תמיד מסוכן לעבד קלאסיקות מחדש, בין אם למדיום אחר ובין אם לאותו אחד. אפשר להזדהות עם הרעיון שסיפור טוב יישאר כזה גם אם יתורגם לקהל חדש, אבל פעמים רבות, ואולי ברובן, חדשנות או שאר רוח שהפכו את המקור ליצירת מופת, פשוט לא מיתרגמים בעיבודים מהסוג הזה.
"קאובוי ביבופ" ("Cowboy Bebop"), ששודרה במקור ב-1998 בטרם בוטלה אחרי עונה אחת (והחל מאוקטובר האחרון זמינה בנטפליקס), נחשבת לאחת הקלאסיקות הגדולות והטובות ביותר בתולדות האנימה. עלילתה מתרחשת בעתיד שבו כדור הארץ הפך בלתי ראוי למגורים והאנושות התפרסה אל רחבי הגלקסיה. המצב הזה יצר מעין מערב פרוע חדש, שבו המשטרה מתקשה להשתלט על החוק והסדר ולכן נעזרת בציידי ראשים - או "קאובויז", כפי שהם מכונים. צמד כזה, ספייק שפיגל וג'ט בלאק, מנהל מרדפים אחר כמה מהפושעים המסוכנים ביותר בגלקסיה. בהמשך מצטרפת אליהן גם ציידת מתחרה בשם פיי ולנטיין. ויש גם את ג'וליה, אקסית במשבצת הפאם פטאל הבלונדינית המצויה ביחסים מסוכנים עם אויבו של הגיבור, וישס, בוס בסינדיקט פשע מזרה אימה.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
אי אפשר להכחיש שיש כמה נקודות חסד לעיבוד החדש של "קאובוי ביבופ", שעולה היום (שישי) בנטפליקס וכל פרקיה נשלחו מראש לביקורת. היא שאפתנית מאוד ומנצלת בצורה מיטבית את התקציב הנדיב של ענקית הסטרימינג. סצנות האקשן בה עשויות היטב רוב הזמן, ולפעמים גם נעזרות בתנועות מצלמה מגניבות, כמו למשל בסצנה בשוט אחד ובהילוך איטי באחד הפרקים המאוחרים.
מעבר לכך, ג'ון צ'ו ("הרולד וקומאר", "סטאר טרק") כמו נולד לגלם את ספייק שפיגל. האגביות וההומור היבש שלו מקנים לו שכבה טפלונית, מפיחים בו המון חן, מן הסתם חלק מהקסם של השחקן עצמו. גם דמותה של פיי חמודה - המשחק של דניאלה פינדה ("המקוריים") אמנם חורק לפעמים - כמו גם של רבים אחרים בסדרה, אגב - אך היא מפצה על זה בנוכחות מלבבת וכובשת.
כל השאר הרבה פחות מוצלח, אם בכלל. אחת ממעלותיה של הסדרה המקורית הייתה הנימה שלה. מין שעטנז קול של מערבון, פילם נואר ומדע בדיוני - סגנון שהשפיע על יוצרים כמו קוונטין טרנטינו, ג'וס ווידון וריאן ג'ונסון. אפילו רובין וויליאמס המנוח הזדהה כמעריץ. על הנייר עיבוד בשר ודם שלה נשמע כל כך מבטיח: האפשרות ללכוד מחדש את הרוח הזו ולתווך אותה אל קהל גדול בהרבה. בפועל, בניגוד גמור לנונשלנט שאפיין את המקור, התוצאה מזיעה ממאמץ. "קאובוי ביבופ" החדשה יוצאת מגדרה כדי לשחזר את הלוק האנימאי, זוויות הצילום הרעננות והסטים המקוריים - אבל למעשה היא מקנה תחושה תמידית של ילד שמנסה ללכת בנעלי אביו.
המבקר האגדי רוג'ר איברט גרס פעם שכל סרט - או יצירה, אם להרחיב את העניין - הוא טוב כמו הנבל שלו. אם כך אין פלא שהסדרה החדשה כל כך בעייתית. וישס (אלכס האסל, "הבנים") נראה ומגולם כאילו נשלף מסדרות ילדים מצוירות בשנות התשעים. מנפץ בכעס באמצעות כף ידו את הכוס שהוא אוחז בה, שואג בחמת זעם את שמו של הגיבור שכלל לא נמצא באזור, דברים מהסוג הזה. כל רגע שבו הוא על המסך מחדד את הגרוטסקיות ש"קאובוי ביבופ" נגועה בה, ואף משרה את רוחו המגוחכת גם על סצנות בלעדיו.
כי כמו שאר האלמנטים בסדרה, וישס מצועצע לעייפה בצורה שמדגישה עד כמה כל דבר בה מלאכותי. יש לה עריכה בעייתית שמשתהה יותר מדי על טייקים, בעיקר רגעים שבהם הדמויות מגיבות ללא מילים. המשחק של רבים משחקני המשנה באמת לא טוב. גם כמה מהראשיים, כמו מוסטפה שאקיר ("לוק קייג'", "הצמד") שמגלם את ג'ט, מפגינים קושי עם תסריט המורכב מרפליקות שחוקות ונטולות השראה. בשום שלב אין תחושה של סיכון אמיתי, פיזי או רגשי. אפילו הסינדיקט שכולם מפחדים ממנו נראה די פשוט להתמודדות בסופו של דבר. כל זה מנטרל את האפשרות להישאב באמת אל "קאובוי ביבופ".
לא מדובר רק בבחירות גרועות ובגימור מרושל, אלא בעיבוד שנדמה כי אינו ער לכך שקרו דברים בקולנוע ובטלוויזיה מאז ש"קאובוי ביבופ" המקורית באה והותירה את חותמה. ב-23 השנים שחלפו מאז ששודרה, ההשפעות של סדרת האנימה נוכחות בתרבות הפופ שלנו כל הזמן, כך שהעיבוד החדש הוא כמו שכפול של שכפול של שכפול, עד שכמעט כל חדשנות שהייתה פעם אבדה בדרך. יש ב"קאובוי ביבופ" הנוכחית כל כך הרבה סצנות שמקומֵם עד כמה הן צפויות, ברמה של גלגולי עיניים.
"קאובוי ביבופ" החדשה נראית כמו מכונת קלישאות שמעלה על הדעת אלף ואחד דברים משני העשורים האחרונים - "עיר החטאים", "פיירפליי", "קיל ביל", "דספרדו" וכהנה וכהנה - ועושה זאת פחות טוב מכולם. המשותף לכל היצירות ההן, כמו גם של סדרת האנימה, הוא הצורה הפיקחית והמודעת לעצמה שבה לקחו מוסכמות בי-מוביז, מירקו אותן והרכיבו מחדש. גרסת 2021 של "קאובוי ביבופ" מותירה רק ניחוח עז של בי-מובי.