"מדברים עליי בכמויות" שרה אלה לי להב בסינגל הקודם שהוציאה עם עדן חסון, ואת יחסה לכך שמדברים עליה הרבה אפשר היה להבין משם השיר: "שימי פס". גם בשיר החדש שמוציאה אלה לי היום, "פקה פקה", שכתבה והלחינה עם דור גל לקראת EP (מיני אלבום) שייצא בקרוב, מופיע מסר דומה: "כמה כמה כמה הם מדברים עליי בלי סיבה 'ולמה למה למה הם חושבים שאכפת לי" (צפו מעל).
אלה לי, אם בשני שירים שלך שהוצאת ברצף את אומרת שמדברים עלייך אבל לא אכפת לך מזה, אולי זה סימן שדווקא כן אכפת לך מזה? אם לא היה אכפת לך אז לא היית מדברת כל כך הרבה על זה שמדברים עלייך כל כך הרבה.
"האמת שבאמת לא אכפת לי שמדברים עליי. הם יכולים לדבר כמה שהם רוצים, ויכולים להגיד מה שהם רוצים. בסופו של דבר זה לא כיף כשיותר מדי מדברים עליך ומזכירים את השם שלך בפרשיות וברכילויות. זה לא הכי כיף בעולם. אני רואה בשיר הזה זריקת התעוררות כזאת לכולם, להגיד כזה 'היי, די'. אולי לא אכפת לי וזה לא באמת מזיז לי אבל זה בכל זאת לא נעים לי, אז תירגעו. אמרו עליי הרבה דברים. נכנסתי לאיזשהו הלם. בסופו של דבר אני בת 18, עכשיו נכנסתי לתעשייה, ומוזר מאוד כמות הבאזז שהיה עליי. לא ראיתי בנאדם שצילמו אותו כל כך הרבה או שדיברו עליו כל כך הרבה. זה היה לי ממש ממש מוזר. ואז הבנתי שאני היחידה שעושה בעיות".
בשיר את מתייחסת ברמיזה למערכת היחסים שלך עם מאיה ג'ריס: "כולם רוצים לטעום את הפאפאיה, אתה יכול לשאול את מממ. איה". מה סטטוס היחסים שלכן כרגע?
"אנחנו לא חוזרות. אני ומאיה סיימנו את הקשר שלנו. פניי למקום חדש. אני כרגע רווקה. זה היה ממש נחמד. לא הייתה מטרה לפגוע, היא ידעה מזה והכל בסדר. כרגע אני בעולם שלי והיא בעולם שלה".
בשירים הקודמים שהוצאת עבדת עם שמות בולטים כמו המפיקים ג'וני גולדשטיין וינון יהל וכותבים מצליחים כמו רון ביטון ואיתי שמעוני. בשיר הזה שיתפת פעולה עם דור גל, מי שהיה הדיג'יי של סטטיק ובן אל, שהוא יחסית שם פחות מוכר. מה הסיבה לזה?
"אני ודור גל נפגשנו במועדון, והיה לנו חיבור מצוין. ישבנו לדבר על מוזיקה והחלטנו לכתוב את השיר הזה. האמת שהוא בן אדם מהמם והיה לי מאוד כיף לעבוד איתו. אני לא מחפשת לעבוד עם שמות אלא עם אנשים מוכשרים שכיף לעבוד איתם. והאמת שגם השמות שעבדתי איתם - כולם מדהימים"
השיר החדש שלך נשמע כמו פופ ישראל של פעם עם השפעות רגאטון. מה לגביי סגנון הקיי פופ (הפופ הקוריאני), ממנו הושפעת בסינגל הראשון, זה עדיין מעניין אותך?
"אני מאוד אוהבת את הקיי פופ. אני חושבת שזה נחמד שהבאתי את הקיי פופ לארץ, מאוד שמחה עם זה, אבל בסופו של דבר אני רוצה לעשות משהו שיהיה שלי, ולא רוצה שיתייגו אותי כ'אלה לי קיי פופ' אלא רק כ'אלה לי'".
אני שואל גם בגלל שנודע לי שבהפקת פסטיבל הקיי פופ האחרון מאוד רצו שתשתתפי בו. פנו אליך אבל זה לא קרה. לדברי מקורב להפקה, את דווקא רצית להשתתף אבל נציג מטעמך סרב שתשתתפי במידה שיפרסמו שאת משתתפת.
"אני לא יודעת על מה אתה מדבר. אני יודעת שהם רצו שאני אשתתף בפסטיבל הקיי פופ, ואני רציתי להשתתף בו וזה לא קרה. לא התעמקתי בלמה זה לא קרה".
כמי שמתעניינת בתרבות הקוריאנית עוד לפני הצלחת "משחק הדיונון" - מה חשבת על סדרת הלהיט הזאת? היית רוצה לדובב את הבובה המסתובבת?
"לא הייתי רוצה לדובב את הבובה. הייתי מעדיפה לשחק בסדרה הזאת. ראיתי אותה עוד לפני שנהיה סביב זה באזז, כי אני רואה דברים קוריאניים. כשזה נהיה באזז קודם כל התרגשתי, וחשבתי שזה נחמד שהם מקבלים אהבה ואהדה באופן שמגיע להם".
מה המחיר והקושי בלהיות צעירה באור הזרקורים עם כל המשתמע מזה - רכילויות, פפארצי וכו'. זה לא מפחיד ומסוכן לפעמים?
"זה מאוד מסוכן. אני חושבת שבלי האנשים הנכונים שיהיו איתך - זה היה יכול להיות מאוד מסוכן. זה עולם מאוד קשה, מאוד רע, הרי אף אחד לא באמת רוצה להיות חבר שלך, אף אחד לא באמת אוהב אותך. לא כולם כאלה נחמדים. כולם מבקשים לראיין אותך, להוציא רכילות, ולא כולם מוכנים לזה נפשית ולא יודעים להתמודד עם זה. אני נכנסתי למצבים מאוד מאוד קשים במהלך הקריירה שלי, ואני רוצה להודות לפסיכולוגית המהממת שלי שעוזרת לי ולמנהלים שלי".
בשבוע שעבר הופיע בהארץ מאמר שכתבה שני ליטמן, וכותרתו "ילדותה של אלניס מוריסט מזכירה את זו של אלה-לי: שתיהן קורבנות של תעשיית הפופ". במאמר, תוארה אלה לי במילים "הבובה הממוכנת התורנית של תעשיית הפופ הישראלית". נכתב עוד כי אלה לי היא "בגיל שבו היתה אלניס מוריסט כאשר יחסיה עם מפיקיה החלו לחרוק, כי כבר לא התאים לה להיות ברבי", והכותבת הוסיפה ש"יש לקוות שלאלה-לי יש הורים קצת יותר אחראיים מאלה שהיו לאלניס מוריסט, או שגם לה יש עמוד שדרה מברזל. אחרת, אין מי שיציל אותה ממגרסת תעשיית המוזיקה".
אני מצטט את המאמר הביקורתי הזה לאלה לי, והיא מגיבה בכעס: "אף אחד לא אומר לי מה לעשות. אני לא בובה של אף אחד. אם אנשים לא מכירים אותי אז כדאי שיכירו. אני לא מסוגלת לשמוע בן אדם אומר לי מה לעשות. זה דפק אותי הרבה בחיים. ברגע שבן אדם אומר לי מה לעשות אני משתגעת. יש לי הורים מדהימים שתומכים בי לאורך כל הדרך, נמצאים שם בשבילי ואוהבים אותי. ואני הכי אוהבת אותם בעולם. כן, אני עושה פה ושם שטויות, אבל הן שלי. אף אחד לא אומר לי מה לעשות, אף אחד לא מנסה להפוך אותי לבובה. אף אחד לא יכול להפוך אותי לבובה. אני לא אתן לזה לקרות, זה בלתי אפשרי".
באחרונה הופיעה בתקשורת מה שכונה "מי-טו של הקהילה הגאה". במסגרת זו פורסם בין השאר תחקיר בכאן 11 שטען כי גל אוחובסקי פעל באלימות וביצע בגברים אחרים מעשים מגונים בכוח, וכן פורסמו עדויות ב"ידיעות אחרונות" מצד גברים שטענו כי חבר מועצת עיריית תל אביב איתי פנקס-ארד קיים עמם יחסי מין ללא אמצעי מניעה בעת שהיו חניכים בני 17 בתנועת הנוער איגי לפני יותר מעשור. מה חשבת על זה?
"אני חושבת שהטרדות מיניות בכללי זה דבר מגעיל, שצריך לעצור אותו ולהתייחס אליו מאוד ברצינות, בין אם זה הטרדות של הקהילה ובין אם הטרדות שהן לא בקהילה. צריך לאסור כל אדם שמטריד ופוגע באיזושהי צורה באדם אחר".
באחרונה נודע תאריך הגיוס שלך ללהקה צבאית - 16 בפברואר. את חוששת שהשירות הצבאי יאט או חלילה יקטע את הקריירה שלך?
"נכון, זה התאריך בתקווה ששום דבר לא ישתנה. אני כל כך סומכת על המנהלים שהם יודעים מה הם עושים. אני בטוחה שכל הזמן הזה הם תכננו בדיוק מה הולך לקרות בצבא שלי. אני נשארת איתם לעוד הרבה הרבה שנים. הם יודעים בדיוק מה לעשות. אני מתה להתגייס כבר. אני מאוד מתרגשת וגם בלחץ. זה שנתיים מהחיים שלי, זה המון זמן".
בסרט המיתולוגי "בלוז לחופש הגדול", דמותו של צוויליך אומרת: "שני דברים לא הספקתי לעשות לפני הגיוס: לעשות רישיון נהיגה ולשכב עם בחורה". מה את מקווה להספיק לעשות עד הגיוס שעוד לא עשית?
"יש לי רישיון. האמת שלא הספקתי עדיין לטוס מעולם. אבל אני מתכוונת לעשות את זה לפני שאני אתגייס. האמת שאני לא יודעת לאן, אני נורא רוצה לטוס לקוריאה אבל נראה מה יהיה".