח לי על הביטוי, זו ההוכחה שיש יכולת לפצות את עצמך".
צפו באמנים מספרים על דודו דותן לוואלה! תרבות, בקטע מהאירוע לזכרו של השחקן והקומיקאי ובקטע מההצגה "שד קטן" - מעל.